ועל דא אתכוון יעקב, למעבד עובדא בחכמתא, ודא הוא דכתיב ויקח לו יעקב מקל לבנה לח וגו'. פתח ואמר כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגלתו, ת"ח כי יעקב בחר לו יה, עד כאן לא ידענא מאן בריר למאן, אי קב"ה בריר ליה ליעקב, אי יעקב בריר ליה לקב"ה. אלא ממה דגלי קרא, ידענא דקב"ה נטיל ליה ליעקב לעדביה, דכתיב כי חלק יי' עמו יעקב חבל נחלתו.
תא חזי, הכי נמי יעקב, בירר אחסנתיה ועדביה לחולקיה, וסליק לעילא מכל דרגין, ונטיל ליה לעדביה. מקל לבנה לח, היינו דרגא חוורא, דסטר ימינא. ולוז וערמון, היינו דרגא סומקא, דסטר שמאלא.
ויפצל בהן פצלות לבנות, דאעבר דינא מן דא, ואתחבר ליה בימינא, והוא עאל בינייהו, ונטיל לון כחדא ואתעביד כלא חד, בתרי גווני. ועם כל דא, מחשף הלבן, דיתגלי חוורא על סומקא. וכל דא למאי, לאמשכא לדרגא דא דעדביה ברכאן ממבועא דכלא, ולשואה לדרגא דא דאיהו תלתא כחדא.
ברהטים בשקתות המים, כמה דאוקימנא, וכדין בעובדא דא דחכמתא, נגדין ברכאן לתתא, ומתשקיין כלהו עלמין, ושריין עליה ברכאן, כמה דאוקמוה, דכתיב בבקר יאכל עד וגו', ולבתר מכאן, ולערב יחלק שלל, לאתברכא כלהו עלמין לתתא. ויעקב נטל חולקיה, מאינון ברכאן, דשריין עליה לתתא, בגין דאיהו חולקיה ועדבא דקודשא בריך הוא.
(סתרי תורה) ויקח לו יעקב מקל לבנה וגו', מתניתין, רעותא דעובדא, קטרי דמהימנותא, קל קלא דקליא, אתער מעילא לתתא, אנן פתיחין עיינין הוינן. גלגלא אסחר מעילא לכמה סטרין, קל נעימותא אתער. אתערו ניימין דמיכין, דשינתא בחוריהון, ולא ידעי, ולא מסתכלן, ולא חמאן אטימין אודנין, כבדין דלבא, ניימין, ולא ידעין. אורייתא קיימא קמייהו, ולא משגיחין ולא ידעי במה מסתכלן, חמאן ולא חמאן. אורייתא רמאת קלין אסתכלו טפשין, פתחו עיינין, ותנדעון. לית מאן דישגח, ולית מאן דירכין אודניה, עד מה תהוון בגו חשוכא דרעותייכו. אסתכלו למנדע, ואתגלי לכון נהורא דנהיר.
בזמנא דיעקב שלימא, מגו עאקו דארעא ורשו אחרא, בגו דרגין נוכראין, דחה לכלהו, ובריר חולק עדביה ואחסנתיה, נהורא מגו חשוכא, חכמתא מגו טפשותא, ואוקיר ליה למאריה, כד הוה קאים בגו רשותא דאל זר. ע"ד כתיב לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו. (ע"כ ס"ת)
(תוספתא) קוטרא דקוטרא דכיא, הוה סליק לגו לגו, עד לא אשכח אתר בית מותבא, ההוא אתר לאו אתר, לאו אשתכח לעילא ותתא, מכלא אתאביד, אבדון הוי מכלא, אבדון דכורא, סמא"ל דנפק מהתוכא דתוקפא דיצחק. ומות נוקבא דיליה, נחש קדמאה, אשת זנונים, דכתיב רגליה יורדות מות. ואלין תרין: אבדון ומות, שמעו תוקפא דהורמנו דמלכא.
רזא וסתרא סתימא עלאה טמיר מכלא, טמיר מרעיונין והרהורין, מניה נפק את י', נקודה עלאה. מהאי נקודה עלאה, נפק כלא, אמשיך ואפיק ה', אמא עלאה, דאשקי לכלא. מהאי נפיק ו', רזא דשית, דאחיד לכל סטרין, דאיהו: מקל לבנה לח, ולוז, וערמון.
תרין דרועין דאחידן ביה, אלין נפקי ואחידו בה"א תתאה, לחברא משכונא כחד, ולמהוי חד. כדין, תליסר מכילן, הוו חד. וחוורא אתגליף על גוונין וסליק על גוון כלהו, הה"ד מחשף הלבן, וכדין אקרי יי' אחד ושמו אחד. וכדין יי' רועי לא אחסר. וכתיב בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני נפשי ישובב וגו'. (ע"כ תוספתא)
(סתרי תורה) ויקח לו יעקב, בריר ליה לחולקיה לעדביה, מקל לבנה לח, סטרא דימינא, גוון חוור, לח: סטרא איהו דמים. ולוז: דא סטרא דשמאלא, סומקא כוורדא. וערמון: כליל דא בדא. וכלהו אחיד ימינא חוורא בגווניה, וסלקא בהו. דכתיב מחשף הלבן, דאע"ג דאחיד לתרין סטרין, נטל חולקיה לסטר ימינא, ואגליף בכלא, בהאי סטרא ובהאי סטרא, כדין אקרי גבר שלים, שלים בכלא.
מה כתיב בתריה, והיה בכל יחם הצאן המקשרות ושם יעקב את המקלות וגו'. סתרא דסתרין, לחכימי לבא אתמסר, בגו משריין עלאין קדישין אית דרגין עלאין, אלין על אלין, אלין פנימאין, ואלין לבר. אינון פנימאין מתקשרין במלכא קדישא, ומתקשרין בישראל, בנין קדישין לקב"ה, ואלין אקרון הצאן המקשרות, משריין דאינון מקשרות, עילא ותתא.
בשעתא דתיאובתא דלהון, לגבי זוהרא עלאה דלעילא, עמודא דאמצעיתא, יעקב שלימא נטל אינון מקלות, תפלין דרישא, ברהטים: אתר ודוכתא, לדיורי תפלין. ומהכא נטלי נהורא וזיווא, כל חילין ומשריין עלאין, אינון דמתקשרן לעילא, ומתקשרן לתתא, כיון דאינון נטלין מגו רהטין שקתות המים, כדין, אינון הוו מקורין ומבועין, לנחתא לתתא, ולמיהב לכלא.
ובג"כ, אפריש יעקב, בין דרגין עלאין קדישין, לדרגין אחרנין, דשאר עממין, כד"א וישת לו עדרים לבדו ולא שתם על צאן לבן. עדרים אפריש ליה לגרמיה, דלא יהא ליה חולק בשאר עממין, כמה דאפריש ליה, דרגי דמהימנותא לעילא, לחולקיה ועדביה, הכי אצטריך לאפרשא, דרגין דמשריין קדישין לתתא, לקשרא לון בהדיה, באינון היכלין דמטרוניתא.
וכלהו רשימין, ברשימו דמלכא עלאה. כמה דישראל, רשימין לתתא, בין כל שאר עממין, אוף דרגין דמשריין עלאין, רשימין אינון לחולקיה לקב"ה, בין כל שאר חילין, ומשריין עלאין. וע"ד בריר יעקב לחולקיה ועדביה, ברזא דמהימנותא, אוף הכי קב"ה, בריר ליה, מכל שאר חילין ומשריין דעלמא.
ומשריין עלאין, מתפרשאן אלין מאלין. בשעתא דזהרא דנורא בנהירו דשכינתא אתגליא, כל אינון דרגין אחרנין, אתכספן, ומתעטפי מההוא זהרא ולא יכלו לקרבא לגביה. וכל אינון דרגין קדישין, דאינון תקונא דיליה, בשעתא דאתגליא ההוא זהרא, מיד חדאן, וסלקן לאתקרבא בהדיה, ולאתקשרא לגביה, ואיהו בהו אתתקנת, וסתרא דא והיו העטופים ללבן והקשורים ליעקב.
ואצטריך לבררא ולאתפרשא דרגין קדישין דחולקיה. מאינון דרגין דשאר עמין, ובכלא אצטריך יעקב קדישא וע"ד קב"ה כתיב באורייתא, מהימנותא דיליה, בגו סתרי מלין אלין. זכאה חולקיה. (ע"כ ס"ת)
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
16
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, ויצא ל״ב
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
