Zohar Vayetzei 42
Zohar, Vayetzei 42:1
ולבן הלך לגזז את צאנו וגו'. אמר רבי יוסי מאן תרפים, אלא ע"ז הוו, ואמאי אקרי תרפים, לגנאי הוה, כמה דתנינן במקום התורף. ומנלן דע"ז הוו, דכתיב למה גנבת את אלהי. וכתיב עם אשר תמצא את אלהיך וגו'. ולבן חרשא דכל חרשין דעלמא הוה, ובהאי הוה ידע בכל מאן דבעי למנדע.
Zohar, Vayetzei 42:2
אמר רבי חייא, בקסם אתעביד. רבי יוסי אומר, בנחש. אמר רבי יהודה, לא אתעבידו, אלא בשעתי ידיען. ואמאי אקרי תרפים. בגין דבטשי האי שעתא, והאי שעתא ארפי ידא, כמה דאת אמר רב עתה הרף ידך.
Zohar, Vayetzei 42:3
אומנא כד עביד ליה, ההוא דידע רגעי ושעתי קאים עליה, ואמר, השתא ארפי, והשתא עביד. ולא תשכח עבידתא דאצטריך דירפון מינה אלא האי. ואיהו מליל תדיר, ויהיב עיטין בישין לאבאשא לנפשיה דבר נש.
Zohar, Vayetzei 42:4
ורחל דחילת, בגין דיהב עיטא לאבאשא ליה ליעקב, ובגין בזיונא דע"ז, שוי לון תחותה, עד דלא יכיל למללא. דהא כד איהו מתתקן למללא, מכבדין ומרביצין קמיה, והשתא מה כתיב, ותשב עליהם. דכר ונוקבא הוו, ופולחנין סגיאין קא עבדין, עד לא ממללן. ובגיני כך, אתעכב לבן תלת יומין, דלא ידע דערק יעקב, דכתיב ויגד ללבן ביום השלישי כי ברח יעקב.
Zohar, Vayetzei 42:5
ואמר רבי יהודה, זמין גרמיה בתרין מלין, אזדרז בכל חרשין דהוה ליה, ואזדרז בזיינין, בגין לאובדא ליה מן עלמא, דכתיב ארמי אבד אבי. כיון דחמא קב"ה, דבעא לאובדא ליעקב, מה כתיב השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע. והיינו דכתיב יש לאל ידי לעשות עמכם רע. במה אתרחיץ, בחרשין דהוו בידיה.
Zohar, Vayetzei 42:6
תא חזי, לבן אזל ביומא חד, ארח שבעה ימים דאזל יעקב, בגין לאעקרא ליה מן עלמא. חד, על דאזל. וחד, על אינון תרפים. ואע"ג דרחל איהי עבדת, לאעקרא ליה לאבוה מבתר ע"ז, אתענשת, דלא רביאת ליה לבנימן, ולא קיימא בהדיה שעתא חדא, בגין צערא דאבוה, אף על גב דאתכוונת לטב.
Zohar, Vayetzei 42:7
רבי יצחק אמר, כל ההיא תוכחתא דהוה ליה ליעקב בלבן, אהדר ליה ללבן, לאודאה ליה לקב"ה, דכתיב ראה אלהים עד ביני וביניך. ת"ח, כתיב אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו, אהדר ההוא רשע לתקליה, כיון דאמר אלהי אברהם, אהדר ואמר ואלהי נחור.
Zohar, Vayetzei 42:8
וישבע יעקב בפחד אביו יצחק, מאי טעמא בפחד יצחק, ולא באלהי אברהם. אלא, דלא בעא לאטרחא לימינא, בגיניה דלבן. ולא עוד, אלא דלא לבעי ליה לאיניש, אע"ג דאומי בקושטא, לאומאה באתר עלאה דכלא.
Zohar, Vayetzei 42:9
א"ר יוסי, ודאי לקיומא כדקא יאות, אומי יעקב כך, והכי אתחזי, ויעקב אשגח במלה, אמר, הא איהו אמר אלהי אברהם, ושבק לאבא, אנא אשלים כלא, מיד וישבע יעקב בפחד אביו יצחק. ד"א, לאתכללא בדינא, למיקם עליה דלבן.
Ficha editorial de este texto