Zohar Vayigash 6
Zohar, Vayigash 6:1
פתח ההוא יודאי אבתריה, ואמר, ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך, וכי לא מברכינן ליה לקב"ה, עד לא ניכול, והא אית לן לאקדומי בצפרא, ולסדורי שבחא דיליה כדקא יאות, ולברכא בשמיה, עד לא יברך לאחרא בעלמא, וכתיב לא תאכלו על הדם, אסור ליה למיכל, עד לא יברך למאריה, והשתא כתיב ואכלת ושבעת וברכת.
Zohar, Vayigash 6:2
אלא, דא ברכתא דצלותא דיחודא, ודא ברכתא דמזונא, לאחזאה לגבי דרגא דמהימנותא, שבע כדקא יאות. וכדין בעי לברכא ליה כדקא יאות, דההוא דרגא דמהימנותא, יתרוי, ויברך, ויתמלא חידו מחיין דלעילא, כמה דאצטריך, בגין למיהב לן מזוני.
Zohar, Vayigash 6:3
דהא קשין מזונא דבר נש קמי קב"ה, כקריעת ים סוף, מ"ט. בגין, דמזונא דעלמא דלעילא הוא, דתנן בני חיי ומזוני וכו', ובגין כך, קשיין קמיה מזוני דעלמא, דהא במזלא תליא מילתא, דמניה נפקי מזוני, וחיי, ובני, ובגין כך קשין קמיה מזוני דעלמא, דהא לאו ברשותיה קיימא, עד דיתברך איהו.
Zohar, Vayigash 6:4
כגוונא דא זיוגין דעלמא, קשין קמיה, וכלא בגין דרקיע וילון, לא משמש כלום. וכ"ש אלין מלין דקיימין לעילא באתר אחרא, ועל דא אצטריך לאתברכא.
Zohar, Vayigash 6:5
ת"ח כל זווגין דעלמא, קשין קמיה האי דרגא, בגין דכד האי זווגא קדישא אשתכח, כל נשמתין נפקין, מגו האי מזלא לעילא, דאיהו ההוא נהר דנגיד ונפיק, וכד תיאובתא אשתכח מלרע לעילא, כדין פרחין נשמתין, ואתייהיבו כלהו כלילן דכר ונוקבא כחדא, בהאי דרגא. ולבתר איהו פריש לון, כל חד וחד לאתריה כדקא חזי ליה. ולבתר קשין קמי האי דרגא, לחברא לון כקדמיתא, בגין דלא מתחברן, בר כאינון ארחי דב"נ וכלא לעילא תליין.
Zohar, Vayigash 6:6
ועל דא קשין קמיה כקריעת ים סוף, דהא קריעת ימא, לאתפתחא ביה שבילין, לעילא איהו, וכמה דמתפתחין שבילין ואורחין ביה, הכי אתבקע ואתפתח.
Zohar, Vayigash 6:7
ובג"כ, כלא תליא לעילא, ובעינן לברכא ליה, ולמיהב ליה תוקפא מתתא, בגין דיתברכא מלעילא, ויתתקף כדקא חזי, ועל דא כתיב, וברכת את ה', את דייקא.
Zohar, Vayigash 6:8
ולגבי האי אתר, אצטריך לאחזאה קמיה, שבעא ונהירו דאנפין, ולגבי סטרא אחרא, בזמנא דאיהי שלטא בעלמא, בעי לאחזאה קמיה כפנא, דההוא דרגא רעב איהו, ואתחזי לאחזאה קמיה כפנא, ולא שובעא, הואיל ושבע לא שלטא בעלמא, ועל דא, ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך. אמר רבי אלעזר, הכי הוא ודאי, והכי אצטריך.
Zohar, Vayigash 6:9
אמר רבי יהודה, זכאין אינון צדיקייא, דקורבא דלהון איהו שלמא בעלמא, בגין דידעי ליחדא יחודא, ומקרבי קורבא, לאסגאה שלמא בעלמא, דהא יוסף ויהודה עד לא אתקריבו דא עם דא, לא הוה שלמא, כיון דאתקריבו יוסף ויהודה כחדא, כדין אסגיאו שלמא בעלמא, וחידו אתוסף לעילא ותתא, כמה דקורבא דיהודה ויוסף, וכלהו שבטין אשתכחו כחדא ביה ביוסף, וההוא קורבא אסגי שלמא בעלמא, כמה דאוקימנא דכתיב ויגש אליו יהודה.
Ficha editorial de este texto