רבי יוסי פתח קרא באליהו, דכתיב ויקרא אל ה' ויאמר ה' אלהי הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה הרעות להמית את בנה. תא חזי, תרי הוו דקאמרין מלין לקביל קב"ה, משה ואליהו, משה אמר, למה הרעות לעם הזה. ואליהו אמר, הרעות להמית את בנה, ותרוייהו מלה חדא קאמרו.
מ"ט. אלא רזא איהו, משה אמר, למה הרעות, מאי טעמא. אלא, בגין דאתיהיב רשו לסטרא אחרא לשלטאה עלייהו דישראל, הרעות: יהבת רשו לסטרא אחרא דרע, למשלט עלייהו. אליהו אמר הרעות יהבת רשו לסטרא דרע, ליטול נשמתא דדא, ודא הוא הרעות, וכלא רזא חדא.
תא חזי, אליהו אמר, הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה, בגין דקב"ה אמר ליה לאליהו, הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך, וכל מאן דזן ומפרנס למאן דאצטריך ליה, וכ"ש ביומא דכפנא, הא אתאחיד באילנא דחיי, וגרים ליה חיים ולבנוי, והא אוקימנא. והשתא אליהו אמר, כל מאן דקיים נפשא בעלמא, זכי ליה חיים, וזכי לאתאחדא באילנא דחיי, והשתא שלטא אילנא דמותא סטרא דרע, על האלמנה דאנת פקדת למיזן לי, בגין כך הרעות.
ואי תימא דרע לא אתעביד לבר נש מעם קב"ה. ת"ח, בזמנא דבר נש אזיל לימינא, נטירו דקב"ה תדיר לגביה, ולא יכיל סטרא אחרא לשלטאה עליה, והאי רע אתכפיא קמיה, ולא יכיל לשלטאה. וכיון דנטירא דקב"ה אתעברא מניה, בגין דאיהו אתדבק ברע, כדין ההוא רע, כיון דחמי דלאו עמיה נטירו, כדין שליט עליה, ואתי לשיצאה ליה, וכדין אתיהיב ליה רשו, ונטיל נשמתיה.
משה אמר למה הרעות, דאתיהיב ליה רשו לסטרא דרע, למשלט עלייהו דישראל, למהוי בשעבודא דיליה. דבר אחר למה הרעות, דחמא כמה מנהון דהוו מתין, ואתמסרו בסטרא דרע.
תא חזי, בשעתא דטוב אתער, דאיהו ימינא, כל חידו, וכל טיבו, וכל ברכאן משתכחן, וכלא בחשאי איהו, כמה דאוקמוה, דאמרי בשכמל"ו בחשאי, ורזא דא בגין דאיהו כדין יחודא כדקא חזי.
אמר רבי חייא, וכי אליהו, כיון דאיהו גזר, וקודשא בריך הוא מקיים, ואיהו גזיר על שמיא, דלא לאחתא מטרא וטלא, היך דחיל איהו מאיזבל, דשדרת ליה, דכתיב כי כעת מחר אשים את נפשך כנפש אחד מהם, ומיד דחיל וערק על נפשיה.
א"ל רבי יוסי, הא אוקמוה, דצדיקיא, לא בעאן לאטרחא למאריהון, באתר דנזקא אשתכחת לעינא. כגוונא דשמואל, דכתיב איך אלך ושמע שאול והרגני, א"ל עגלת בקר תקח בידך, בגין דצדיקיא, לא בעאן לאטרחא למאריהון, באתר דנזקא אשתכח. אוף הכי אליהו, כיון דחמא דנזקא אשתכח, לא בעי לאטרחא למאריה.
א"ל אנא מלה שמענא, דהא באליהו לא כתיב ביה ויירא וילך אל נפשו, אלא וירא, ראיה חמא, ומה חמא, אלא חמא, דהא מכמה שנין אזל בתריה מלאך המות, ולא אתמסר בידיה, והשתא וילך אל נפשו, מאי וילך אל נפשו, אזל לקיומא דנפשא, ומאן איהו אילנא דחיי לאתדבקא תמן.
תא חזי, כלהו כתיב את נפשו, והכא כתיב אל נפשו, ורזא דא שמענא, דאמר ר"ש, כל נשמתין דעלמא, כלהו נפקי מההוא נהר דנגיד ונפיק, וכלהו נקיט לון, ההוא צרורא דחייא, וכד נוקבא אתעברת מן דכורא, כלהו בתיאובתא דתרין סטרין, בתיאובתא דנוקבא לגבי דכורא, וכד תיאובתא דדכורא נפקא ברעותא, כדין אינון נשמתין בקיומא יתיר, בגין דכלא בתיאובתא ורעו דאילנא דחייא. ואליהו, בגין דהוה מההוא רעותא, יתיר מבר נש אחרא, אתקיים.
ובגין כך אל נפשו כתיב, ולא כתיב את נפשו, דהא את נפשו דא היא נוקבא. ואי תימא ואל האשה אמר, כללא דדכר ונוקבא, כד היא בגו דכורא, כדין ואל האשה אמר. את האשה, נוקבא בלחודהא, ולא דדכורא. כגוונא דא אל נפשו, דכר בלחודוי, את נפשו נוקבא בלחודהא ולא כלילו דדכורא. ובגין דאיהו מסטרא דדכורא, יתיר מכל בני עלמא, אתקיים בקיומיה יתיר, ולא מית כשאר בני עלמא, בגין דכלא איהו מאילנא דחיי, ולא מגו עפרא, ובגין דא אסתלק לעילא, ולא מית כארח כל בני עלמא, דכתיב ויעל אליהו בסערה השמים.
תא חזי, מה כתיב והנה רכב אש וסוסי אש וגו', דהא כדין אתפשט גופא מן רוחא, ואסתלק דלא כשאר ארח בני עלמא, ואשתאר מלאכא קדישא, כשאר קדישי עליונין, ועביד שליחותא בעלמא, והא אוקמוה, דנסין דעבד קודשא בריך הוא בעלמא, על ידיה אתעבידן.
ותא חזי, מה כתיב וישאל את נפשו, בקדמיתא וילך אל נפשו, כמה דאתמר בקיומא, והכא את נפשו למות, אילנא דביה שריא מותא, ותמן אתגלי עליה קב"ה, כמה דכתיב צא ועמדת בהר. מה כתיב בתריה, ואחר הרעש אש לא באש ה' ואחר האש קול דממה דקה, דא הוא אתר פנימאה דכלא, דמניה נפקין כל נהורין.
מה כתיב ויהי כשמע אליהו וילט פניו באדרתו והנה אליו קול ויאמר מה לך פה אליהו ויאמר קנא קנאתי, א"ל קב"ה עד מתי אתה מקנא לי, טרקת גלא דלא יכיל לשלטאה בך מותא לעלמא, ועלמא לא יכיל למסבלך עם בני, א"ל כי עזבו בריתך בני ישראל וגו'. אמר ליה חייך, דבכל אתר דבני יקיימו קיים קדישא, אנת תהא זמין תמן.
ת"ח, מה גרם ההיא מלה דאליהו, דכתיב והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו. אמר ליה קב"ה, מכאן ולהלאה, דלא יכיל עלמא למסבלך עם בני, ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתיך, יהא נביאה אחרא לגבי בני, ואת תסתלק לאתרך.
ות"ח, כל ההוא בר נש, דמקני ליה לקב"ה, לא יכיל מלאכא דמותא לשלטאה ביה, כשאר בני נשא, ויתקיים ביה שלם, והא אוקמוה, כמה דאתמר בפנחס, לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
16
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, ויגש ח׳
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
