Zohar, Yitro 11:1
אוף אינון פתחו ואמרו, כתיב וידי אדם מתחת כנפיהם, האי קרא אוקמוה חברייא, דאינון ידין לקבלא מאריהון דתיובתא דתבאן לגבי קב"ה. אבל ידי אדם, אלין אינון דיוקנין ורזין עלאין, דשוי קב"ה בבר נש, וסדר לון באצבען לבר ולגו. ובההוא כ"ף.
אוף אינון פתחו ואמרו, כתיב וידי אדם מתחת כנפיהם, האי קרא אוקמוה חברייא, דאינון ידין לקבלא מאריהון דתיובתא דתבאן לגבי קב"ה. אבל ידי אדם, אלין אינון דיוקנין ורזין עלאין, דשוי קב"ה בבר נש, וסדר לון באצבען לבר ולגו. ובההוא כ"ף.
וקב"ה כד ברא ליה לבר נש, סדר ביה, כל דיוקנין דרזין עלאין, דעלמא דלעילא, וכל דיוקנין דרזין תתאין, דעלמא דלתתא, וכלא מתחקקא בב"נ, דאיהו קאים בצלם אלהים, בגין דאקרי יציר כ"ף.
ורזא דכ"ף, דאת דא דאקרי כ"ף, דכתיב, ויברא אלהים את האדם בצלמו, דא איהו רזא דאת כ"ף. את דא, אית ביה רזין עלאין, ודיוקנין עלאין. בהאי כ"ף תליין עשר אמירן מימינא ומשמאלא, חמש מימינא, וחמש משמאלא, ואינון חד ברזא חדא.
תנינן כתיב וגם אני אכה כפי אל כפי, דלהוו דא עם דא בפלוגתא ויסתלקו ברכאן מעלמא, הואיל וגאותא דישראל אתיהיבת לעמין. כד מתחברן כחדא, כתיב, כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת רמז לחבורא חדא. וכד הוו בחבורא חדא, כתיב, ויברא אלהים את האדם בצלמו וגו'. ויברא אלהים דא סליקו דמחשבה ברזא פנימאה. את האדם: רזא דכר ונוקבא כחדא, בצלם אלהים רזא דכף.
כד אתברי אדם, מה כתיב ביה, עור ובשר תלבישני וגו'. אי הכי האדם מהו. אי תימא, דאינו אלא עור ובשר ועצמות וגידים, לאו הכי, דהא ודאי האדם לאו איהו אלא נשמתא. ואלין דקאמר עור ובשר עצמות וגידים, כלהו לא הוו אלא מלבושא בלחודוי, מאנין אינון דבר נש, ולאו אינון אדם. וכד האי אדם אסתלק, אתפשט מאנון מאנין דקא לביש.
עור דאתלבש ביה בר נש. וכל אינון עצמות וגידים, כלהו ברזא דחכמתא עלאה כגוונא דלעילא. עור כגוונא דלעילא, כמה דאוליף מר, באינון יריעות, דכתיב נוטה שמים כיריעה. עורות אלים מאדמים ועורות תחשים. אינון מלבושין דלעילא, דמסככי למלבושא, אתפשטותא דשמים, דאיהו מלבושא דלבר. יריעות אינון מלבושא דלגו, ואיהו קרומא דסכיך על בשרא.
עצמות וגידים, אינון רתיכין, וכל אינון חיילין, דקיימין לגו. וכלהו מלבושין לפנימאה, רזא דאדם עילאה, דאיהו פנימאה.
אוף הכי רזא לתתא, אדם איהו פנימאה לגו. מלבושין דיליה כגוונא דלעילא. עצמות וגידין, כגוונא דקאמרן באינון רתיכין ומשיריין. בשר איהו סכיך על אינון משיריין ורתיכין, וקיימא לבר, ודא רזא דאתמשכא לסטרא אחרא. עור דסכיך על כלא, דא איהו כגוונא דאינון רקיעין, דסכיכו על כלא. וכלהו מלבושין לאתלבשא בהו. פנימאה דלגו רזא דאדם. וכלא רזא, לתתא כגוונא דלעילא. ועל דא ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים, ורזא דאדם לתתא כלא איהו ברזא דלעילא.
בהאי רקיעא דלעילא, דמסכך על כלא, אתרשימו ביה רשימין, לאתחזאה ולמנדע באינון רשימין, דאתקביעו ביה מלין ורזין סתימין. ואינון רשימין דככביא ומזלי, דאתרשימו ואתקביעו בהאי רקיעא, דסכיך לבר. אוף הכי עור, דאיהו סכוכא לבר בבר נש, דאיהו רקיעא דסכיך על כלא, אית ביה רשימין ושרטוטין, ואינון ככביא ומזלי דהאי עור. לאתחזאה בהו, ולמנדע בהו, מלין ורזין סתימין, בככביא ומזליא, לעיינא בהו חכימי לבא, ולאסתכלא בהו למנדע אסתכלותא באנפין, ברזין דקאמרן, ורזא דא, הוברי שמים החוזים בככבים.
ודא איהו, כד אינון נהירין וקיימין, בלא רוגזא. בזמנא דרוגזא שלטא עליה דבר נש, דינא אחרא אתמסר למנדע ביה. במה דלא אתייהיב לשלטאה, למנדע בזמנא דדינא שלטא ברקיעא.
אבל אסתכלותא דאנפין על ארח קשוט, בשעתא דאנפין נהירין, וקיימא בר נש על קיומא, ואינון רשימין אתחזון בארח קשוט, דכדין בההוא אסתכלותא יכיל לאתדנא על בורייה יתיר, ואף על גב דבכלא כל אינון חכימין יכלין לאסתכלא.
שרטוטי ידין ושרטוטי אצבען, לגו, כלהו קיימין ברזין אחרנין, למנדע במלין סתימין. ואלין אינון ככביא, דנהירין לאסתכלא גו מזלי, בטסירין עלאין.
אצבען קיימי ברזין עלאין. טופרי אצבעאן, דקיימין דחפין לבר, הא אוקמוה באינון רזין, דהוו פנים דלבר, ובהו אית רזין, לאינון חרשין, דמסתכלי בטופרי, בנהירו דמלה אחרא, דשלטא בהו, ואינון חרשין קא מסאבי לההוא אתר.
בטופרין אית זמנין, דנהרין בהו ככבין חוורין דקיקין, ואלין אינון כתולדה דטלופחין, ואינון שקיעין כהאי מסמרא על לוחא. ולאו אינון כאינון חוורן אחרנין דלא שקיעין, אלא דקיימין לעילא. בהני דלא שקיעין, לית בהו ממשא. אבל הני דשקיעין חוורין כתולדה דטלופחין אית בהו ממשא, ואית סימנא טבא ליה לבר נש בהו, ויצלח בההוא זמנא. או גזרה אתגזר עליה ואשתזיב מינה.
שרטוטי ידין ברזין עלאין, באצבען לגו. בידין שרטוטין רברבין, שרטוטין זעירין דקיקין עלאין בימינא. באינון אצבען דבהו שרטוטין זעירין. באצבעא זעירא דימינא, אית רשימין דקיקין. אצבעא דא, קיימא תדיר על עובדין דבסטר אחרא.
בהאי אצבעא קיימין שרטוטין, אינון דאצבעא אתכפיל בהו. הני לאו אינון לאסתכלא, אלא אי אתוספן ביה. אי אתוספן תרין אוחרנין, על ההוא שרטוטא דאתכפל בהו. ארחא לא אזדמן ליה. ואי יעבד לא יצלח.
בר אי קיימן בארכא, בין רשימא, לרשימא, בזמנא דיתמשך משכא לאחורא, ואשתארו אינון רשימין דאשתמודען. האי יצלח בארחא. וסימן דא, תלת תלת בפותיא. וארבע בארכא. ורזא דא ז' מאתוון זעירין.
רשימא חד בארכא, ותרין תרין בפותיא. מארחא, ישמע מלין בזמן קריב, ולית ליה בהו תועלתא. ארבע רשימין בארכא, וד' רשימין בפותיא, ארחא אזדמן ליה בטרח סגי, ולסופא לתועלתיה. ורזא דא ז' מאתוון אמצעיין, דבין זעירין ורברבין.
חמש זעירין רשימין בפותיא לתתא, וארבע בפותיא לעילא, וארבע בארכא נייחא ליה בביתיה, ועצלא איהו. וארחא הות מתתקנא קמיה, ולא בעי למעבד. ואי יעבד, יצלח בההוא ארחא, אבל לא עביד ליה, ועצלא הוי ורזא דא ז' דאיהי פעוטה.
באצבעא דאמצעיתא, האי אצבעא קיימא, למעבד עובדא ההוא דחשיב. אי שרטוטא חדא קיימא בארכא, בין שרטוטי דפותיא, האי חשב מחשבין, ואסתלקן מניה, ודחיל ולא עביד, וההיא מחשבה לא אתעביד כלל.
אי תרין שרטוטין בארכא, דקיימין כד אתפשט משכא לאחורא. האי לאו ביה מחשבין, וחשיב מחשבין לפום שעתא, ואתעביד, ולא מחשבה דהרהר ביה כלל, אלא מחשבה דאיהו בבהילו וזעירא, אבל הרהורא ומחשבה לא.
ואי תלת רשימין בארכא. ובפותיא תרין או תלת, כד אתפשט משכא לאחורא. האי איהו ב"נ דאיהו פקיחא, וחשיב מחשבין, וכל אינון מחשבין דאינון לסטר קב"ה אתקיימן בידיה, ומחשבין אחרנין לאו הכי.
אי ארבע או חמשה בארכא, באתפשטו דמשכא כדקאמרן, כד שראן על פותיא, בתלת, או בארבע, או מתרין ולהלאה. דא בר נש דמחשבוי לאבאשא, ואשתבח בהו. ודיקני וגביני עינוי סומקין, מחשב לביש ואשתבח בהו. קצרא דיומין איהו. פקיחא איהו. ואכנע תדיר למכילן דביש. אצלח. ולסופא דיומין זעירין אסתלק מעלמא.
אסוותא להאי תיובתא. כדין אשתכחו תלת רשימין, או ארבע, ושריין על תרין. תלת רשימין או ד' בארכא ושריין על תרין בפותיא. דהא כפום מנהגא דבר נש, הכי מתחלפי שרטוטין, מזמן לזמן. ורזא דא המוציא במספר צבאם וגו', מרב אונים ואמיץ כח וגו'.
כמה דקב"ה אחלף חיילין וזמנין בככבי שמיא, יומא דא כך, וליומא אחרא כך. כפום דאדם דלגו כל עובדוי. הכי אתחזון בהאי רקיעא. והכי אתחזי בהאי משכא דהאי אדם תתאה. דאיהו רקיעא, עור דחפיא על כלא.
וכלא כפום גוונא דאדם דלגו, דהאי לזמנין קאים בדינא, לזמנין ברחמי, כההוא גוונא ממש אחזי לבר. לזמנין כהאי גוונא, ולזמנין כהאי גוונא. כגוונא דא לתתא בהאי אדם, כמה דאמרן, לזמנין כהאי גוונא, ולזמנין כהאי גוונא. ורזא דא את ז' אתכליל ביה את י'.
ורזין אלין באצבען דימינא, בזעירא וברברבא. וסימן כקטן כגדול תשמעון. אלו תרין אצבען ברזין אלין, והכי אינון ברזין דאוליפנא מניה דמר, ברזי דרב ייסא סבא. מכאן ולהלאה שרטוטין אחרנין, דאקרון כלהו תולדות, ואינון תולדות אדם, כמה דכתיב, תולדות השמים, והא אתמר, דכלא רזא דא. כגוונא דא תולדות אדם, בכל אינון דיוקנין דאנפין, ובכל אינון דקאמרן. ובאלין תולדות דשרטוטי ידין, דאתחזיין ברזין פנימאין, כמה דאתחזי.
זה ספר תולדות אדם, לשרטוטין, סימן זר"ה פס"ץ. רזין לחכימי לבא, רזהס"ף, חמש אתוון, בחמש תרעין, למנדע חכמה בסוכלתנו.
תרעא קדמאה, ר'. בידא אית שרטוטין דקיקין, ושרטוטין רברבין. וכלהו מתערבי דא עם דא. שרטוטין רברבין דאית בידא, כד אינון תרין בארכא, ותרין בפותיא, ואחידו דא בדא, דא איהו ברזא דאת ה', וברזא דאת ר' ודחי לאת ז', ונטיל אלין תרין אתוון. בפותיא נטיל ה', בארכא נטיל ר', וסימן דיליה ה"ר.
דא אית ליה בידא שמאלא כהאי גוונא באלין שרטוטין רברבין. אבל אינון שרטוטין זעירין דנטלא ימינא, לא נטלא שמאלא. דימינא נטלא, חד שרטוטא דקיק לעילא בארכא, וחד שרטוטא דקיק לתתא, דאחיד בין אינון תרין שרטוטין רברבן. בפותיא אית חד שרטוטא דקיק, דאחיד לתתא באינון תרין דשריא עליה. ובשמאלא לאו הכי, ורזא דיליה איהו בימינא, ולאו בשמאלא.
האי איהו בר נש, דלזמנין תאיב בביתא, ולזמנין בארחא, דא לא שכיך לביה בהאי ובהאי. כד איהו בביתא תאיב בארחא, וכד איהו בארחא, תאיב בביתא. אצלח תדיר בארחא, ולזמנין בביתא. דא אצלח באורייתא, וברזי דאורייתא אי אשתדל בהו. האי חמי בשנאוי, תועלתא לסגיאין ביה. עצלא איהו במלי דעלמא. אי אתער, אתערון לאוטבא ליה מלעילא. זכי במלוי. דא איהו חמידא ומפזר ממונא. טב עינא איהו. צלותיה אשתמע. נחית וסליק בממונא.
דא איהו דלזמנין מתבר לביה לגביה מאריה. וכדין אשתכחו תלת שרטוטין זעירין, דמעברן בההוא שרטוטא דקיק, דאתוסף על אינון תרין דפותיא, ורזא דא ה' דמתחברא עם ר'. דא ארחא, דא ביתא. דא חדוה, דא עציבו, דא תועלתא, דא עצלא, דא טב עינא, דא חמידא, ומפזר ממונא. דא מתבר לביה, ותב למאריה.
תרעא תניינא, ז'. בימינא, בקסטירו דקולטא, רשימין שכיחי, כד אשתכחו תלת שרטוטין רברבין בפותיא, ותרין רברבין בארכא, וחד מאינון דארכא, אחיד באינון תרין דפותיא, וחד אחרא לא אחיד בהו. האי אית פסלו בזרעיה, מסטרא דאבוי, או מסטרא דאמיה.
וכדין משתכחי לתתא מאינון תלת שרטוטין דפותיא, תרין שרטוטין דקיקין, דאחידן בהו לתתא. האי איהו בר נש, מתקן עובדוי, קמי בני נשא, ולביה לא קשוט. ולזמנא דסיב, אהדר לאתתקנא. כדין אשתכחו אינון תרין שרטוטין בארכא, אחידן באינון דפותיא, דא עם דא. ותרין אחרנין עמהון באמצעיתא, דקיקין, ודא בארכא. ותלת דקיקין בפותיא, ורזא דא ז' דמתחברא באת ר'.
וכד איהו סיב ותב כדקאמרן, אתתקן איהו ברזא דאת ר', ואתחבר באת ז'. לבתר כד האי אתתקן, איהו תדיר בלחישו, וכל עובדוי בלחישו. אבל לאו איהו בקיומא כדקא חזי בגין דההוא פסלו, עד לא אתייאשא ביה.
ולבתר דאתייאשא ההוא פסילו, כדין אשתכחו שרטוטין בידא ימינא, ארבע וחמש. ארבע בארכא, חמש בפותיא. ורזא דא ז', ואתחבר באת ה'. האי לזמנין אצלח, לזמנין לא אצלח. אצלח באורייתא, ולסוף יומוי, אצלח אפילו בממונא.
תרעא תליתאה, ה'. בימינא, כד אשתכחו חמש שרטוטין בפותיא, ותלת בארכא, ואשתכח ההוא שרטוטא דאמצעיתא מאינון תלת, דא איהו ברזא דאת ה', ואסתמיך באות ס'.
בזמנא דאשתכח ההוא שרטוטא דאמצעיתא, דעאל ואחיד גו אינון חמש שרטוטין דפותיא, דא איהו בר נש עציב ורגיז גו ביתיה, ובגו בני נשא לאו הכי. קמצן איהו בביתיה, ורגיז וכפין, ולזמנין לא. לבר מביתיה לאו הכי. אצלח בעובדי עלמא. כד אשתדל באורייתא אסתכיל זעיר ואתהדר בה. מהימנא איהו, אבל לאו כל זמנא. וההוא זמנא דלאו מהימנא, אחזי גוון קשוט, ולא קשוט בשלימו. בדינא יצלח. מהימנא איהו ברזין דאורייתא, דא איהו ברזא דאת ה', ואתחבר באת ס'.
ואי ארבע שרטוטין בפותיא, וחמש בארכא, תרין מאינון דארכא, עאלין גו אינון ארבע, דא איהו בר נש חדי בביתיה, ואתחזי עציב לבא לבר, ולאו הכי דכיון דמליל עם בני נשא, אחזי חדו ואתכוון במלוי.
תלת שרטוטין זעירין עאלין גו אינון דארכא, דא אית ליה חד רשימו אוכם בגופיה, ותלת שערין תליין בההוא רשימו, וההוא רשימו איהו כעגולא, וחד תבירא ברישיה. ולהאי רשימא, קראן ליה חכימי לבא, דידעין רזין אלין, ריש נשרא. רשימו דא, אתחזי לזמנין, בין כתפוי. ולזמנין, בדרועא ימינא. ולזמנין, על ידא ימינא באצבעוי.
אי רשימא דא ריש נשרא, איהו בארח מישר בתיקונוי, יסתלק לעותרא וליקרא. ואי ההוא ריש נשרא אתהפך לאחורא, יזכה לבנין לזמנין. אבל כד איהו סיב, יזכה לעותרא יתיר, וליקר סגיא, יתיר מעולמוי, ויצלח באורייתא, אי אשתדל בה.
ריש נשרא דא, אתחזי לזמנין אוכמא, ולזמנין גוון דלא סומק זעיר, דלא אצטבע כל כך. לזמנין בשערין לזמנין שעיע, וכלא חד סימנא איהו, ובחד דינא אתדן.
ואי ההוא גוון סומק אצטבע יתיר, וקאים בגווניה, זמן זעיר הוא דאצטבע, בגין דאלין גוונין, לזמנין קיימין נהירין, ולזמנין חשוכין. ואי אצטבע ההוא סומק ונהיר, כדין אית בידא שמאלא, תלת שרטוטין בארכא, ותלת בפותיא, וחד דקיק על אינון דפותיא, וחד דקיק על אינון דארכא. ובידא ימינא אתוסף חד בפותיא בלחודוי. האי בר נש שכיב בנדה, ולא תב מינה למאריה.
וכד תב בתיובתא, אשתארו אינון שרטוטין בידא שמאלא, וההוא דאתוסף בימינא, אתעדי מניה, ואתעדי ההוא סומקא, דלא אתחזי נהיר כל כך מניה. ולזמנין דאף על גב דתב, לא אעדיו מניה ההוא סומקא, עד זמן. האי איהו ברזא דאת ה', ואתעדי את ס', ועאל תחותוי את ץ', ואתחבר את ה' באת ץ'. האי בעי תקונא לנפשיה בבהילו. חכימא דלבא דחמי ליה, חובתא אית עליה, לומר ליה זיל אסי לנפשך.
ואי תלת שרטוטין בארכא, וחד בפותיא, דא איהו ברזא דאת ה' בלחודיה. ולזמנין אתחבר ברזא דאת ז'. האי איהו בר נש תאיב בתר בצעין דעלמא. ואי לאו, רדיף בתר נשין, ותיאובתיה נאופים. ואע"ג דתאיב לבצעין דעלמא, האי לא אעדיו מניה, ולא אכסיף. עינוי שקיעין ומליל בהו.
אי תב למאריה מתחלפי שרטוטין. תלת בפותיא וחד לארכא, ואינון תרין דקיקין קיימין בקיומא, כדין רעו דיליה יתיר באתתיה, ואתדבק בה. חד דקיק יתיר, עאל בין אינון תרין דקיקין. כדין אתחבר את ה' באת ז'.
ואי שרטוטא חד בארכא וארבע בפותיא, ותלת דקיקין קיימין על ההוא חד, וחד על אינון ארבע. על דרועא שמאלא, אית ליה תלת קסטרין דקיקין, דאתילידו ביה מיומין זעירין, וחד שערא תליא, בההוא חד דרישא. האי איהו רדיף בתר נאופא דאשת חבריה. מאריה דזדונא איהו. אגזים בעינא שמאלא, בלא מלולא כלל, ואשלים. ובגין דאיהו מאריה זדונא, לא חייש ליקרא דמאריה, לאתבא קמיה. לבתר קטיל חויא ליה, או בר נש סומקא.
ואי ארבע בארכא, ותלת בפותיא, ואינון דסלקין לעילא אעדיו מניה. האי, תבר לביה לגבי מאריה, ותב בתיובתא. כדין איהו ברזא דאת פ', ואתחבר באת ה'. על אלין, ועל אינון דכוותיה, כתיב, שלום שלום לרחוק ולקרוב.
עד הכא, כל אינון רזין דתולדות אדם, דאינון תולדות, דאתילידו ביה מזמן לזמן, כפום ארחוי דבר נש. זכאה חולקיהון דאינון דיתבין קמיה דמר, וזכו למשמע מפומיה רזין דאורייתא. זכאה אינון בהאי עלמא, וזכאין אינון לעלמא דאתי. אמר ר' שמעון, זכאין אתון חבריא, דכל רזין לא אניס לכו, כמה דוכתין עלאין אזדמנן לכו לעלמא דאתי.
פתח ואמר ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע, האי קרא אוקמוה. אבל ואתה תחזה, תבחר לא כתיב. אלא תחזה: לפום חיזו דעיינין. במאי. בדיוקנא דבר נש באלין שית סטרין דקאמרתון וכלא בהאי קרא. ואתה תחזה, חד, בשערא. מכל העם, תרין, במצחא. אנשי חיל, תלת, באנפין. יראי אלהים, ארבע, בעיינין. אנשי אמת, חמש, בשפוון. שונאי בצע, שית, בידין. בשרטוטיהון.
דאלין אינון סימנין, לאשתמודעא בהו בני נשא, לאינון דרוח חכמתא שריא עלייהו. ועכ"ד, משה לא אצטריך דא, אלא מה כתיב, ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל. בגין דרוחא קודשא הוה אתי לגביה, ואודע ליה, וביה הוה חמי כלא.
מנא לן, דכתיב כי יהיה להם דבר בא אלי. באים אלי לא כתיב, אלא בא אלי, דא רוח קודשא, דהוה אתי לגביה, וביה הוה ידע, ולא אצטריך לכל דא לאסתכלא ולעיינא, אלא לפום שעתא הוה ידע משה.
כה"ג, ידע שלמה מלכא, ידע בכורסייה, דרוח קודשא שריא עליה, דכל מאן דקריב לכורסייה, דחילו ואימתא נפיל עליה, וביה הוה דאין דינא בלא סהדין. בגין דדיוקנין הוו בכורסייה, וכל מאן דמקרב בשקרא, מכשכשא ההוא דיוקנא, והוה ידע שלמה מלכא, דבשקרא קאתי. בגין כך, אימתא דכורסיה הוה נפיל על כלא, וכלהו אשתכחו זכאין קמיה.
מלכא משיחא בריחא, כד"א והריחו ביראת יי' ולא למראה עיניו ישפוט וגו'. ותלת אלין, דנו עלמא, בלא סהדין והתראה. שאר בני עלמא על פום סהדין, על מימר אורייתא. חכימין דאשתמודען באינון דיוקנין, עלייהו לאזהרא לבני עלמא, ולמיהב אסוותא לבני נשא, ולאסי נפשייהו. זכאין אינון בהאי עלמא, וזכאין אינון בעלמא דאתי.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
54
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, יתרו י״א
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.