אמר ר' אבא כתיב וכל העם ראים את הקולות. ראים, שמעים מבעי ליה. אלא הכי תנינן, אינון קלין, הוו מתגלפי בההוא חשוכא ועננא וקבלא, ומתחזיין בהו, כמה דאתחזי גופא, וחמאן מה דחמאן, ושמעין מה דשמעין, מגו ההוא חשוכא וקבלא ועננא, ומגו ההוא חיזו דהוו חמאן, הוו נהירין בנהירו עלאה, וידעין, מה דלא ידעו דרין אחרנין, דאתו בתרייהו.
וכלהו, הוו חמאן אפין באפין, הה"ד, פנים בפנים דבר יי' עמכם. ומאן הוו חמאן. תאני רבי יוסי, מנהירו דאינון קלן, דלא הוה קול, דלא הוה נהיר בנהירו, דמסתכלי ביה כל גניזין, וכל טמירין, וכל דרין דייתון עד מלכא משיחא. ובגיני כך כתיב וכל העם ראים את הקולת, ראים ראיה ממש.
אמר רבי אלעזר, וכל העם ראים. ראים: כמה דאמינא, דחמו מנהירו דאינון קלן, מה דלא חמו דרין בתראין אחרנין. את הקולת: כד"א, וארא את יי'. וארא יי', לא כתיב, אלא את יי'. אוף הכא, וכל העם ראים הקולת לא נאמר, אלא את הקולת.
כגוונא דא, את השמים ואת הארץ, דהא אתין דבאורייתא, לאסתכלא בחכמתא אתייהיבו. כבד את אביך ואת אמך כבד את יי' מהונך. וכלהו לאתכללא בהו מלה אחרא. אוף הכא, את הקולת, לאסגאה ההוא קלא אחרא לתתא, דכניש לון לגביה, מה דנפיק מנייהו, דביה חמאן ומסתכלן בחכמתא עלאה כל גנזין עלאין, וכל רזין טמירין וסתימין, מה דלא אתגלייא לדרין בתראין, דאתו בתריהון, ולא לדרין דייתון לעלמין, עד זמנא דייתי מלכא משיחא. דכתיב, כי עין בעין יראו בשוב יי' ציון. ואת הלפידים, בקדמיתא ברקים, והשתא לפידים. כלא חד. אבל מדאתתקנו בתקונוי לאתחזאה, אתקרון הכי.
ואת קול השופר. תאני רבי יצחק, כתיב אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי, כד"א, אנכי, ולא יהיה לך.
א"ר יהודה, קל בשפר מבעי ליה. השפר למה. אלא, ההוא קול דאקרי שופר. דכתיב, והעברת שופר תרועה בחדש השביעי בעשור לחדש ביום הכפורים, בדא אתקרי שופר.
א"ר יוסי, מה שופר, אפיק קלא, אשא ורוחא ומיא, אוף הכא, כלא אתכליל בהאי, ומדא נפקין קלין אחרנין.
א"ר אלעזר, קול דנפיק משופר, דמשמע דשופר חד, וקול נפיק מניה, ושופר בקיומיה שכיח, ובגיני כך כתיב, קול השפר.
רבי יהודה אמר הכי, קול השפר, השפר כתיב חסר, כד"א, שפר קדם דריוש. מלכי ישפר עלך. שפר קדמי להחויא.
רבי שמעון אמר, קול השפר, אתרא דקלא נפיק מניה, אקרי שופר. תו אמר רבי שמעון, תא חזי, קול השופר: אתרא דקלא, היינו דכתיב, כי על כל מוצא פי יי' יחיה האדם. מאי מוצא פי יי'. דא קול השופר, הוא רב מכל שאר קלי תתאי, ותקיפא מכלהו, דכתיב וקול שפר חזק מאד, ועל כל שאר קלין לא אתמר חזק מאד. בהאי קול השופר תליא כלא, ודא הוא דאקרי קול גדול, דכתיב קול גדול ולא יסף. ואקרי קול דממה דקה, נהירו דבוציני, דהוא זך ודקיק, וזכיך ונהיר לכלא.
דממה, מהו דממה. אמר ר"ש, דבעי ב"נ למשתוקא מניה, ולמחסם פומיה. כד"א, אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום. דממה איהי שתוקא דלא אשתמע לבר. וירא העם וינעו ויעמדו מרחק, דחמו מה דחמו. וינועו כד"א וינועו אמות הספים מקול הקורא.
תאנא, מה כתיב ביה ביחזקאל, כד חמא גבורן נימוסי קב"ה, דכתיב, וארא והנה רוח סערה באה וגו', רוח סערה אמאי. א"ר יוסי, לתברא ארבע מלכוון. א"ר יהודה, תנינא, רוחא רבה, דאתער בנימוסי גבורה דלעילא. באה מן הצפון. מצפון לא כתיב אלא מן הצפון ההוא דאשתמודע לעילא, ההוא דטמיר וגניז לעילא.
ענן גדול ואש מתלקחת, דהוה אחיד ביה, ולא אחיד, אחיד בסטרוי, לאתערא דינא, דתנינן, תלת זמנין ביומא, ינקא ההוא דינא קשיא, בגרדינוי גליפין מסטרא דגבורה, הה"ד ואש מתלקחת. בגין לאתערא בעלמא.
ומה מבסם ליה, ההוא דכתיב ביה ונגה לו סביב. דההוא זיהרא דאסחר ליה מכל סטרוי, מבסם ליה, ומתקין ליה, בגין דלא להוי דינא קשיא, וייכלון בני נשא למסבליה.
ומתוכה כעין החשמל, תאנא, ומתוכה: ומגווה. כעין החשמל, מאי חשמל. א"ר יהודה, חיות אשא ממללא.
תאנא, א"ר יוסי, חשמל: מה דהוה לבא לאשא, דכתיב מתוך האש כעין החשמל. ולא החשמל. מתוך האש, מגו אשא דאיהי לגו באשא. כעין החשמל דאיהי בתר ארבע דרגין, דכתיב, רוח סערה, ענן גדול, ואש מתלקחת, ונגה לו סביב. ומתוכה כעין החשמל. מתוך האש, ההוא דכתיב ביה ואש מתלקחת.
תניא רבי יוסי בר רבי יהודה אמר, חמו ישראל הכא, מה דלא חמא יחזקאל בן בוזי, וכלהו אתדבקו בחכמתא עלאה יקירא. חמשה דרגין דקלין, חמו ישראל בטורא דסיני. ובחמשה דרגין אלין אתייהיבת אורייתא. דרגא חמישאה הוא, דכתיב קול השפר. יחזקאל לקבליהון חמא חמשה דרגין דאינון לבר מאלין, דאינון רוח סערה, ענן גדול, ואש מתלקחת, ונגה לו סביב, ועין החשמל.
אמר רבי אלעזר, בישראל כתיב, פנים בפנים דבר יי' וגו'. ביחזקאל כתיב, כעין, ודמות, כמאן דחמי בתר כותלין סגיאין, כמאן דחמי בר נש בתר כותלא. אמר רבי יהודה, מה דחמו ישראל, לא חמא נביאה אחרא, כ"ש מה דחמא משה, דלא חמא נביאה אחרא. זכאה חולקיה, דכתיב ביה, ויהי שם עם יי' ולא בחיזו אחרא, כמה דכתיב, ומראה ולא בחידות.
אמר רבי יוסי, ת"ח, כתיב, היה היה דבר יי', נבואה לשעתא היתה. ר' יהודה אומר, לקיומא הוא דאתא, דאצטריך למהוי בגיניהון דישראל, לאשתמודעא דהא לא שביק לון קב"ה, ובכל אתר דמתפזרין ישראל בגלותא, עמהון הוא שריא.
אמר רבי אלעזר, היה היה: דחמא ולא חמא, דקאים באינון מלין, ולא קאים. הה"ד וארא כעין חשמל, ולא חשמל, אבל ישראל, מה כתיב בהו, וכל העם ראים את הקולת, כל חד וחד חמא, כדקא חזי ליה.
דתניא, כל חד וחד הוו קיימין שורין שורין, תחומין תחומין, וכדקא אתחזי להו, חמו כל חד וחד. אמר ר"ש, רישי דעמא בלחודייהו, רישי דשבטין בלחודייהו. נוקבי בלחודייהו. ה' דרגין לימינא, וה' דרגין לשמאלא. הה"ד אתם נצבים היום כלכם לפני יי' אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש וגו', הא ה' דרגין לימינא. וה' דרגין לשמאלא מאן אינון. היינו דכתיב, טפכם, נשיכם, וגרך אשר בקרב מחניך, מחטב עציך, עד שאב מימיך. הא ה' דרגין לשמאלא.
כלהו דרגין אתתקנו כגוונא דלעילא. לקבליהון ירתו ישראל אחסנת עלמין, עשר אמירן, דבהו תליין כל פקודין, וכל זכוון, וכל ירותת אחסנא, דאינון חולקא טבא דישראל.
תאנא, בההיא שעתא דקב"ה אתגלי בטורא דסיני, הוו חמאן כל ישראל, כמאן דחמי נהורא בעשישתא, ומההוא נהורא הוה חמי כל חד וחד, מה דלא חמא יחזקאל נביאה.
מ"ט. משום דאינון קלין עלאין, אתגליאו בחד, כמה דאמינא, דכתיב, וכל העם רואים את הקולות. אבל ביחזקאל, שכינתא אתגלי ברתיכוי, ולא יתיר, והוה חמי, כמאן דחמי בתר כותלין סגיאין.
אמר רבי יהודה, זכאה חולקא דמשה, דכתיב ביה, וירד יי' על הר סיני ויקרא יי' למשה, זכאה דרא, דכתיב ביה, וירד יי' לעיני כל העם על הר סיני.
ת"ח, כתיב מימינו אש דת למו, דהא מימינא אתגלי מה דאתגלי. מה בין האי להאי. אמר ר' יוסי, הכא בסיני, רישא וגופא דמלכא, דכתיב ויט שמים וירד, ובאתר דאית רישא, אית גופא, אבל ביחזקאל כתיב ותהי עליו שם יד יי', דאתגלי ידא, ולא גופא. ותנינן, אפילו בידא, יד יי' עלאה, יד יי' תתאה.
ת"ח, כתיב נפתחו השמים ואראה מראת אלהים. מראת כתיב חסר, לאתחזאה דבגין שכינתא קאמר, דהא ואראה מראת חסר, מראה חד. אמר ר' ייסא, וכי שכינתא לאו כלא. אמר רבי יוסי, לא דמי רישא דמלכא, לרגלוי דמלכא, אע"ג דכלא הוי בגופא דמלכא.
תא חזי, בישעיהו כתיב, וארא את יי', ביחזקאל כתיב, ואראה מראת אלהים, הכא את, התם מראת. מה דחמא דא, חמא דא. זכאה חולקיה דמשה, דלא הוה נביאה מהימנא שלימא כוותיה.
וארא את יי', את דייקא. ואראה מראת אלהים, מראת דייקא. ובדרגא חד הוו. אי הכי, אמאי לא פריש ישעיה כולי האי. אמר רבי יוסי, דא כליל, דא פריש. מאי טעמא פריש כולי האי יחזקאל. אלא, כלא אצטריך בגיניהון דישראל, דינדעון חביבותא דחביב להו קב"ה, דשכינתיה ורתיכוי אתיין לדיירא בינייהו בגלותא.
א"ר חייא, בארץ כשדים, והא כתיב הן ארץ כשדים זה העם לא היה, אמאי אתגלי שכינתא תמן. אי תימא בגיניהון דישראל, הוה טב דתשרי שכינתא בגווייהו, ולא יתגלייא. אלא, הכי תאנא, אי לאו דאתגלייא לא הוו ידעין.
והא דאתגלייא, מה כתיב, על נהר כבר, על מיא, באתר דלא יסתאב, ולא שריא מסאבותא. וההוא נהרא, הוה חד מארבע נהרין, דנפקין מגנתא דעדן, דכתיב על נהר כבר. מאי כבר. דכבר הוה. מאתר דשכינתא שריא עלוי. וכתיב ותהי עליו שם יד יי', שם, ולא באתר אחרא.
אמר רבי חייא, כתיב ומתוכה דמות ארבע חיות וזה מראיהן דמות אדם להנה. תאנא ברזא עלאה, ארבע חיוון אית, דאינהו לגו בגו היכלא קדישא, ואינון קדמאי, עתיקין דעתיקא קדישא, כללא דשמא עלאה. ויחזקאל חמא, דמות דרתיכין עלאין, דהא הוא חמא, מאתר דלא הוה נהיר כל כך. תאנא, כגוונא דלעילא, אית לתתא מינייהו, וכן בכלהו עלמין, כולהו אחידן דא בדא, ודא בדא.
ואי תימא לעילא יתיר דחמא. תנינן, משה חמא באספקלריא דנהרא, וכלהו נביאי לא חמו אלא מגו אספקלריא דלא נהרא, דכתיב ואראה מראת אלהים. וכתיב אם יהיה נביאכם יי' במראה אליו אתודע וגו' לא כן עבדי משה וגו', וכתיב פה אל פה אדבר בו.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
33
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, יתרו י״ט
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
