א"ר יוסי, ת"ח, דנביאין כלהו לגביה, כנוקבא לגבי דכורא, דכתיב פה אל פה אדבר בו ומראה. ולשאר נביאים כתיב, במראה אליו אתודע. במראה ולא מראת. כ"ש יחזקאל, דאפילו מראה לא כתיב ביה, אלא מראת חסר, וכ"ש דכתיב במשה, ולא בחידות, אלא כל מלה על בורייה. זכאה איהו דרא, דנביאה דא שרי בגווייהו.
א"ר יוסי ברבי יהודה, אפין באפין חמו ישראל זיו יקרא דמלכיהון, ולא הוה בהון סומין, וחגרין, וקטיעין, וחרשין. סומין, משמע דכתיב וכל העם רואים. חגרין, דכתיב ויתיצבו בתחתית ההר. קטיעין חרשין, נעשה ונשמע. ולזמנא דאתי כתיב אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם.
וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. רבי יהודה פתח, מי ימלל גבורות יי' ישמיע כל תהלתו. בכמה ארחין, אורייתא אסהידת בבר נש, דלא יחוב קמי מאריה. בכמה ארחין, יהיב ליה עיטא, דלא יסטי מארחוי לימינא ולשמאלא. בכמה ארחין יהיב ליה עיטא, היך יתוב קמי מאריה, וימחול ליה.
דתנן, שית מאה ותלת עשר זיני עיטא, יהיב אורייתא לבר נש, למהוי שלים במאריה, בגין דמאריה בעא לאוטבא ליה בעלמא דין ובעלמא דאתי. ויתיר בעלמא דאתי, דהא תנינן, כל מה דקודשא בריך הוא אשלים ליה לבר נש, מאינון טבאן דזכי בהו לעלמא דאתי אשתלים בהו. מאי טעמא. משום דעלמא דאתי דקודשא בריך הוא הוי.
והכי תנינן, האי עלמא לקבליה דעלמא דאתי, לא הוי אלא כפרוזדור לגבי טרקלין. וכד זכי ההוא זכאה, בדידיה זכי. דתניא, כתיב ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו. מ"ט. משום דיי' הוא נחלתו. זכאה חולקיה, מאן דזכי לאחסנא אחסנתא עלאה דא. זכי בה בעלמא דא, ובביתא דהאי עלמא. כך בעלמא דאתי, ובביתא עלאה קדישא, דכתיב ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם, זכאה חולקיה דההוא זכאה, דמדוריה עם מלכא בביתיה.
ר' שמעון אמר, זכאה חולקיה דההוא זכאה, דזכי להאי דכתיב, אז תתענג על יי', עם יי' לא כתיב, אלא על יי'. מאי על יי'. אתר דעלאין ותתאין אתמשכן מיניה, ותאבין לההוא אתר, דכתיב מאין יבא עזרי. וכתיב, ועד עתיק יומיא מטה וקדמוהי הקרבוהי. ותיאובתא וענוגא דצדיקיא, לאסתכלא לההוא זיוא, דכל זיוא מיניה נפקא, ואתמשכן מניה כל אינון כתרין.
תו אר"ש, תנינן בהאי קרא אז תתענג על יי', סופיה דקרא מה כתיב, והרכבתיך על במותי ארץ, על ההוא אתר דאקרי במתי ארץ, איהו לעילא מהאי ארץ, וההוא אתר דאקרי במתי ארץ, היינו שמים. והיינו דכתיב על במתי ארץ.
על יי' אמר ר' אבא, אז תשב לא כתיב, אלא אז תתענג על יי', היינו שמים. דכתיב, רומה על השמים אלהים. והרכבתיך על במתי ארץ, היינו ארץ החיים, ממשמע דכתיב על במתי, לאכללא ציון וירושלים, דאקרון במתי ארץ, והיינו שמים דלעילא, וארץ דלעילא. ומלה דאמר ר' שמעון, הכי הוא, וכלא חד, דכתיב ועד עתיק יומיא מטה וגו', וכל הני מילי לאתר חד סלקין.
אמר ר' אבא לר"ש, לימא לי מר, האי קרא כוליה, במאי אוקימנא ליה, דכתיב אז תתענג על יי' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך. אמר ליה, הא כלא אתמר, דתפנוקא ועדונא על יי' כתיב, אתר דאיהו לעילא. וכתיב ועד עתיק יומיא מטה וגו'. על במתי ארץ כמה דאתמר.
והאכלתיך נחלת יעקב אביך. כמה דכתיב ויתן לך האלהים מטל השמים וגו', והיינו נחלת יעקב. וברכתא דבריך יצחק ליעקב, על האי שמים קאמר. וברכיה בברכתא, דזמינין בנוי דיעקב, לאחיא בההוא טלא לזמנא דאתי, דכתיב ויתן לך האלהים. לך ולא לאחרא. מטל השמים, דביה זמינין מתיא לאחיא לזמנא דאתי, דנפיק מעתיקא לזעירא דאפין, ושריא בהאי שמים. אסתכל ר' אבא ואמר, השתא אשתמע כלא ואשתכח דברכתא דיצחק, עלאה ממאי דחשיבנא.
תאנא מי ימלל גבורת יי'. מי ימלל, מי ידבר מבעי ליה. אמר ר' חייא, כד"א, וקטפת מלילות בידך. גבורת יי', דסגיאין אינון, ונפקין מגבורה חד. ותאנא, חד גבורה עלאה, עטרא דעטרין, מתעטרא, ונפקין מיניה חמשין תרעין. מנהון ימינא, ומנהון שמאלא. וכל חד וחד גבורה אתקרי, וכל חד וחד מתעטרא, בקרדיטי גליפין נהורין, וכלהו אקרון גבורת יי'.
אמר רבי חייא, גבורת יי' חסר כתיב, דהא כלהו כלילן בדא. ישמיע כל תהלתו: דא הוא שכינת זיו יקריה דקב"ה, דכתיב ותהלתו מלאה הארץ.
אמר ר"ש, כתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן וגו', שם האחד פישון וגו'. הא אלין בשמהן אקרון. והני ארבע מההוא נהר דנפיק אתמשכן. מה שמיה דההוא נהרא דנפיק. אמר ר' שמעון, יובל שמיה. דכתיב, ועל יובל ישלח שרשיו, וכתיב ולא ימיש מעשות פרי. מאי טעמא לא ימיש, משום דעל יובל ישלח שרשיו. ועל דא כתיב וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו. ובגין כך כתיב יוצא, יוצא ואינו פוסק.
תאנא א"ר שמעון כתיב וידבר אלהים את כל הדברים וגו', וידבר, בגין לאכרזא מילין. דתאנא, בשעתא דקודשא בריך הוא אתגלי, ושארי למללא, עלאין ותתאין אתחלחלו, ונפקו נשמתהון דישראל.
ותאנא ההוא מלה, הוה טאס מלעילא לתתא, ומתגלפא בארבע רוחי עלמא, וסלקא ונחתא. כד סלקא, אשתאבא מטורי דאפרסמונא דכיא, ואשתאבא בההוא טלא דלעילא, ואסחר בסחרניהון דישראל, ותבת בהון נשמתהון ואסחר ומתגלפא באתריה, בלוחי אבנא. וכן כל מלה ומלה.
אמר רבי שמעון, כל מלה ומלה הוה מליא בכל אינון טעמין, בכל אינון מלין גזרין, אגרין, ועונשין, רזין וסתרין כאסקופא דא, דאיהי מליא מכלא.
ובשעתא דהוה נפיק ההוא מלה, אתחזי חד. וכד הוה מתגלפא באתרוי אתחזון בההוא מלה, שבעין ענפין, דסלקין בגוה, וחמשין כתרין חסר חד מהאי גיסא, וחמשין חסר חד מגיסא אחרא כפטישא דא, בזמנא דאיהו בטש בטנרא. כמה דאת אמר וכפטיש יפוצץ סלע. והוו חמאן כל ישראל עינא בעינא, והוו חדאן.
וכלהו דרין בתראין כלהו אזדמנו לתמן, וכלהו קבילו אורייתא בטורא דסיני, דכתיב כי את אשר ישנו פה וגו', ואת אשר איננו פה עמנו היום. וכלהו כל חד וחד כדקא חזי ליה. וכלהו חמאן ומקבלין מלין.
אלהים: דא גבורא. את: דאתכליל בימינא, כמה דתנינן את השמים, דאיהו ימינא. ואת הארץ, דאיהו שמאלא. דכתיב, אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. וימינא דא הוא את. כל: לאכללא כל שאר כתרין. הדברים: מתקשרן דא בדא. האלה: כל אינון טעמין, כל אינון רזין, כל אינון סתרין, גזרין ועונשין.
לאמר: למהוי ירותא לכלא. דכתיב תורה צוה לנו משה מורשה וגו'. דאי תימא לגלאה מה דלא אצטריך לגלאה לכל ב"נ, כתיב אנכי יי' אלהיך. כמה דאנא טמירא וסתים, כך יהיו מלין אלין טמירין וסתימין בלבך.
ד"א וידבר אלהים, חד. את כל הדברים האלה לאמר הא חמש דרגין אחרנין. ר' יהודה אמר, וידבר אלהים: גבורה. את: ימינא. כל: דא ודא אמר ר' יצחק, לאכללא אברהם דכתיב ויי' ברך את אברהם בכל.
הדברים: לאכללא שאר כתרין דאתכסיין. האלה: אינון דאתגליין. וכתיב וכל העם ראים את הקולת. לאמר: דא הוא דכתיב, אשת חיל עטרת בעלה. וכתיב, לאמר הן ישלח איש את אשתו.
אמר ר' יצחק, אמאי אתיהיבת אורייתא באשא וחשוכא, דכתיב וההר בוער באש עד לב השמים חשך ענן וערפל. דכל מאן דישתדל באורייתא, אשתזיב מאשא אחרא דגיהנם, ומחשוכא דמחשכין כל שאר עמין לישראל, דבזכותיה דאברהם אשתזיבו ישראל מאשא דגיהנם.
דתניא אמר ליה קב"ה לאברהם, כל זמנא דבניך ישתדלון באורייתא, ישתזבון מאלין. ואי לא, הא נורא דגיהנם דשלטא בהו, וישתעבדון ביני עממיא. א"ל, בתרי קטורי לא מזדקפן מלין, אלא אי ניחא קמך, ישתזבון מנורא דגיהנם, וישתעבדון ביני עממיא, עד דיתובון גבך. אמר ליה יאות הוא ודאי, הה"ד אם לא כי צורם מכרם. מאן הוא צורם. דא הוא אברהם. דכתיב הביטו אל צור חצבתם. ויי' הסגירם, דא קב"ה, דאסתכם על ידוי.
אמר ר' יהודה, מיומא דנפקו ישראל ממצרים עד יומא דאתיהיבת אורייתא, חמשין יומין הוו. מ"ט אמר ר' יהודה, משום אינון שני דיובלא, דכתיב וקדשתם את שנת החמשים שנה.
תאנא, אר"ש, ההוא יובלא אפיק לון לישראל ממצרים. ואי תימא דיובלא ממש. אלא מסטרא דיובלא הוה, ומסטרא דיובלא אתער דינא על מצראי, ובגיני כך חמשין אלין דיובלא הוו.
תאנא, לקבל דא, חמשין זמנין אתמר ואדכר באורייתא, נמוסין דמצרים, ושבחי אינון כלהו, אשר הוצאתיך. ויוציאך. כי ביד חזקה הוציאך. וכלהו זמני, חמשין אינון, ולא יתיר, משום דכלא ביובלא אתעטר, ומסטרא דיובלא אתא כלא. ובגיני כך, אורייתא דאתי מגבורה, אתעטרת בימינא. דכתיב מימינו אש דת למו. ותניא חמשא קלין הוו. וכלהו אתחזיאו בהו, ואתכלילו בהו, ואתעטרו בדא.
אמר ר' שמעון, בההוא זמנא דקבילו ישראל אורייתא, יובלא דא אעטר בעטרוי לקב"ה, כמלכא דאתעטר בגו חיליה. דכתיב, צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו. מאן אמו. דא יובלא. ויובלא אתעטר, בחדוה ברחימו בשלימו. דכתיב אם הבנים שמחה. מאן אם הבנים. אר"ש דא יובלא.
א"ר יהודה, ע"ד כתיב, ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך. מאן אביך ואמך. א"ר יהודה, כמה דאוקמוה בספרא דצניעותא, דכתיב, ערות אביך וערות אמך לא תגלה ווי למאן דגלי ערייתהון.
תאנא, א"ר יצחק, בשעתא דקב"ה אתגלי בטורא דסיני, אזדעזע טורא. ובשעתא דסיני אזדעזע, כל שאר טורי עלמא אזדעזעו, והוו סלקין ונחתין, עד דאושיט קב"ה ידוי עלייהו, ואתישבו. וקלא נפקא ומכרזא, מה לך הים כי תנוס הירדן תסוב לאחור ההרים תרקדו כאילם וגו'.
ואינון תבאן ואמרין, מלפני אדון חולי ארץ. אמר ר' יצחק, מלפני אדון, דא אימא, דכתיב אם הבנים שמחה. חולי ארץ, דא אימא תתאה. מלפני אלוה יעקב, דא הוא אבא, דכתיב, בני בכורי ישראל. ועל האי כתיב בעטרה שעטרה לו אמו.
מהו בעטרה. א"ר יצחק, כמה דכתיב, ושאול ואנשיו עוטרים את דוד. משום דמתעטר, בחוורא בסומקא ובירוקא, בכל גוונין דכלהו כלילן ביה, ואסתחרן ביה. אמר ר' יהודה, בעטרה שעטרה לו אמו. מאן עטרה. דכתיב, ישראל אשר בך אתפאר. וכתיב ובית תפארתי אפאר.
אמר ר' יצחק, אורייתא אתיהיבת באשא אוכמא, על גבי אשא חוורא, לאכללא ימינא בשמאלא, ושמאלא דאתחזר ימינא, דכתיב מימינו אש דת למו.
א"ר אבא, בשעתא דתננא דסיני הוה נפיק, סליק אשא, ומתעטר בההוא תננא באתגלייא, כאתכלא דא, וסליק ונחית, וכל ריחין ובוסמין דבגנתא דעדן, הוה סליק ההוא תננא, בחיזו דחוור וסומק ואוכם, הה"ד, מקטרת מר ולבונה מכל אבקת רוכל.
ההוא תננא מאן הוה. אמר ר' יצחק, שכינתא דאתגלי לתמן, כד"א, מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן. אמר ר' יהודה, למה לך כולי האי הא קרא שלים הוא, דכתיב והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו יי' באש ויעל עשנו כעשן הכבשן. זכאה עמא דחמאן דא, וידעין דא.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
35
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, יתרו כ׳
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
