Aula de estudio · Bet Midrash OnlineIbn Ezra on Exodus 18Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.1נאום אברם אסיר תקוה אשר פתח עיני יתרו2עדי הלך חצי לבו וענה הנדוד יתרו3וזה פי' בפרשה תחילתה דבר יתרו4וישמע יתרו. הזכיר למעלה דבר עמלק כי לרפידים בא (למעלה יז ח), והיתה ראויה פרשת בחדש השלישי (יט א) להיותה כתובה אחר דבר עמלק, כי שם כתוב ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני (שם פ' ב) א"כ למה נכנס דברי יתרו בין שתי הפרשיות והגאון אמר, כי יתרו בא אל מדבר סיני לפני מתן תורה, ולפי דעתי שלא בא רק בשנה השנית אחר שהוקם המשכן כי כתוב בפרשה עולה וזבחים לאלהים (למטה פ' יב) ולא הזכיר שבנה מזבח חדש ועוד כתיב והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו (פ' טז) והנה זה אחר מ"ת והעד הנאמן על דברי כי כן כתיב, אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלהים (פ' ה), ואמר משה לחובב שהוא יתרו, כאשר פירשתי בפרשת ואלה שמות כי חתן משה לא שב אל רעואל הקרוב אליו כי אם לחבב, כי כן כתוב מבני חבב חתן משה (שופ' ד יא) ומשה אמר לו, כי על כן ידעת חנתנו במדבר (במד' י לא) וידענו כי ישראל עמדו במדבר סיני כמו שנה והנה דברי משה יוכיחו שאמר בפרשת אלה הדברים "ה' אלהינו דבר אלינו בחרב לאמר, רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם" (דבר' א ו ז), והנה זה הזמן היה קרוב למסעם, והוא אמר "ואמר אליכם בעת ההיא לאמר, לא אוכל לבדי שאת אתכם" (שם שם ט) כי השם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב (שם פ' י), וטעם להזכיר זה להם, כי השם אמר ליעקב, הנני מפרך והרביתך ונתתיך לקהל עמים, ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך (ברא' מח ד) והנה הטעם כאשר ירבה זרעך אתן לו את הארץ, על כן אמר ה' אלהיכם הרבה אתכם, והגיע זמן שתירשו את הארץ, ובעבור שאתם רבים לא יכולתי לבדי שאת אתכם, והיצרכתי לתת עליכם שרי אלפים ושרי מאות, זאת היתה עצת יתרו שנתן לו ממחרת בואו למדבר סיני, על כן אמר משה לחבב שהוא יתרו, כמו שפירשנו נוסעים אנחנו (במד' י כט) והוא השיב, לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך (שם שם ל), וזהו וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו (פ' כז, ועתה אפרש למה נכנסה פרשת יתרו במקום הזה, בעבור שהזכיר למעלה הרעה שעשה עמלק לישראל הזכיר כנגדו הטובה שעשה יתרו לישראל וכתוב ויחד יתרו על כל הטובה, ונתן להם עצה טובה ונכונה למשה ולישראל, ומשה אמר לו, והיית לנו לעינים (במד' י לא), והטעם שהאיר עיניהם, ושאול אמר, ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל (ש"א טו ו), ובעבור שכתוב למעלה "מלחמה לה' בעמלק" (יז טז) שישראל חייבים להלחם בו כאשר יניח השם להם, הזכיר דבר יתרו, כי הם היו עם גוי עמלק שיזכרו ישראל חסד אביהם, ולא יגעו בזרעו, והנה ראינו הרכבים, שהם בני יתרו היו עם בני ישראל בירושלים ובימי ירמיה, יונדב בן רכב (ירמיה לה יט), ויש פרשה אחרת דומה לזאת:5אשר עשה אלהים. השם שהיה נודע בעולם לפני בוא משה שהכל מודים בו:6ולישראל עמו. עם ה' או עם משה, ויתכן להיות הלמ"ד בעבור משה וישראל והטעם על המכות וטביעת פרעה:7כי הוציא ה'. השם שנודע למשה כי על האותות יצאו:8ויקח. אמר הכתוב אשת משה, ולא אמר בתו, בעבור כי משה נכבד מבית אביה:9אחר שלוחיה. י"א אחר שנתן לה רשות במלון ללכת לבית אביה בשובו לבדו אל ארץ מצרים ויש אומרים אחר ששלחה דורונת אליו כמו שלוחים לבתו (מ"א ט טז):10ואת. דע כי אנשי לשון הקדש שומרים הפעלים במתכנתם בכל הבנינים, ואינם חוששים לשמור שמות בני אדם על כן אל תתמה שאמר גרשום בעבור שגר שם כי הנה קין (ברא' ד א) בעבור קניתי, ואינו נכון בדקדוק, וקשה מזה נח (שם ה כט) מגזרת ינחמנו ופעם יהפכו השם כמו חושים (שם מו כג) הוא שיחם (במד' כו מב), ונקרא יעבץ (דה"א ד ט) בעבור שילדתהו אמו בעוצב, גם יחסרו אות ממנו כמו מעכה הוא מיכה, והפך זה יוב (ברא' מו יג) הוא ישוב (במד' כו כד), ורבים אמרו כי כן שמואל (ש"א א כ) מגזרת שאלתיהו והישר בעיני כי שורק תחת חולם כמו תֹחוּ (ש"א א א) תיח (דה"א ו יט) וצוף (ש"א א א) וצופַי (דה"א ו יא) נון (למטה לג יא) ונון (דה"א ז כז), והנה שמואל מגזרת שמו אל, וקראתי אמו בשם אל, כי נתנו לה כאשר שאלה, ואל תתמה איך יקרא שם אדם בשם אל, כי הנה כמוהו צורי שדי (במד' ז לו) ורבים ככה, ולפי דעתי כי כן שם המזבח שבנה משה ה' נסי (למעלה יז טו) וככה שם המשיח ה' צדקנו (ירמיה כג ו), והגאון אמר כי השם דבק עם מלת יקראו ושם המשיח הוא צדקנו, והנה הוא מטעם בעל הטעמים ששם טרחא במלת יקראו כי הפרש גדול יש בין ויקרא בשם ה' (ברא' יב ח) הכתוב באברהם שהטרחא במלת ויקרא ובין ויקרא בשם ה' (למטה לד ה) הכתוב בספר משה כאשר אפרש במקומו:11ושם האחד. מנהג לשון הקדש לאמר פעמים ככה השני ופעמים האחד כמו ושם האחד בוצץ ושם האחד סנה (ש"א יד ד):12ותחסר מלת אמר, אחר כי אלהי אבי בעזרי, ואין כתוב כי אמר אלהי אבי, כי המלה שבה למעלה, כי אמר גר הייתי כמו כי הפרני אלהים (ברא' מא נב) וכבר פירשתי למה קרא שם הקטן אליעזר:13ויבא. הזכיר הכתוב דרך מוסר בבואו אל משה, כי יתרו הולך בראשונה ואחריו בני משה אחריהם האשה כמשפט:14אשר הוא חנה שם. כי ימים רבים חנה שם:15ויאמר. וכבר אמר אל משה לפני בואם על ידי שליח או באגרת כתובה אני חותנך יתרו, ואשתך שהיא העיקר, ושני בניה הבאים עמה:16ויצא, לקראת חתנו. בעבור כבוד יתרו וחכמתו, ולא לאשתו ובניו, כי אין מנהג לאדם נכבד לצאת לקראת אשתו או בניו:17וישתחו. דקדוק וישתחו קשה, ידענו כי שרשו מבעלי הה"א באחרונה, והנה הוי"ו במקום ה"א, כוי"ו "שלו הייתי" (איוב טז יב) שאמר ממנו לא שלותי (שם ג כו), והנה כאשר אמרו לשון יחיד וישתחו, היה ראוי להיות וישתחוה כי התי"ו מבנין התפעל כמו, והאיש משתאה לה (ברא' כד כא), כי משפט אותיות השיניים אם היה אחד מהם פ"א הפועל, והיה האות אשר לפניהם תי"ו התפעל, והנה בעבור שהחליפו הה"א בוי"ו במלת וישתחו הניחו וי"ו הראשון שאינו סימן לשון רבים תחת ה"א השרש והעלימו הוי"ו ואמר וישתחו, ובעבור היות הוי"ו בסוף המלה סימן לשון רבים כאשר הוא נעלם, כמו למה תתראו (ברא' מב א), והנה היה נראה מלת וישתחו בהעלם הוי"ו שהוא סימן לשון רבים ע"כ הוצרכה להיות המלה מלעיל להפריש בינה ובין מנהגם בלשון רבים:18ולפי הסברה כי היוצא הוא המשתחוה זה לזה:19וקראו הכתוב רעהו בעבור גודל מעלתו בחכמה:20ויבאו האהלה. שהוא ידוע שהוא אהל משה:21ויספר. זה הפסוק יורה על פירוש משה ולישראל בעבורם:22התלאה. מגזרת ונלאו מצרים (למעלה ז יח) והתי"ו נוסף והטעם צרה שילאה אדם לסבלה או להגידה, והטעם על רדיפת מצרים בים, וביאת עמלק, וצמאו, ומכולם הצילם ה':23ויחד. מגזרת חדוה, והיה ראוי להיותו על משקל וַיִפְתְּ בסתר לבי (איוב לא כז) וַיִשְׁבְּ ממנו שבי (במד' כא א) רק נפתח החי"ת בעבור שהוא מן אות הגרון, ונשאר הדל"ת דגוש כאשר היה, ולא אדע בכל המקרא אות דגוש בסוף המלה, רק אם היה בג"ד כפ"ת שיתחברו שני שואין שהם בסוף כמו וַיִשְׁבְּ ממנו (שם) וַיֵשְׁתְּ מן היין (ברא' ט, כא), רק עם אחד מהמלכים לא מצאנוהו דגוש רק פתח והם שנים "וַיִחַדְ יתרו" ואל יִחַד בימי שנה (איוב ג ו):24ויאמר יתרו ברוך ה'. שים לבך לדקדק זאת המלה, דע כי לא יבוא פעול רק מפעלים היוצאים, ואם מצאת אותו שהוא על משקל פעול, הסתכל אם מצאת לו פועל שהוא יוצא הוא באמת פעול, ואם לא יהיה כן הוא תאר וככה אם היה על משקל פועל ואין לו פעול מהבנין בעצמו ומתוך הגזרה, גם הוא תאר ואינו פועל כלל כמו שמָרַ הפועל הוא שׁומֵר והפועל הוא עושר שָׁמור לבעליו (קהלת ה יב), והנה מצאנו הולך, עומד, יוצא, וכל אלה יראו פועלים, כי הם על מתכונת שומר, ובעבור שהגזרה מהפעלים העומדים, כי לא יאמר ממנו הלוך, עמוד, יצוא, והנה אין לנו פעול על כן אמר כי הולך הוא (במד' כב כב) תואר ואינו פועל, מצאנו עצום (שם שם ו) והוא יראה פעול, כי הוא על משקל שמור, וכאשר חפשנו זו הגזרה מצאנו וירבו ויעצמו (למעלה א ז) מהפעלים העומדים, כי היוצא יהיה מהבנין הנוסף וַיַעְצִמֵהו מצריו (תה' קה כד), והנה לא נוכל לומר עוצם, על משקל שומר, מענין עצמה (ישעי' מ כט) רק מענין אחר, ועוצם עיניו מראות ברע (שם לג טו), והנה מצאנו מלת ברוך על משקל שמור והנה חפשנו בכל המקרא, ולא מצאנו מזה הענין בבנין הקל רק מענין אחר, והוא וַיִברךְ על ברכיו (דה"ב ו יג) גם הוא פועל עומד לא יבוא ממנו פעול כלל, והנה מלת ברוך תואר כמו עצום מהבנין הקל, א"ר מרינוס, ברוך הוא תואר מבנין הדגוש, והיה הרי"ש ראוי להדגש ככל הגזרה כמו, ברך נבות (מ"א כא יג) והוא על משקל כדוב שַׁכּוּל (הושע יג ח) ולא דבר נכונה, כי כל תואר כמו שכול, וגבור, ושכור, לא ישתנו לסור הדגוש בסמיכת היחיד, או בלשון רבים, כמו ויהרג זכרי גבור אפרים (דה"ב כח ז) הוי גבורים (ישעי' ה כב), והנה עומד כנגדו בוא ברוך ה' (ברא' כד לא) ברוכים אתם לה' (תה' קטו טו):25אשר הציל אתכם. אמר למשה ולאהרן שהיו שלוחים לשם, ועל ידם באו המכות לפרעה ולמצרים, על כן אמר מיד מצרים ומיד פרעה ואחר כן ברך השם אשר הציל את העם מתחת יד מצרים במצרים ובבקיעת ים סוף:26ופי' עתה ידעתי. פירשתיו בפרשת שמות בפסוק ואמרו לי מה שמו:27וטעם כי בדבר. בעבור הדבר שזדו המצרים על עם ישראל וכן הזכיר למעלה "ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים" ה' שעושה דין על שהעבידו אותם בפרך וכן כתוב כי ידעת כי הזידו עליהם (נחמיה ט י) כאדם שיעשה בזדון רצונו, וכבר כתוב כי ידעתי את מכאוביו וארד להצילו מיד מצרים (למעלה ג ז ח):28ויקח עולה וזבחים. הם השלמים:29וטעם לאלהים, כי עתה יחל להיות לו השם הנכבד לאלהים:30ויבא אהרן וכל זקני ישראל. ואין צורך להזכיר משה כי באהלו היו:31לאכל לחם. שלמים:32וטעם לפני האלהים. כי אהל משה היה לצד מזרח אהל מועד:33ויהי ממחרת. לביאת יתרו:34וישב משה. כמנהגו:35מן הבקר עד הערב. דע כי בקר האמת הוא כזרוח השמש, גם יקרא בקר בעלות עמוד השחר שיחל להראות אור בעבים, כמו שכבר זכרתי וזה הבקר הוא על דרך מקרה והערב האמיתי הוא בשקוע השמש, גם יקרא ערב על דרך מקרה עד עריבת האור וכן אמר דוד תזרח השמש יאספון (תה' קד כב) ואחריו כתיב, יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב (שם פ' כג) על כן מערב עד ערב תשבתו שבתכם (ויקרא כג לב) והיה ראוי להיות מערב האמת עד ערב האמת רק חכמינו ז"ל הוסיפו מחול על הקדש, ואמרו כי יציאת יום השבת תהיה עד צאת הכוכבים, והנה ראוי להכניס השבת מן התורה מהשקע השמש, וכל חכמי התולדות וכל חכמי המזלות מודים, כי גבול היום מרגע היות עגולת השמש כנגד שטח הארץ בכל מקום, וזהו מעת צאתו עד בואו:36וירא, את כל אשר הוא עושה לעם. שהוא מעמידם מערב עד בקר:37ורבינו שלמה אמר בעבור שמשה יושב לבדו וישראל נצבים ואין זה דרך מוסר ואין ספק כי מעלת משה גדולה לומר ככה כי הנה אהרן שהיה גדול לכל ישראל, והיה גדול בשנים ממשה הוא אומר לו בי אדני (במד' יב יא) ומשה עשה הדרך הנכונה, כי השופט יושב ובעלי הריב עומדים, וכן כתוב, ועמדו שני האנשים אשר להם הריב (דבר' יט יז) ולא אמר לו מדוע רק בעבור שהוא יושב למשפט לבדו ואין לו שופטים אחרים שיעזרוהו ואמר רבי מרינוס, כי מלת מדוע, כמו מַלֶכֶם (ישעיה ג טו) מַזֶה בידיך (למעלה ד ב) כי כל אחת שתי מלות וככה מלת מדוע מה דעתך לעשות ככה:38ויאמר. השיב משה אני עושה שני דברים, האחד כי יבא אלי העם לדרוש אלהים, והטעם לדרוש תורתו, והדבר השני, כי יהיה להם דבר בא אלי והשיב על האחרון תחלה ושפטתי בין איש ובין רעהו, והודעתי את חקי האלהים לדורש:39ויאמר לא טוב הדבר אשר אתה עושה. בעיני, ונתן טעם לדבריו, והוא נבול תבול, מגזרת ועלהו לא יבול (תה' א ג) כאלה נובלת עליה (ישעי' א ל) כי הטעם שיפול מעצמו כנבול עלה דרך משל ומלת גם כמוה, גם כי כבד ממך הדבר:40עשהו. מלה זרה בדקדוק, ובאה על דרך לשמרהו, כי לא מצאנו ה"א נראית בגזרת עשה:41עתה שמע בקלי איעצך. אתן לך עצה:42דע כי מלת אלהים הוא שם תואר כאשר פירשתי רק בעבור שידברו בה הרבה, יחשבו זה שם התואר כאילו הוא שם עצם, אלהים יראני בשוררי (תה' נט יא) בראשית ברא אלהים (ברא' א א) ורבים ככה, על כן שמוהו חכמינו ז"ל שם מן השמות שאינם ראוים להמחק:43וטעם ויהי אלהים עמך. שהשם יעזרך אם תעשה ככה ואמר לו בסוף הדברים שיקח רשות מאת השם על העצה הזאת, וזהו אמרו וצוך אלהים ואין ספק כי כן עשה:44וטעם היה אתה לעם. בעבור העם:45מול האלהים. מפאת השם:46והבאת אתה את הדברים. אם הם קשים, ואלה הדברים הם שאמר משה בתחלה, כי יהיה להם דבר בא אלי (פ' טז) ופי' זה אחר כן את הדבר הקשה יביאו אליך:47והזהרת. הדרך השני שאמרת, אתה חייב ללמדם ולהורותם מספקות, כי טורח גדול הוא להודיע כל המעשה אשר יעשון וטעם והזהרת מן ולא נזהר (יחז' לג ה) וטעמו נשמר:48אתהם. שתי מלות:49והוא להזהירם על מצות עשה, ועל מצות לא תעשה הקשורים בלב שהוא העיקר כמו לאהבה השם ולדבקה בו, וליראה מפניו, וללכת אחריו ולמול ערלת הלב ולא ישנא אחיו, ולא יקום ולא יטור, וכן אמר משה בפיך ובלבבך לעשותו (דבר' ל יד) ורבים ככה:50ילכו בה. כמו אשר ילכו בה:51ואת המעשה אשר יעשון. זה מצות עשה למעשה, ורובם אינם מצות עשה עומדות בעצמם, כי אם לזכר כמו השבת והמועדים ופדיון הבן ואהבת הגר וציצית ותפילין ותפלה ומזוזה גם שעטנז, ורבים אחרים, ובמקומם אפרשם:52ואתה תחזה. כבר הודעתיך כי אנשי לשון הקדש אינם שומרים המלות רק הטעמים על כן לא נחפש על חסר ומלא כאשר אפרש עוד והנה הזכיר יתרו אנשי חיל שיש להם כח לסבול טורח ולא יפחדו מהם והנה כנגד אנשי חיל אמר משה כשהוא מספר הדבר הבו לכם אנשים (דבר' א יג) כמו בחר לנו אנשים (למעלה יז ט) כלם אנשים (במד' יג ג):53ואמר יראי אלהים, שאין להם יראה מאדם רק מהשם לבדו, וכנגדם אמר משה, חכמים ונבונים (דבר' א יג) כי לא יתכן להיות ירא שמים כראוי רק מי שהוא חכם:54ואמר יתרו אנשי אמת, שאינם כזבנים: שונאי בצע. ממון והם נודעים ככה למראה עיני אדם, וכנגדם אמר משה, וידועים (דבר' א יג):55שרי אלפים. יש לתמוה, אם פי' אלה השרים כמשמעם, יהיה מספרם יותר משבעים אלף וט' אלפים וזה רחוק מאוד להיות שרים רבים כאלה, והכתוב אמר, בפשע ארץ רבים שריה (משלי כח ב), ועוד איך יתכן להיות שמינית המחנה ראשי שבטים, כי כן אמר משה, ואקח את ראשי שבטיכם (דבר' א טו) ותמצא בהם כל המדות הטובות הנזכרות, והם מיוצאי מצרים שלמדו מעשיהם, וכתוב כמעשה ארץ מצרים (ויקרא יח ג), והנה דור המדבר שלמדם משה מ' שנה, ולא הוצרכו לעשות אומנות כי לחמם נתן, ומימיהם נאמנים, והמן מפקח, הפך המינים שהתאוו מה שאין רגילים לאכול במצרים, ומשה אמר להם בשנת הארבעים, ולא נתן ה' לכם לב לדעת (דבר' כט ג) והנה יש לתמוה, איך ימצא המספר הנזכר שיהיו כולם חכמים ונבונים, והנכון בעיני, כי שרי אלפים הם שתחת ידם אלף איש עבדיו או נעריו או שכיריו אולי אלה הם ראשי השבטים, והיה מספרם שנים עשר, ושרי המאות הם רבים, ושרי חמשים, כדרך וחמשים איש רצים לפניו (ש"ב טו א):56ושפטו. את הדבר ומה שלא ידעו הם לשפוט תשפטנו אתה, ואם אתה לא ידעת, והבאת אתה את הדברים אל האלהים:57וי"ו ויכלת. כפ"א רפה בלשון ישמעאל אם תעשה את הדבר הזה, ויתן לך השם רשות לעשותו אז תוכל לעמוד והנה מלת עמוד שם הפועל, כמו עמוד פתח האהל (שופ' ד כ) גם פשטה וערה וחגורה על חלצים (ישעי' לב יא):58וטעם וגם כל העם הזה, כי בעלי הריב שהיו נצבים לפניו, יש מהם שלא יוכל לדבר אליך לשפטם והנה בשובם לאהליהם תתחזק המריבה ביניהם, רק עתה יבא כל אחד על מקומו שהוא אהלו בשלום:59וטעם וישמע. הזכיר עצת יתרו ולא הזכיר עצתו שהוא הוסיף על עצת יתרו, והוא ששם שוטרים על השבטים לעשות מה שיצוו השופטים, וכן כתוב ושוטרים לשבטיכם (דבר' א טו) וכתוב, שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך (שם טז יח):60ויבחר משה אנשי חיל. שהיה דבר ברור ולא הזכיר יראי אלהים כי הוא לבדו ידע לבב אנוש ומשה אמר כי בחר לנו אנשים חכמים כי יוכל לדעת זה רק יש חכם שאיננו ירא שמים והזכיר ידועים שהם למראה העין, ולא הזכירם עתה כי אחז דרך קצרה:61ישפוטו הם. כמו ישפוטו בשורק תחת חולם כמו וגם לא תַעבוּרי מזה (רות ב ח) כמו ולא תעבוֹרי, ור' שלמה רצה להפריש ביניהם ולא עלתה בידו ונוכל לומר דרך דקדוק, כי ראינו חָדְלוּ פרזון בישראל חָדֵלּוּ (שופטים ה ז) בדגשות הלמ"ד בעבור שהוא באתנח, הרים נָזֹלּוּ (ישעי' סג יט) בסוף פסוק, ואמר תְהָתֵלּוּ בו (איוב יג ט) כי חשבוהו כמו סוף פסוק, כי מלת "בו" דבקה היא עם "תהתלו" ותנועה אחת לבדה וככה יִשְׁפְטוּ הם, כמו יִשְׁפוּטוּ בעבור שיש להשיב כי אין כח האתנח ככח סוף פסוק "בו", הנה עמים תחתיך יִפְלוּ (תה' מה ו) ה' על יְמִינְךָ (שם קי ה) טוב עשית עם עַבְדְךָ (שם קיט סה) ורבים כאלה, וככה לא ימצא בסוף פסוק:62וישלח. דרך כבוד כמו ואברהם הולך עמם לשלחם (ברא' יח טז): AnteriorVolver arribaSiguiente
