והכא קרא אשכח ודרשי לכתוב רחמנא אם משדה מקנתו אשר לא שדה אחוזתו אי נמי אשר לא שדה אחוזה מאי משדה אחוזתו שדה שאינה ראויה להיות שדה אחוזה יצתה זו שראויה להיות שדה אחוזה:
Pero aquí encontraron un versículo especial y lo interpretaron. La Torá podría haber escrito: «Si es un campo adquirido que no es su campo ancestral», o «que no es campo ancestral». ¿Por qué dice «que no es parte de su campo ancestral»? Para excluir un campo que todavía puede convertirse en ancestral.
הכהנים והלוים מקדישין לעולם וכו': בשלמא גואלין אצטריך לאפוקי מדישראל דלא פרקי אלא עד יובל קא משמע לן דכהנים ולוים גואלין לעולם אלא מקדישין מאי איריא כהנים ולוים אפי' ישראל נמי
«Los kohanim y leviim consagran y redimen para siempre». Se comprende que fuera necesario enseñar que redimen siempre, a diferencia de los israelitas, que solamente pueden redimir hasta el Yovel. Pero ¿por qué decir que pueden consagrar siempre? También un israelita puede consagrar.
וכי תימא בשנת היובל עצמה הניחא לשמואל דאמר בשנת היובל עצמה לא קדשה קמ"ל דכהנים ולוים מקדישין לעולם אלא לרב מאי איריא כהנים ולוים אפי' ישראל נמי
Podrías decir que se refiere al propio año del Yovel. Esto funciona según Shemuel, quien sostiene que el campo de un israelita no queda consagrado ese año; la Mishná enseña que el de kohanim y leviim sí. Pero según Rav, también un israelita puede consagrar durante el Yovel.
ולטעמיך בין לפני היובל בין לאחר היובל למה לי אלא איידי דתנא רישא לפני היובל ולאחר היובל תנא סיפא נמי בין לאחר היובל בין לפני היובל
Según tu razonamiento, ¿para qué dice «tanto antes como después del Yovel»? La frase se incluyó porque la primera parte de la Mishná hablaba de antes y después del Yovel, y la segunda empleó la misma formulación.
ואיידי דתנא רישא אין מקדישין ולא גואלין תנא נמי סיפא מקדישין וגואלין:
Del mismo modo, como la primera parte decía que los israelitas «no consagran y no redimen» en ciertas circunstancias, la segunda dijo que los kohanim y leviim «consagran y redimen» siempre.
הדרן עלך אין מקדישין
**Finalizó el capítulo “No se consagran”.**
מתני׳ המקדיש את שדהו בשעה שאין היובל אומר לו פתח אתה ראשון שהבעלים נותנין חומש וכל אדם אין נותנין חומש.
**Mishná:** Quien consagra su campo en una época en que el Yovel no se aplica recibe la indicación: «Haz tú la primera oferta», porque el propietario añade un quinto y las demás personas no.
מעשה באחד שהקדיש שדהו מפני רעתה אמרו לו פתח אתה ראשון אמר הרי היא שלי באיסר אמר רבי יוסי לא אמר זה באיסר אלא בביצה שהקדש נפדה בכסף ובשוה כסף אמר לו הגעתיך נמצא מפסיד איסר ושדהו לפניו:
Ocurrió que un hombre consagró un campo por ser de mala calidad. Le dijeron: «Haz tú la primera oferta». Dijo: «Será mío por un isar». Rabí Yose dijo: no dijo «por un isar», sino «por un huevo», porque un bien consagrado puede redimirse con dinero o con algo de valor monetario. El tesorero le dijo: «El campo es tuyo». Resultó que perdió un isar y conservó su campo.
גמ׳ המקדיש שדהו בשעה כו': אומרין והתניא כופין מאי אומרין נמי כופין ואיבעית אימא מעיקרא אומרין אי צאית צאית ואי לא כופין:
**Guemará:** «Le dicen que haga la primera oferta». Pero se enseñó que se lo obliga. Decir aquí también significa obligar. También puede decirse que al principio se lo invita: si obedece, bien; si no, se lo obliga.
שהבעלים נותנין חומש וכו': מאי איריא שהבעלים נותנין חומש תיפוק ליה דאיידי דחביבה עליה טפי ופריק לה ועוד מצות גאולה באדון
«Porque el propietario añade un quinto». ¿Por qué mencionar ese motivo? También debería tener prioridad porque el campo le es querido y probablemente ofrecerá más para recuperarlo. Además, la mitzvá de redimir corresponde primero al propietario.
חדא ועוד קאמר חדא דאיידי דחביבה עליה טפי ופריק לה ועוד מצות גאולה באדון היא ועוד שהבעלים נותנין חומש כו':
La Mishná presenta varias razones: primero, como el campo le es querido, pagará más; además, la mitzvá de redención recae en el propietario; y también añade un quinto.
מעשה באחד שהקדיש שדהו וכו': לימא בהא קמיפלגי דר"י סבר שוה כסף ככסף ורבנן סברי שוה כסף אינו ככסף
«Ocurrió que un hombre consagró su campo». ¿Diremos que la disputa es que Rabí Yose considera que un objeto de valor equivale al dinero, mientras que los Sabios no?
והא קי"ל דשוה כסף ככסף דכולי עלמא שוה כסף ככסף והכא בפודין בדבר שאין בחומשו שוה פרוטה קמיפלגי ת"ק סבר איסר דאיכא בחומשו שוה פרוטה פרקינן ורבי יוסי כביצה נמי פרקינן:
Pero sabemos que todos admiten que un objeto de valor equivale al dinero. La disputa se refiere a si puede redimirse con un objeto cuyo quinto no alcanza una perutá. El primer tana sostiene que se necesita por lo menos un isar, cuyo quinto tiene valor de perutá. Rabí Yose sostiene que incluso un huevo sirve.
אמר לו הגעתיך נמצא מפסיד איסר ושדהו לפניו: סתמא כרבנן:
«El tesorero le dijo: el campo es tuyo; perdió un isar y su campo quedó delante de él». Esta conclusión anónima sigue a los Sabios.
מתני׳ אמר אחד הרי היא שלי בעשר סלעים ואחד אומר בעשרים ואחד אומר בשלשים ואחד אומר בארבעים ואחד אומר בחמשים חזר בו של חמשים ממשכנין מנכסיו עד עשר חזר בו של ארבעים ממשכנין מנכסיו עד עשר
**Mishná:** Uno dijo: «El campo es mío por diez selaim»; otro, por veinte; otro, por treinta; otro, por cuarenta; y otro, por cincuenta. Si quien ofreció cincuenta se retracta, se toma garantía de sus bienes hasta cubrir la diferencia de diez respecto de la oferta anterior. Si se retracta quien ofreció cuarenta, se toman hasta diez.
חזר בו של שלשים ממשכנין מנכסיו עד עשר חזר בו של עשרים ממשכנין מנכסיו עד עשר חזר בו של עשר מוכרין אותו בשוויו ונפרעין משל עשר את המותר
Si se retracta quien ofreció treinta, se toman hasta diez; lo mismo con quien ofreció veinte. Si se retracta quien ofreció diez, el campo se vende por su valor real y de sus bienes se cobra la diferencia hasta diez.
הבעלים אומרים בעשרים וכל אדם אומרים בעשרים הבעלים קודמין מפני שהם מוסיפין חומש אמר אחד הרי היא שלי בעשרים ואחת
Si los propietarios ofrecen veinte y otra persona también veinte, los propietarios tienen prioridad porque añaden un quinto. Si otra persona dice: «Es mío por veintiuno»,
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
17
Pasajes
100%
ES
0
Refs
0
Guardado
ערכין כ״ז א
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: Wikisource Talmud Bavli — licencia CC BY-SA
Fuente hebrea: Wikisource Talmud Bavli.
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 27 de julio de 2026.
