Zohar, Bereshit 18:1
פתח רבי שמעון ואמר, עלאין שמעו, תתאין אתכנשו, אלין מארי מתיבתא דלעילא ותתא. אליהו באומאה עלך, טול רשו ונחית הכא, דהא קרבא סגיאה אזדמן. חנוך ממנא נחית הכא, אנת, וכל מארי מתיבתא דתחות ידך, דלא ליקרא דילי עבידנא, אלא ליקרא דשכינתא.
פתח רבי שמעון ואמר, עלאין שמעו, תתאין אתכנשו, אלין מארי מתיבתא דלעילא ותתא. אליהו באומאה עלך, טול רשו ונחית הכא, דהא קרבא סגיאה אזדמן. חנוך ממנא נחית הכא, אנת, וכל מארי מתיבתא דתחות ידך, דלא ליקרא דילי עבידנא, אלא ליקרא דשכינתא.
פתח כמלקדמין, ואמר, זרקא, ודאי במיתך לסלקא צלותא לההוא אתר ידיע, כמה דההוא אבנא דקירטא, דאזדריקת לאתר ידיע, הכי צריך לסלקא מחשבתיה, בצלותיה בההיא תגא אבן מוכללת ומעוטרת, דאתמר בה כל הזוקף זוקף בשם, דצריך לסלקא לה תמן.
ובההוא אתר דסליק לה לגבי בעלה, אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק, אע"ג דאתמר ביה ואתה תשופנו עקב, ההיא אבן, דאיהי י' דיעקב, דאתמר בה משם רועה אבן ישראל, לא יפסיק, וצריך לסלקא עד אין סוף, וכד נחית לה אתמר ביה, כל הכורע, כורע בברוך, דצריך לנחתא עד אין תכלית, ולא יפסיק מניה, לא לעילא ולא לתתא.
לזמנין איהו בעלה ו' בצדיק, בשית פרקין דתרין שוקין, נחת לגבה בתרין שוקין. לזמנא איהו בעלה ו' בתרין, שית פרקין דסליקת לגביה בתרין דרועין. לזמנין איהו בן אבא ואמא, בן י"ה, צריך לסלקא לעילא לה', וכד סלקת תמן. לזמנין איהי בהפוכא ו' ובין י' י' כגוונא דא א' צריך לסלקא לגבי דאתמר בה אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה.
וכד איהי סליקת לעילא, ברישא דכל רישין סלקא, ובגינה מלאכייא אמרין איה מקום כבודו, וכד סליקת לא' כגוונא דא ציור איהי תגא ברישיה דא' עטרה על רישיה, כתר, וכד נחתא נקודה לתתא, ואתעטרת, נחיתת ביה כגוונא דא א. וכד סליקת אתקרי תגא ברזא דטעמי, וכד נחיתת אתקריאת נקודה. וכד איהי כגוונא דא ו מתיחדת עמיה, וכד איהי תגא על רישיה, אתקריאת אות ז' כלילא מניה אות ברית דאיהי שביעאה דכלא.
ובודאי האי אבנא היא בניינא דכל עלמין, ובגין דא אבן שלמה וצדק יהיה לך. איהי מדה בין כל ספירה וספירה, דכל ספירה בה סליקת לעשר, שיעור דילה ו' ובה אתעבידת אמה, עשר אמות אורך, בין כל ספירה וספירה, ורזא דמלה, עשר אמות אורך הקרש, ובין כלא מאה, איהי י' בין פרק ופרק ויוד עשר זמנין, סלקא למאה. והפוכא דמאה, אמה.
כל מדה ומדה אתקרי עולם, ואנון י"ו, שעור ומדה, ו' שקל י' מדה דיליה ושעורא דמדה, חמש אמות אורך, וחמש אמות רוחב, ואנון לקבל שעורא דכל רקיע דמהלך ת"ק אורכיה ות"ק פותייה ואנון ה' ה'.
הרי לך שעור קומה באתוון הוי"ה. דאת ו' איהי רקיע השמים. חמש רקיעין דיליה, ה', אלין אתקריאו ה' שמים: ה' חמש רקיעין דכלילן בשמים. חמש עלאין שמי השמים. ואנון ה' ה' חמש בחמש. ו' רקיע שתיתאה ו' ה' לון, י' שביעאה לון. ואינון שבעה בשבעה, וסלקין י"ד. והכי אנון ארעין שבעה על גבי שבעה כגלדי בצלים, וכלהו רמיזן בתרין עיינין.
י' אתקרי עולם קטן, ו' עולם ארוך, וכל מאן דבעי למשאל שאלתין, לגבי עולם ארוך צריך לארכא ביה. וכל מאן דשאיל בעולם קצר צריך לקצרא. ועל דא אוקמוה במקום שאמרו לקצר אין אדם רשאי להאריך.
לקצר בצלותין אל נא רפא נא לה. בנקודה די'. להאריך ולהתנפל ואתנפל לפני ה' כראשונה מ' יום ומ' לילה, כלא מ"ם, י' נקודה באמצע, אתעביד מים, מסטרא דחסד צריך לארכא בצלותא.
ובשמא קדישא סליק הוי"ה ברביע לארכא בתנועה דא, דאיהו רזא דתקיעה, לקצר מסטרא דשברים, בינוני לא בקצירו ולא באריכו, בתרועה, דעמודא דאמצעיתא דאיהי שלשלת, דתרווייהו שקל הקדש.
לקביל רביע דסליק איהו חולם, שברים לקביל שבא, דא בעא לסלקא קלא, ודא בעא לנחתא לה. ובגין דא אנון שברים בחשאי, שכינתא תתאה וקלא לא ישתמע, כד"א וקולה לא ישמע. תרועה דא שלשלת אחיד בתרוייהו.
ואית כגוונא דרקיע המאריך ביה תיבה, ואיהי נקודה חיריק כגוונא דחלם, לית נקודה דלית כגוונא דילה בטעמי, סגול לגבי סגולתא, שבא לגבי זקף גדול כלהו תשכח לון נקודי לגבי טעמי למאן דידע רזין טמירין.
פתח ואמר, זרקא, מקף שופר, הולך סגולתא. פתח, נקודת ימין, ה' מלך. נקודת סגול, שמאלא, ה' מלך. באמצעיתא, ה' ימלוך לתתא. ר' אחא אמר, ה' מלך דא עלמא עלאה, ה' מלך דא תפארת, ה' ימלוך דא ארון הברית.
ספר הזהר, בראשית י״ח
14 pasajes·0% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.