ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף, לתקנא ארחא לאתריה. ר' יהודה אמר, מאי שנא כד הוו ישראל במצרים, דכתיב, שלח את עמי, כי אם מאן אתה לשלח את עמי, בני בכורי ישראל, ובההוא זמנא לא הוו גזירין, ולא אתקשרו ביה כדקא יאות. והכא דהוו גזירין, ועבדו פסחא, ואתקשרו ביה, קרי לון את העם.
אלא בגין ההוא ערב רב, דאתדבקו בהו, ואתערבו בהדייהו, קרי לון את העם סתם. כד"א, ויגוף יי' את העם על אשר עשו את העגל. ויקהל העם על אהרן. וירא העם כי בשש משה. וכן כלהו.
ר' יצחק ור' יהודה הוו אזלי מאושא ללוד, והוה עמהון יוסי טייעא, בקטירא דגמלי עטופירא בכתפייהו. עד דהוו אזלי, אשכח ההוא יוסי טייעא אנתו חדא דשאר עמין, דקטיר בירוקי חקלא, אשתמיט מנייהו ואתקיף בה, ואתא עלה. תווהו ר' יצחק ור' יהודה, אמרו ניתוב מארחא דא, דהא קוב"ה בעא לאחזאה לן, דלא נתחבר בהדיה. תבו מארחא, בדקו בתריה, ואשכחו דבריה דבת אל נכר הוה, ואבוה פסיל זרעא הוה. אמרו, בריך רחמנא דשזיב לן.
פתח ר' יצחק ואמר אל תתחר במרעים. מאן אינון מרעים, דלא כתיב חטאים, או רשעים. אלא מרעים, דאבאישין לגרמייהו, ולהני דמתחברן בהדייהו. ר' יהודה אמר, מרעים: ארחיק גרמך ממרעים דלא תהוון רעים וחברים כחדא, דלא יבאישו לך עובדוי, ותתפס בחטאוי.
ת"ח, אי לא הוו אינון ערב רב דאתחברו בהון ישראל, לא אתעביד ההוא עובדא, ולא מיתו מישראל, כל אינון דמיתו, ולא גרים לון לישראל כל מה דגרים. ות"ח, ההוא עובדא, וההוא חובה ממש, גרים גלותהון דישראל.
דתנינן, בעא קודשא בריך הוא, דישתכחון ישראל בההוא שעתא כמלאכי עלאי, ולמעבד להון חירין מכלא, חירין ממותא, ולמהוי חירין מן שעבודא דשאר עמין, כמד"א, חרות על הלוחות, אל תקרי חרות, אלא חירות.
כיון דאתעביד ההוא עובדא, גרימו כלא. גרימו מותא, גרימו שעבוד מלכוון, גרימו דאתברו אינון לוחי קדמאי, גרימו דמיתו מישראל, כמה אלפין מנייהו. וכל דא, בגין אתחברותא דאינון ערב רב, דאתחברו בהו.
אוף הכא, בגיניהון, לא אתקרון בני ישראל, ולא ישראל, ולא עמי, אלא העם סתם. ואי תימא וחמושים עלו בני ישראל. כד הוו סלקין ממצרים, ולא אתחברו בהדייהו אינון ערב רב, קרי לון בני ישראל, כיון דאתחברו בהדייהו, דכתיב וגם ערב רב עלה אתם, קרי לון העם.
רבי יוסי אקשי ואמר, כתיב כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. אי הכי, כל יומא הוו חמאן לההוא ערב רב. אמר רבי יהודה, ערב רב כתיב, ולא מצרים, דהא כמה שאר עמין הוו דיירי במצרים. ולא עוד אלא דכלהו אתגזרו, וכיון דאתגזרו, לא אקרון מצראי.
ועל פומא דמשה קבילו לון. והיינו מה דאמר הכתוב, לך רד כי שחת עמך סרו מהר מן הדרך אשר צויתם. צויתם כתיב. וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים, חד מחמשה הוו. ור' יוסי אומר חמשה מישראל, וחד מנייהו. רבי יהודה אומר, וחמשים: אחד מחמשים.
אר"ש, בגין דההוא יובלא סליק לון ממצרים, בגין כך וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים. ואי לאו, לא סליקו, ועל דא אתעכבו חמשין יומין לקבלא אורייתא. ומההוא אתר נפקת אורייתא, ואתיהיבת, ועל דא וחמשים חסר. דבגין דא עלו בני ישראל מארץ מצרים.
ויקח משה את עצמות יוסף וגו'. אמאי סליק גרמוי. אלא, בגין דהוה רישא לנחתא לגלותא. ולא עוד, אלא דאיהו סימנא דגאולה הוה ליה ואומי להו לישראל על דא, הה"ד כי השבע השביע את בני ישראל, והא אתמר.
זכאה חולקא דמשה, דישראל הוו עסקי למשאל ממונא ממצראי, ומשה הוה עסיק באומאה דיוסף. ואית דאמרי ארונא בנילוס הוה, ובשמא קדישא סליק ליה. ועוד אמר משה, יוסף, הגיע זמן פורקנא דישראל, ואמר עלה שור. וסליק. ואית דאמרי, בין מלכי מצראי הוה, ומתמן סליק. ואית דאמרי, בגין דלא יעבדון ליה ע"ז, שוו בנילוס וסרח בת אשר חויאת ליה למשה.
ספר הזהר, בשלח ג׳
13 pasajes·0% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
