Zohar Beshalach 4
Zohar, Beshalach 4:1
ויי' הולך לפניהם יומם. רבי יוסי פתח, למנצח על אילת השחר מזמור לדוד. כמה חביבא אורייתא קמיה דקודשא בריך הוא, דכל מאן דאשתדל באורייתא, רחים הוא לעילא, רחים הוא לתתא, קב"ה אצית ליה למלולוי, לא שביק ליה בהאי עלמא ולא שביק ליה בעלמא דאתי.
Zohar, Beshalach 4:2
ואורייתא בעי למלעי בה ביממא ובליליא, דכתיב, והגית בו יומם ולילה. וכתיב אם לא בריתי יומם ולילה וגו'. תינח ביממא, בליליא אמאי. בגין דיהא שכיח לגבי שמא קדישא שלים. כמה דלית יומם בלא ליליא, ולאו איהו שלים, אלא דא עם דא, כך בעי אורייתא, לאשתכחא עמיה דב"נ יומא וליליא, למהוי שלימותא לגבי דב"נ יומם ולילה.
Zohar, Beshalach 4:3
והא אתמר, דעקרא דליליא, מפלגותא ואילך. ואע"ג דפלגו קדמיתא בכללא דליליא הוא, אבל בפלגות ליליא, קודשא בריך הוא עאל בגנתא דעדן, לאשתעשעא עם צדיקיא, וכדין, בעי ליה לבר נש למיקם, ולמלעי באורייתא.
Zohar, Beshalach 4:4
והא אתמר, דקוב"ה וכל צדיקיא דבגנתא דעדן, כלהו צייתין לקליה, הה"ד היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני. והא אוקמוה, היושבת בגנים: דא כנסת ישראל, דאיהי משבחת ליה לקודשא ב"ה, בשבחא דאורייתא, בליליא. זכאה חולקיה מאן דאשתתף בהדה, לשבחא ליה לקודשא ב"ה בשבחא דאורייתא.
Zohar, Beshalach 4:5
וכד אתי צפרא, כ"י אתיא ומשתעשעא ביה בקב"ה, ואושיט לה לגבה שרביטא דחסד, ולא עלה בלחודהא, אלא עלה, ועל אינון דמשתתפין בהדה, והא אתמר דכתיב, יומם יצוה יי' חסדו ובלילה וגו'. ועל דא אילת השחר אקרי.
Zohar, Beshalach 4:6
ואר"ש, בשעתא דבעי לאתנהרא צפרא, אתחשך ואתקדר נהורא, וקדרותא אשתכח. כדין אתחברת אתתא בבעלה, דתנינן, אשה מספרת עם בעלה, למשתעי בהדיה, ועאלת להיכליה.
Zohar, Beshalach 4:7
לבתר כד בעי שמשא למיעל, אתנהיר ואתת ליליא, ונטיל ליה. כדין כל תרעין סתימין, וחמרין נערין, וכלבין נבחין, כד אתפלג ליליא, שארי מלכא למיקם, ומטרוניתא לזמרא, ואתי מלכא ואקיש לתרעא דהיכלא, ואמר פתחי לי אחותי רעיתי וגו'. וכדין משתעשע בנשמתהון דצדיקיא.
Zohar, Beshalach 4:8
זכאה חולקיה דההוא, דאתער ההוא זמנא במלי דאורייתא, בגין דא, כל אינון דבני היכלא דמטרוניתא, כלהו בעיין למיקם בההוא זמנא, לשבחא למלכא וכלהו משבחן קמיה, ושבחא דסליק מהאי עלמא, דא דאיהו רחיק, דא ניחא ליה לקודשא בריך הוא מכלא.
Zohar, Beshalach 4:9
כד אסתליק ליליא, ואתי צפרא, ואתקדר, כדין מלכא ומטרוניתא ברזא בחדוה, ויהיב לה מתנן, ולכל בני היכלה. זכאה חולקיה מאן דאיהו במניינא.
Zohar, Beshalach 4:10
ויי' הולך לפניהם יומם. קודשא בריך הוא, ובית דיניה. אמר רבי יצחק, היינו דתנינן, שכינתא באבהתא נטלא. הולך לפניהם יומם: דא אברהם. בעמוד ענן: דא יצחק. לנחותם הדרך: דא יעקב. דכתיב ביה ויעקב הלך לדרכו. ולילה בעמוד אש להאיר להם: דא דוד מלכא.
Zohar, Beshalach 4:11
וכלהו רתיכא עלאה קדישא, למהך ישראל בשלימותא דכלא, בגין דיחזון אבהן פורקנא דלהון, דכתיב ואנכי אעלך גם עלה, עם המרכבה. וכתיב ויי' הולך וגו', ללכת יומם ולילה. וכי אמאי הוו אזלי יומם ולילה, יהכון ביממא, ולא יהכון בליליא, כבני אנשא דערקין, כיון דקודשא בריך הוא נטיר לון, אמאי אזלין ביממא ובליליא. אלא, לאשתכחא בהו שלימותא דכלא, דלית שלימו אלא יומם ולילה.
Zohar, Beshalach 4:12
א"ר אבא, הכי אוקימנא, ויי' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן: דא אברהם. ולילה בעמוד אש: דא יצחק. ואי הכי יעקב אן הוא. אלא במלה קדמאה אתמר, ותמן שארי, כמה דכתיב ויי'.
Zohar, Beshalach 4:13
ולילה בעמוד אש, הוה נהיר, בסטרא דא ובדא. בגין דירדפון מצראי בתריהון, לאתייקרא שמא דקודשא ב"ה, ברתיכוי ופרשוי. בגין למיזל יממא וליליא, אספקלריא דנהרא, ודלא נהרא. ותו, בגין לאטעאה למצראי דימרון מקרה הוא, דכתיב נואלו שרי צוען, וכתיב משיב חכמים אחור, וע"ד אזלי ביממא ובליליא.
Zohar, Beshalach 4:14
רבי אבא אמר, זכאה חולקהון דישראל, דקודשא בריך הוא אפיק לון ממצרים, למהוי חולקיה ואחסנתיה. ות"ח, בסטרא דיובלא, אשתכח חירו לישראל. וכן לזמנא דאתי, דכתיב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו'.
Zohar, Beshalach 4:15
ובגין ההוא יובלא עלאה, אתעכבו חמשין יומין, לקבלא אורייתא, ולמקרב לטורא דסיני. וכיון דאזלי ביממא, אזלי בליליא, למהוי כלא חד יומא, בין יממא וליליא, ולא אשתכח פרישו.
Zohar, Beshalach 4:16
ולא עוד, אלא דכלהו בנייחא אזלין, לרעותא דנפשייהו, ביומא דקבילו אורייתא, הוו חמשין יומין שלמין, יומי ולילי כדקא יאות, דלית יום בלא לילה, ולית לילה בלא יום, ולילה ויום אקרי יום אחד. וכיון דאזלו חמשין יומין שלימין, כדין שארו עלייהו אינון נ' יומין דיובלא, ומסטרא דיובלא אתייהיב להו אורייתא, ובג"כ אזלין יומא וליליא.
Zohar, Beshalach 4:17
וא"ר אבא, כתיב ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו, אמאי. הא אוקימנא, מאן דרחים לחייבא, הכי הוא. ות"ח, ביצחק אתכליל ליליא, וליליא לא בהיר, וע"ד ותכהין עיניו, וכלא חד.
Zohar, Beshalach 4:18
ר' יצחק פתח ואמר, ויגד למלך מצרים כי ברח העם, ויגד, מאן קאמר ליה. אלא, הא אוקמוה. אבל חכמוי וחרשוי אתכנשו לגביה, ואודעוהו כי ברח העם. ואמאי קאמרו דא. אלא חמו בחכמתא דלהון, דהוו אזלי יממא וליליא, אמרו ודאי ערקין אינון. ולא עוד אלא דחמו דלא הוו אזלי באורח מישר, כמה דכתיב וישובו ויחנו לפני פי החירות.