Zohar, Bo 3:1
אמר רבי שמעון, השתא אית לגלאה רזין, דאינון מתדבקין לעילא ותתא, מה כתיב בא אל פרעה, לך אל פרעה מבעי ליה, מאי בא. אלא, דעייל ליה קב"ה, אדרין בתר אדרין, לגבי תנינא חדא עלאה תקיפא, דכמה דרגין משתלשלין מניה. ומאן איהו. רזא דתנין הגדול.
אמר רבי שמעון, השתא אית לגלאה רזין, דאינון מתדבקין לעילא ותתא, מה כתיב בא אל פרעה, לך אל פרעה מבעי ליה, מאי בא. אלא, דעייל ליה קב"ה, אדרין בתר אדרין, לגבי תנינא חדא עלאה תקיפא, דכמה דרגין משתלשלין מניה. ומאן איהו. רזא דתנין הגדול.
ומשה דחיל מניה, ולא קריב אלא לגבי אינון יאורין, ואינון דרגין דיליה, אבל לגביה דחיל ולא קריב, בגין דחמא ליה משתרש בשרשין עלאין.
כיון דחמא קב"ה דדחיל משה, ושליחן ממנן אחרנין לעילא, לא יכלין לקרבא לגביה. אמר קב"ה, הנני עליך פרעה מלך מצרים התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו. וקב"ה אצטריך לאגחא ביה קרבא, ולא אחרא. כמה דאת אמר, אני ה', ואוקמוה רזא דחכמתא דהתנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו לאינון מארי מדין, דידעין ברזין דמאריהון.
פתח ר"ש ואמר, ויברא אלהים את התנינם הגדולים ואת כל נפש החיה הרומשת אשר שרצו המים למיניהם. האי קרא אוקמוה ליה. אבל ויברא אלהים את התנינים הוא רזא דא לויתן ובת זוגו. תנינם חסר כתיב, בגין דקטל לנוקבא, וסלקא קב"ה לצדיקיא. ואוקמוה.
התנים הגדול, תשע יאורין אינון, דאיהו רביץ בינייהו, וחד יאורא איהו, דמימוי שכיכין, וברכאן דמימין דגנתא, נפלין ביה תלת זמנין בשתא. וכד תרין זמנין, מתברך ההוא יאורא ולא כ"כ, וכד חד לאו הכי.
והאי תנינא, עאל בההוא יאורא, אתתקיף ואזיל ושאט, עאל גו ימא, ובלע נונין לכמה זינין, ושליט, ותב לההוא יאורא. אלין תשעה יאורין אזלין וסלקין וסחרניה כמה אילנין ועשבין לזנייהו. יאורא קדמאה.
נפקא מסטרא שמאלא, בחד צנורא דנגיד ונפיק, תלת טפין, וכל טפה וטפה אתפרש לתלת טפין, וכל טפה וטפה אתעביד מניה יאורא חד, ואלין אינון תשעה יאורין, דמתתקפין ואזלין ושטאן וסחרן בכל אינון רקיעין.
ממה דאשתאר מאינון טפין כד סיימין למיפק, אשתאר טפה חדא, דנפקא בשכיכו, נפל בינייהו, ואתעביד מניה יאורא חדא. האי יאורא איהו, ההוא דאמרן דאזלא בשכיכו.
האי יאורא, כד ההוא נהר דנגיד ונפיק, אפיק טפין אחרנין דברכאן, מסטרא דימינא, מה דאשתאר מאינון טפין, אשתאר טפה חדא בשכיכו מאינון ברכאן, ונפל בההוא יאורא דאיהו שכיך. והאי איהו יאורא דעדיף מכלהו.
כד נפקין ומתפרשן אינון ארבע נהרין דנפקין מגנתא דעדן, ההוא דאקרי פישון, נפיל בההוא יאורא ואתכליל ביה. וע"ד מלכות בבל, אתכליל בהאי. ופישון איהו מלכות בבל. מיאורא דא אתזנו ואתמליין כל אינון יאורין אחרנין.
בכל יאורא ויאורא, אזלא ושאט חד תנינא, ואינון תשע. וכל חד וחד נקיב נוקבא ברישיה, כד"א, שברת ראשי תנינים וגו'. ואפילו האי התנין הגדול הכי הוא, בגין דכלהו נפחין רוחין לגבי עילא ולא לתתא.
כתיב בראשית ברא אלהים. וכתיב ויברא אלהים את התנינים הגדולים, בכל עובדא דאינון עשר אמירן, קיימין לקבלייהו אינון עשר יאורין. וחד תנינא מתרפרפא ברוחא, לקבל כל חד וחד.
ועל דא, חד לשבעין שנין מזדעזע עלמא, בגין דהאי התנין הגדול כד הוא סליק סנפירוי ואזדעזע, כדין כלהו מזדעזען באינון יאורין, וכל עלמא מזדעזעא, וארעא מתחלחלת, וכלהו כלילן בהאי תנין הגדול.
והארץ היתה תוהו וגו', אמר רבי שמעון, עובדא דבראשית, חבריא לעאן ביה, וידעין ביה, אבל זעירין אינון דידעין לרמזא עובדא דבראשית, ברזא דתנין הגדול. וע"ד תנינן, דכל עלמא לא משתלשלא אלא על סנפירוי דדא.
ת"ח והארץ היתה תהו ובהו וגו', תנינן היתה, ואוקימנא. בגין דבהאי יאורא קדמאה דקאמרן, כד האי התנין הגדול עאל ביה, כדין אתמלייא, ושאטי ודעיך ניצוצין דאתלקטו באינון עלמין דאתחרבו בקדמיתא.
אינון תנינין אחרנין דקאמרן, הוו ולא הוו, אמאי. בגין דאתחלש חילייהו דלא יטשטשון עלמא, בר לשבעין שנין, חד זמנא, ואינון אתתקפו בחילא דההוא תנין הגדול, והאי איהו בלחודוי לאתתקפא. ואלמלא נוקביה קיימת לגביה, לא יכיל עלמא למסבל לון.
עד לא קטל קב"ה לנוקבא, הארץ היתה תהו. תהו היתה. ולבתר דקטל לה, הוה בהו, שראת לאתקיימא. וחשך על. עד לא הות נהירא עובדא דעבד.
מה עביד קב"ה, מחץ רישיה דדכורא לעילא, ואתכפיא, בגין דהא תהומא לתתא, לא הוה נהיר. מ"ט לא הוה נהיר, בגין דהאי התנין הגדול, הוה נשיב רוחא על תהומא, ואחשיך ליה, ולא מרפרפא לתתא.
ועבר רוחא אחרא דלעילא, ונשב ובטש בההוא רוחא, ושכיך ליה, הדא הוא דכתיב ורוח אלהים מרחפת על פני המים. והיינו דתנינן, דקודשא בריך הוא בטש רוחא ברוחא, וברא עלמא.
ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור, נהיר נהירו דלעילא, ובטש על גבי רוחא דנשיב, ואסתלק מעל תהומא, ולא חפא ליה. כיון דתהומא אתנהיר, ואיהו אסתלק, כדין הוה נהירו.
דא נהיר על רישיה, ומיא הוו נפקי מגו אפותיה, ורוחא נשיב לעילא. ונהיר מנהירו דא, עד דהוה נחית נהוריה, מנצנצא לשבעין ותרין נהורין דשמשא, כיון דאינון נהורין אתרשימו בגו שמשא לתתא, הוו חייביא דעלמא ידעין בהו, והוו פלחין לשמשא. כיון דאסתכל קב"ה באינון חייביא, סליק נהוריה וגניז ליה. אמאי גניז ליה. בגין דההוא תנין, הוה סליק ונחית, ובטש באינון יאורין, עד דגנז ליה ולא אתגליא.
וזרע ליה זרועא בחד צדיק, דאיהו גננא דגנתא, וזרועא דזרע בגנתא, בגניזו בטמירו דהאי אור איהו.
כד האי התנין הגדול, חמי דצמח בגנתא זרועא דאור דא, כדין אתער לסטרא אחרא, לההוא נהר דאקרי גיחון. ואתפלגו מימוי דהאי גיחון, חד שבילא דיליה, איהו אזיל גו ההוא זרועא דאצמחא גו גנתא, ואנהיר ביה ברבו דזרועא דא, ואקרי גיחון.
ומגו ההוא רבו דזרועא דא, אסתלק לרבו דשלמה מלכא, כד אסתלק למלכו, דכתיב והורדתם אותו אל גיחון, וכתיב ומשח אותו שם. שם, ולא באתר אחרא, בגין דהוה ידע דוד מלכא דא, ומימוי אחרנין אסתלקו למלכו אחרא, ודא איהו מלכא דאיהו תקיפא.
והאי התנין הגדול, אתער ליה, ואסתלק סנפירוי דהאי תנין, בההוא נהר, לאתתקפא ביה. וכל אינון שאר יאורין כלהו, סלקין ונחתין בתקפא דהאי התנין הגדול, ותאב ועאל לההוא יאורא שכיכא, ואשתכך ביה.
וכדין, כד ההוא אור אתגניז לעיולא ליה ההוא גננא דקאמרן, כדין נפק חשך קדמאה, ובטש על רישיה, בההוא נוקבא דאתמתחא ביה, ואתפרש חד חוטא, בין ההוא נהירו דאור דא דאתגניז, ובין ההוא חשוכא דחשך דא, דכתיב, ויבדל אלהים בין האור ובין החשך.
האי תנין, תב בההוא פרישו דהאי חוטא דאפריש, ואפריש לאינון יאורין, גו חשוכא, ואתפרשו נונין לזנייהו אלין מאלין, בההוא פרישו.
וכד אתפרשו מיין עלאין קדישין. כל אינון יאורין אתפרשו, ועאלו לגו ההוא יאורא שכיכא דאתבריר מכלהו, ונפקין ועאלין ביה תלת זמנין ביומא.
וכל אינון נונין דמגדלן גו אינון יאורין, פרישן אלין מאלין, ואקרון לילות, ואלין אינון ראשין לכל אינון נונין דנפקין לבר, ואלין שלטין על כלהו. ואלין אקרון בכורי מצרים, ומהכא אתבדר לבר בוכרין, וכלהו אתזנו משקיו דאינון יאורין. והאי התנין הגדול, שלטא על כלהו.
וכלא בפרישו דמיין עלאין, דכתיב ויהי מבדיל בין מים למים, ואתרשימו מיין קדישין עלאין, ואתפרשו לעילא, ומיין תתאין, אתפרשו כלהו אלין מאלין, קדישין ודלא קדישין, וע"ד אקרון מלאכין עלאין פרישן, בגין דאתפרשו אלין מאלין לזנייהו.
ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע, רזא דא, כד האי התנין הגדול, הוה נשיב רוחא בההוא נוקבא, ומרפרפא לגבי עילא, כל אינון עשבין הוה מהפך לון ליבישו, עד דרוחא אחרא נשיב בההוא רוחא, ושכיך ליה לתתא, ועשבין צמחו כמלקדמין. ושלטין ומשבחן ואודן קמי קב"ה.
מסטר שמאלא, ולגו יאורא שכיכא, נפקין בעירין לזנייהו, ואזלין למקרב לגבי דאינון עשבין ולא יכלין, ותבין לאתרייהו. כל אלין יאורין אזלין ושאטין, עם ההוא תנינא דשליט בהו, וסחרין לאינון עשבין, ולא יכלין. בר לזמנין, דרוחא עלאה לא נשיב, ואיהו מרפרפא רוחא בההוא נוקבא דלעילא, כמה דאוקימנא, כדין שליט ההוא רוחא על אינון עשבין.
ויאורא שכיכא תב לאתריה, וסלקא ונחתא. ובגין דמימוי שכיכין, אזיל בשכיכו, והאי התנים הגדול סלקא לגבי אינון יאורין, ועשבין כלהו מגדלן סחרניה דההוא יאורא שכיכא ואלין מגדלין בכל עיבר, כדין סלקא ההוא תנינא ואתרבי בינייהו, ותב לכל אינון יאורין.
ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים, דא איהו נחש בריח. אמאי בריח. בגין דסגיר לתרין סטרין, ולא נפיק לעלמין אלא חד זמנא ליובלא.
ובספרי קדמאי, דא נחש עקלתון, דאיהו בעקימו תדיר, ואייתי לווטין על עלמא, כד האי קם, אתבר תוקפיה דההוא תנינא, ולא יכיל למיקם, עד דאביד גשמיה. בגין דקב"ה כפיף ליה גו ימא, כד עאל לגביה. ואיהו דרך על תקפיה דימא. ותקפיה דימא דא, איהו תנינא, כד"א ודורך על במתי ים.
וכד האי נחש קם, כדין מה כתיב, והרג את התנין אשר בים, דא איהו התנין הגדול. וע"ד כתיב, הנני עליך. ודא נחש, איהו מארת, בלווטין לכלא, בגין דאיהו תקיפא עליה, בתקפיה דההוא נהר רברבא, דאקרי חדקל, והא אוקימנא.
ההוא נחש איהי ביבשתא כד נפקין דא בדא, דא דביבשתא אתתקף תדיר, בגין דכל אורחוי ותקפוי ביבשתא איהו, ואכיל ארעא ועפרא תדיר, כד"א ועפר תאכל כל ימי חייך. דא גדיל בעפרא, ודא גדיל במיא. נחש דאתגדיל במיא, לאו תקיפא כהאי דאתגדיל ביבשתא, וע"ד כתיב מארת חסר.
ודא אזדמן לגבי ההוא דמיא. ואע"ג דאזדמן לגביה, לא אגח לגביה, אלא קב"ה בלחודוי, דקטיל ליה מגו ימא, כמה דאוקימנא בגין גסות רוחא דביה, כד"א אשר אמר לי יארי וגו'.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
38
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, בא ג׳
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.