ועבר יי' לנגוף את מצרים וגו'. תנא א"ר יוסי, האי קרא קשיא, וכי וראה את הדם ואח"כ ופסח, דמשמע דסימנא הוא דעביד. ואי תימא בגין דמא דאיהו מצוה, אמאי לבר. ואמאי בתלת דוכתי דפתחא. והא כתיב הוא גלי עמיקתא וגו'. ומ"ט בעא דאתגליא דמא על המשקוף ועל שתי המזוזות.
אלא תנא, כתיב, וירא יי' וינאץ, וכתיב, וירא יי' כי רבה רעת האדם בארץ. ותנינן לא אתחזי אשגחותא דלעילא, אלא כד אתחזי לתתא עובדא דאתעבידו עובדא מניה ועד דעבדין עובדא לתתא לא משגיחין לאבאשא, בר הרהורא דע"ז, דכתיב השמרו לכם פן יפתה לבבכם. ומדאתעביד עובדא, אשגחותא דלעילא אתער, ובגין כך, כלא, בין לטב בין לביש, בעובדא תליא מלתא.
א"ר יוסי, כל שוקי מצרים, מליין טעוון הוו, ועוד דבכל ביתא וביתא, הוו שכיחי זינין, דמתקטרי בחרשייהו, באינון כתרין תתאין דלתתא, ומתערין רוח מסאבא בגווייהו.
ורזא דמלה תנא, כתיב, ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות. אגודת אזוב למה. בגין לבערא רוח מסאבא מבינייהו, ולאחזאה בפתחייהו, בהני תלת דוכתי, מהימנותא שלימתא. חד הכא, וחד הכא, וחד בגווייהו בגין כך, ופסח יי' על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף, משום דחמי שמא קדישא רשים על פתחא.
א"ר יהודה, אי הכי אמאי דמא, דהא תנינן, חוור וסומק וחד דכליל ביני גווני. א"ל, תרי דמי הוו, חד דמילה, וחד דפסחא. דמילה רחמי. דפסחא דינא.
א"ר יהודה, לאו הכי, אלא כמה דאוליפנא, דאחזר ההוא דמא קב"ה לרחמי, כאילו הוו חוור בגו גווני, הה"ד, ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי וגו'. ואע"ג דהוה סומקא, אתחזר לרחמי, דכתיב בדמיך חיי. ובג"כ, רשים פתחא בתלת סטרין, חד הכא, וחד הכא, וחד בינייהו.
תאני ר' חזקיה, תרין דמי אתחזו, לקבל תרי כתרין, דאתחזו לעילא בההיא שעתא. א"ר יוסי, חד כתרא דכלילא בתרין סטרין טמירין, ברחמי ודינא.
אמר רבי אבא, בכמה אתרין חס קודשא בריך הוא על בנוי: עבד בר נש ביתא, וקודשא בריך הוא אמר ליה, כתוב שמי, ושוי לפתחך, ואת שרי לגו ביתא, ואנא אותיב לבר בפתחך לנטרא לך. והכא אמר, רשים על פתחא רזא דמהימנותא דילי, ואת שרי לגו ביתך, ואנא נטיר לך לבר, דכתיב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, וכתיב וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות ופסח ד' על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף.
תו אמר רבי אבא, כגוונא דשמא קדישא ה עבדו בההוא שעתא. מה שמא קדישא אתחזר בהאי שעתא דינא, אוף הכי אתחזר האי דמא בהאי שעתא דינא, דכתיב וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות, רשימא דכלהו סומקא, לאתחזאה, דהא אתחזר בדינא, למעבד נוקמין.
ורזא דמלה, כגוונא דהוי לעילא בההוא שעתא, כד בעי לאתחזאה לתתא, אי רחמי רחמי, ואי דינא דינא, הדא הוא דכתיב, וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם וגו'. ולזמנא דאתי כתיב, מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה. דזמין לאחזאה כלהו דינא למעבד נוקמין.
ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. מאי טעמא, משום דתנינן, אמר רבי יצחק, לא ליבעי ליה לאינש למיזל בשוקא, ולאשתכחא בשוקא, בזמנא דדינא תליא במתא, דכיון דרשותא אתייהיב למחבלא, מאן דפגע ביה אתזק. והכא משום דדינא אשתכח, לא בעיא לנפקא לבר.
תניא אמר רבי יוסי, בההוא ממש דאשתכח דינא למצראי, בההוא ממש אשתכח רחמי לישראל, הדא הוא דכתיב, וראיתי את הדם ופסחתי עליכם. וכן תנא, בכל אינון כתרין קדישין דלעילא, כמה דאשתכח דינא, אשתכח רחמי, וכלא בשעתא חדא. תנא רבי חזקיה, כתיב, ונגף יי' את מצרים נגוף ורפא. נגוף למצרים, ורפא לישראל. מאי ורפא. ממאי שנימולו צריכים רפואה.
ותנא, באותה שעה שנגפו מצראי, באותה שעה נתרפאו ישראל. דתניא אמר רבי יוסי, מ"ד, ופסח יי על הפתח, מאי על הפתח. ופסח יי' עליכם מבעי ליה. אבל על הפתח, על הפתח ממש זהו פתח הגוף. ואי זהו פתח הגוף. הוי אומר זו מילה.
רבי שמעון אמר, בשעתא דאתפלג ליליא, וכתרא קדישא אתער לגבה דכורא. ומאן דכורא. חסד עלאה, דמשמע, דדא בלא דא לא סלקא, ובגין דא, דא מחי, ודא מסי, וכלא בשעתא חדא.
וכתיב, ופסח יי על הפתח, הידוע. מאי הפתח, משום דאיהו פתחא ומשיכא דרוחא וגופא, ותא חזי, עד לא אתגזר אברהם, הוה אטים וסתים מכל סטרוי. מדאתגזר אתפתח מכלא, ולא הוי אטים וסתים כקדמיתא.
והיינו רזא דתנינן, והוא ישב פתח האהל. משום דאתגלייא יו"ד. מאי קא מיירי. אלא אמר רבי יצחק דהוא אשרי בגלויא דא, חסד בצדק. ודא הוא פתחא, דמשכנא עלאה קדישא, משמע דכתיב האהל, האהל הידוע.
אמר רבי אלעזר, כד אתגלייא האי יו"ד, אתבשר, ואתברך בפתח האהל, דהיא צדק, לאתבסמא בחס"ד. הדא הוא דכתיב, כחום היום, דהוא שעתא דשלטא חסד, חולקא דאברהם. ומ"ל דהאי פתח האהל, אתבסם לקבליה דאברהם. דכתיב, ויי ברך את אברהם בכל, דאתבסם בחס"ד, מדאתגלייא יו"ד.
אמר רבי אבא, והוא יושב פתח האהל, כמה דכתיב ויי ברך את אברהם בכל. דדא הוא פתחא קדישא, כתרא עשיראה. כחום היום, כמה דאתייהיב ליה כתרא דחסד, הדא הוא דכתיב כחום היום. כמה דיתיב בהאי, כך יתיב בהאי, דלא סליק האי בלא האי.
ד"א ועבר יי לנגוף את מצרים. מאי ועבר. דעבר על שורי דינא דכתרין, דהוו מתקשרי בכתרין אחרנין דלעילא, ושרא להו מקיומיהון, ועבר על אורחוי, בגין למעבד בהו דינא, ולנטרא להו לישראל, וכדין הוא, כל ועבר, ועברתי, ויעבר, דקודשא ב"ה אעבר על כל אורחוי, או לדינא, או לרחמי. הכא ועבר, בגין למעבד דינא, התם ויעבר, בגין לרחמא.
ספר הזהר, בא ד׳
19 pasajes·0% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
