Zohar Chayei Sara 1
Zohar, Chayei Sara 1:1
ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים. רבי יוסי, פתח ואמר, וישאו את יונה ויטלהו אל הים ויעמד הים מזעפו. הכא אית לאסתכלא, מ"ט, ארעישת ימא, עליה דיונה, ולא ארעישת עליה ארעא, כיון דהוה אזיל, בגין דלא תשרי עליה שכינתא, ימא אמאי אחיד ביה, כד הוה אזיל.
«Y fueron los días de Sará cien años, veinte años y siete años». Rabí Yosí abrió diciendo: «Tomaron a Yoná y lo arrojaron al mar, y el mar cesó de su furor». Aquí hay que contemplar: ¿por qué el mar se agitó contra Yoná y no se agitó la tierra bajo él cuando huía para que la Shejiná no reposara sobre él? ¿Por qué el mar lo sujetó cuando se marchaba?
Zohar, Chayei Sara 1:2
אלא, ודאי מלה באתריה הוה. ים, תנן, ים דמיא לרקיע, ורקיע לכסא הכבוד, ובגין כך, ימא אחיד ביה ונטל ליה, מקמי ימא ערק.
Ciertamente, el asunto estaba en su lugar apropiado. Hemos aprendido que el mar se asemeja al firmamento, y el firmamento al Trono de Gloria. Por eso el mar lo sujetó y lo recibió: él había huido de delante del Mar.
Zohar, Chayei Sara 1:3
וישאו את יונה ויטלהו אל הים. אוליפנא, כד הוה נטלי ליה וטבעי ירכוי בימא, הוה ימא שכיך, זקפין ליה, אתרעיש ימא, כל מה דטבעי ליה, הכי אשתכיך ימא, עד דאיהו אמר, שאוני והטילני אל הים, מיד וישאו את יונה ויטלהו אל הים.
«Tomaron a Yoná y lo arrojaron al mar». Hemos aprendido que, cuando lo levantaban y sumergían sus muslos en el mar, este se calmaba; cuando volvían a alzarlo, el mar se enfurecía. Cuanto más lo sumergían, tanto más se aquietaba el mar, hasta que él mismo dijo: «Levánteme y arrójenme al mar». Inmediatamente: «Tomaron a Yoná y lo arrojaron al mar».
Zohar, Chayei Sara 1:4
כיון דאתרמי בים פרחה מניה נשמתיה וסלקא עד כרסייא דמלכא, ואתדנת קמיה, ואהדרת ליה נשמתיה, ועאל בפומא דההוא נונא, ומית נונא לבתר אתקיים ההוא נונא, ואוקמוה.
Cuando fue arrojado al mar, su alma salió de él y ascendió hasta el Trono del Rey. Allí fue juzgada ante Él, y después su alma le fue devuelta. Entró en la boca de aquel pez; el pez murió y luego volvió a vivir. Esto ya ha sido explicado.
Zohar, Chayei Sara 1:5
תא חזי, בשעתא דבר נש סליק בערסיה, כל ליליא וליליא נשמתיה נפקת מניה, ואתדנת קמי בי דינא דמלכא, אי זכאה לאתקיימא, אתהדרת להאי עלמא.
Ven y observa: cuando una persona sube a su lecho, cada noche su alma sale de ella y es juzgada ante el tribunal del Rey. Si es digna de seguir existiendo, es devuelta a este mundo.
Zohar, Chayei Sara 1:6
ודינא הוא בתרין גוונין, דהא לא דיינין ליה לבר נש, על בישין דאיהו עתיד וזמין למעבד, דכתיב כי שמע אלהים וגו' באשר הוא שם. ולא תימא, דדנין ליה על טבין דעביד לחוד, אלא לאוטבא ליה על אינון טבין דהשתא, כמה דאתמר, ודנין ליה על זכיין דאיהו זמין למעבד, ובגינייהו אשתזיב, אע"ג דאיהו השתא חייבא. בגין דקב"ה עביד טיבו, עם כל בריין, וכל ארחוי דאיהו עביד, לאוטבא לכלא, ולא דאין לב"נ, על בישין דאיהו זמין למעבד, ובגין כך אתדן בר נש, קמי קודשא בריך הוא.
El juicio se realiza de dos maneras. Una persona no es juzgada por los males que en el futuro está destinada a cometer, pues está escrito: «Porque Elohim ha oído... tal como está allí». Y no pienses que solamente es juzgada para beneficiarla por las buenas acciones que ya realizó. También se la juzga favorablemente por los méritos que está destinada a realizar, y gracias a ellos puede ser salvada, aunque ahora sea culpable. Porque el Santo, bendito sea, hace el bien con todas las criaturas, y todos Sus caminos tienen por finalidad beneficiar a todos. No juzga a la persona por los males que está destinada a cometer. De esta manera es juzgado el ser humano ante el Santo, bendito sea.
Zohar, Chayei Sara 1:7
ת"ח, כיון דאטילו ליה ליונה בימא, מה כתיב, ויעמד הים מזעפו. הים עלאה, מאי ויעמד, דקאים בקיומיה, כדקא יאות, בעמידה איהו, כד רוגזא שכיך, בשעתא דדינא שריא בעלמא, ההוא בי דינא, איהו כאתתא דמתעברא, וקשיא לאולדא, וכד אולידת שכיך רוגזא. הכי נמי, כד דינא שריא בעלמא לא שכיך ולא נח, עד דאתעביד דינא בחייביא, כדין הוא נייחא דיליה, למיקם בדוכתא שלים, ולמיקם בקיומיה, הה"ד ובאבד רשעים רנה. והא אוקימנא.
Ven y observa: cuando arrojaron a Yoná al mar, ¿qué está escrito? «Y el mar cesó de su furor». Se trata del Mar Superior. ¿Qué significa «cesó»? Que volvió a mantenerse en su debido estado. Permanece firme cuando la ira se aquieta. Cuando el rigor reposa sobre el mundo, aquel tribunal es como una mujer encinta a quien le resulta difícil dar a luz; cuando da a luz, la ira se calma. Del mismo modo, cuando el rigor reposa sobre el mundo, no se aquieta ni descansa hasta que se ejecuta el juicio sobre los culpables. Entonces halla descanso, ocupa plenamente su lugar y permanece en su estado, como está escrito: «Cuando perecen los malvados hay júbilo». Esto ya ha sido explicado.
Zohar, Chayei Sara 1:8
באבד רשעים רנה. והכתיב החפץ אחפץ מות הרשע. והא לית נייחא קמי קב"ה, כד אתעביד דינא ברשיעייא. אלא, כאן קודם דאשתלים קיסטא, כאן לבתר דאשתלים קיסטא.
«Cuando perecen los malvados hay júbilo». Pero también está escrito: «¿Acaso deseo Yo la muerte del malvado?». Ciertamente, no hay satisfacción ante el Santo, bendito sea, cuando se ejecuta el juicio contra los malvados. Más bien, un versículo se refiere a antes de que la medida se colme, y el otro a después de que la medida se ha colmado.
Ficha editorial de este texto
