Zohar, Mishpatim 3:1
רבי חייא ורבי יוסי אערעו חד ליליא במגדל דצור. אתארחו תמן וחדו דא בדא. אמר רבי יוסי, כמה חדינא דחמינא אנפי שכינתא, דהשתא בכל ארחא דא, אצטערנא בחדא סבא, טייעא, דהוה שאיל לי כל ארחא.
רבי חייא ורבי יוסי אערעו חד ליליא במגדל דצור. אתארחו תמן וחדו דא בדא. אמר רבי יוסי, כמה חדינא דחמינא אנפי שכינתא, דהשתא בכל ארחא דא, אצטערנא בחדא סבא, טייעא, דהוה שאיל לי כל ארחא.
מאן הוא נחשא, דפרח באוירא, ואזיל בפרודא, ובין כך ובין כך, אית נייחא לחד נמלה, דשכיב בין שנוי. שרי בחבורא וסיים בפרודא. ומאי איהו נשרא, דקא מקננא, באילן דלא הוה. בנוי דאתגזלו, ולאו מן בריין. דאתבריאו באתר דלא אתבריאו. כד סלקין נחתין, כד נחתין סלקין. תרין דאינון חד, וחד דאינון תלתא. מהו עולימתא שפירתא, ולית לה עיינין, וגופא טמירתא ואתגליא, איהי נפקת בצפרא, ואתכסיאת ביממא. אתקשטת בקשוטין דלא הוו.
כל דא שאיל בארחא, ואצטערנא. והשתא אית לי נייחא. דאילו הוינא כחדא, אתעסקנא במלי דאורייתא, מה דהוינן במלין אחרנין דתהו. אמר רבי חייא, וההוא סבא טייעא, ידעת ביה כלום. אמר ליה, ידענא, דלית ממשו במלוי. דאילו הוה ידע, יפתח באורייתא, ולא הוה ארחא בריקנייא. אמר רבי חייא, וההוא טייעא אית הכא, דהא לזמנין באינון ריקנין, ישכח גבר זגין דדהבא. אמר ליה, הא הכא איהו, ואתקין חמריה במיכלא.
קרו ליה, ואתא לקמייהו. אמר לון, השתא תרין אינון תלת, ותלת אינון כחד. אמר רבי יוסי, לא אמינא לך, דכל מלוי ריקנין, ואינון בריקנייא. יתיב קמייהו.
אמר לון. רבנן, אנא טייעא אתעבידנא, ומיומין זעירין, דהא בקדמיתא לא הוינא טייעא, אבל ברא חד זעירא אית לי, ויהבית ליה בבי ספרא, ובעינא דישתדל באורייתא. וכד אנא אשכחנא חד מרבנן דאזיל בארחא, אנא טעין אבתריה. והאי יומא, חשיבנא דאשמע מלין חדתין באורייתא, ולא שמענא מדי.
אמר ר' יוסי, בכל מלין דשמענא דקאמרת, לא תווהנא, אלא מחד. או אנת בשטותא אמרת, או מלין ריקנין אינון. אמר ההוא סבא, ומאן איהי. אמר עולימתא שפירתא וכו'.
פתח ההוא סבא ואמר, יי' לי לא אירא מה יעשה לי אדם. יי' לי בעזרי וגו'. טוב לחסות ביי' וגו'. כמה טבין ונעימין ויקירין ועלאין מלין דאורייתא, ואנא היכי אימא קמי רבנן, דלא שמענא מפומייהו עד השתא, אפילו מלה חדא. אבל אית לי למימר, דהא לית כסופא כלל למימר מלי דאורייתא קמי כלא.
אתעטף ההוא סבא, פתח ואמר, ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל. האי קרא אקרא אחרא סמיך, ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל וכל זר לא יאכל בו. הני קראי כמשמען. אבל מלין דאורייתא מלין סתימין אינון.
וכמה אינון מלין דחכמתא דסתימין בכל מלה ומלה דאורייתא, ואשתמודען, אינון לגבי חכימין, דידעין ארחין דאורייתא. דהא אורייתא לאו מלין דחלמא אינון, דקא אתמסרן למאן דפשר לון, ואתמשכן בתר פומא, ועכ"ד אצטריכו למפשר לון לפום ארחוי. ומה אי מלין דחלמא אצטריכו למפשר לון לפום ארחוי, מלין דאורייתא דאינון שעשועין דמלכא קדישא, על אחת כמה וכמה דאצטריכו למהך בארח קשוט בהו, דכתיב כי ישרים דרכי יי' וגו'.
השתא אית למימר, ובת כהן, דא נשמתא עלאה, ברתיה דאברהם אבינו קדמאה לגיורין, ואיהו משיך, לה להאי נשמתא מאתר עלאה. מה בין קרא דאמר ובת איש כהן, ובין קרא דאמר ובת כהן, ולא כתיב איש. אלא, אית כהן דאקרי איש כהן, ולא כהן ממש. ועל ארחא דא, הוה כהן, והוה סגן, והוה כה"ג, והוה כהן דלאו איהו גדול. כהן סתם, רב ועלאה יתיר מאיש כהן. וע"ד אית נשמתא, ואית רוחא, ואית נפש.
ובת כהן כי תהיה לאיש זר, דא נשמתא קדישא, דאתמשכת מאתר עלאה, ועאלת לגו סתימו דאילנא דחיי. וכד רוחא דכהנא עלאה נשבא, ויהיב נשמתין באילנא דא, פרחין מתמן אינון נשמתין, ועאלין באוצר חד.
ווי לעלמא, דלא ידעין בני נשא לאסתמרא, דקא משכין משיכו בהדי יצר הרע, דאיהו איש זר, והאי בת כהן פרחת לתתא, ואשכחת בניינא באיש זר. ובגין דאיהו רעותא דמרה, עאלת תמן ואתכפיאת, ולא יכילת לשלטאה, ולא אשתלימת בהאי עלמא. כד נפקת מניה, היא בתרומת הקדשים לא תאכל, כשאר כל נשמתין, דאשתלימו בהאי עלמא.
תו אית בהאי קרא, ובת כהן כי תהיה לאיש זר. עלובתא איהי נשמתא קדישא, כי תהיה לאיש זר, דקא אתמשכת, על גיורא דאתגייר, ופרחת עליה מג"ע בארח סתים, על בניינא דאתבני מערלה מסאבא, דא הות לאיש זר.
ודא הוא רזא עלאה יתירא מכלא. בעמודא דקיימא לטקלין, גו אוירא דנשבת, אית טיקלא חדא בהאי סטרא, ואית טיקלא אחרא בהאי סטרא. בהאי סטרא מאזני צדק. ובהאי סטרא מאזני מרמה. והאי טיקלא, לא שכיך לעלמין, ונשמתין סלקין ונחתין עאלין ותבין, ואית נשמתין עשיקין, כד שלטא אדם באדם, דכתיב עת אשר שלט האדם באדם לרע לו, לרע לו ודאי.
אבל האי נשמתא, דהות לסטרא אחרא, איש זר, ואתעשקת מניה, דא איהי לרע לו. לו: לההוא איש זר, ואיהי בתרומת הקדשים לא תאכל, עד דעביד בה קב"ה מה דעביד, אתא קרא ואמר ובת כהן כי תהיה לאיש זר הכי הוא.
הכא אית רזא, היך מתעשקן נשמתין. אלא האי עלמא אתנהג כלא, באילנא דדעת טוב ורע. וכד אתנהגן בני עלמא בסטרא דטוב, טיקלא קיימא ואכרע לסטרא דטוב. וכד אתנהגן בסטרא דרע, אכרע לההוא סטרא. וכל נשמתין דהוו בההיא שעתא בטיקלא, הוה עשיק לון, ונטיל לון.
אבל לרע לו, דאינון נשמתין כפיין לכל מה דאשכחן מסטרא בישא, ושיצאן ליה. וסימנא לדא, ארונא קדישא, דאתעשק גו פלשתים, ושליטו ביה, לרע לון. אוף הכי. הני נשמתין אתעשקין מסטרא אחרא לרע לון.
מה אתעבידו מאינון נשמתין. חמינן בספרי קדמאי, דמנייהו הוו אינון חסידי אומות העולם. ואינון ממזרי תלמידי חכמים, דקדמן לכהנא רבא עמא דארעא, וחשוב בעלמא, אף על גב דעאל לפני ולפנים. בכה האי סבא רגעא חדא, תווהו חברייא, ולא אמרו מדי.
פתח ההוא סבא ואמר, אם רעה בעיני אדניה אשר לא יעדה והפדה לעם נכרי וגו'. האי פרשתא על רזא דא אתמר, וכי ימכר איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים אם רעה וגו'. מאריה דעלמא מאן לא ידחל מינך, דאנת שליט על כל מלכין דעלמא, כד"א מי לא יראך מלך הגוים כי לך יאתה וגו'.
כמה אינון בני נשא בעלמא, דקא משתבשן בהאי קרא, וכלהו אמרי, אבל קרא דא לא אתיישר בפומייהו. וכי קודשא בריך הוא מלך הגוים איהו, והלא מלך ישראל איהו, והכי אקרי, דהא כתיב, בהנחל עליון גוים וגו'. וכתיב כי חלק יי' עמו. וע"ד אקרי מלך ישראל. ואי תימא דאיהו מלך הגוים אקרי, הא שבחא דלהון דקב"ה מלך עלייהו, ולא כמה דאמרין דאתמסרין לשמשין ולממנן דיליה.
ותו סיפא דקרא, דכתיב כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך. כל האי, שבחא איהו לשאר עמין, ותווהא איהו, היך לא מסתלקי בהאי קרא לרום רקיעא. אלא, דקב"ה סמא עינייהו, ולא ידעי ביה כלל, דהא מה דאנן אמרי דכלהו אין, ואפס, ותהו. דכתיב כל הגוים כאין נגדו מאפס ותהו נחשבו לו, הא עקרא עלאה רבא ויקירא שוי לון קרא דא.
אמר ליה ר' חייא והא כתיב מלך אלהים על גוים וגו'. אמר ליה, אנא חמינא דבתר כתלייהו הוית, ונפקת בהאי קרא לסייעא לון, הוה לי לאתבא בקדמיתא, על מה דאמינא. אבל כיון דאשכחנא לך בארחא, אעבר לך מתמן, ומתמן איהך לאעברא כלא.
ת"ח, כל שמהן, וכל כנויין דשמהן, דאית ליה לקב"ה, כלהו מתפשטן לארחייהו, וכלהו מתלבשין אלין באלין, וכלהו מתפלגין לארחין ושבילין ידיען. בר שמא יחידאה, בריר דכל שאר שמהן, דאחסין לעמא יחידאה, בריר מכל שאר עמין, ואיהו יו"ד ה"א וא"ו ה"א, דכתיב כי חלק יי' עמו. וכתיב ואתם הדבקים ביי' בשמא דא ממש, יתיר מכל שאר שמהן.
ושמא חד מכל שאר שמהן דיליה, ההוא דאתפשט ואתפלג לכמה ארחין ושבילין, ואקרי אלהים. ואחסין שמא דא, ואתפלג לתתאי דהאי עלמא, ואתפלג שמא דא, לשמשין ולממנן דמנהגי לשאר עמין. כד"א, ויבא אלהים אל בלעם לילה. ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה. וכן כל ממנא וממנא דאחסין לון קב"ה לשאר עמין, בשמא דא כלילן. ואפילו ע"ז בשמא דא אקרי. ושמא דא מלך על גוים, ולא ההוא שמא, דא ההוא דמלך על ישראל, דאיהו יחידאה, לעמא יחידאה, לעמא דישראל, עמא קדישא.
ואי תימא, על ארחא דא נוקים קרא דכתיב מי לא יראך מלך הגוים, דדא איהו שמא דקא מלך על גוים, אלהים, דהא דחילו ביה שריא ודינא ביה שריא. לאו הכי, ולאו על דא אתמר, דאי הכי אפילו ע"ז בכללא דא איהו.
אבל כיון דכתלא דהוית סמיך אבתריה, אתנסח, קרא קאים על קיומא, באסתכלותא זעיר. מי לא יראך מלך הגוים, ואי תימא דמלך הגוים על קודשא ב"ה אתמר, לאו הכי. אלא, מאן הוא מלך הגוים דלא יראך, דלא דחיל מינך, ולא יזדעזע מינך. מי מלך הגוים דלא יראך. כגוונא דא הללויה הללו עבדי יי' הללו את שם יי'. מאן דשמע ליה, לא ידע מאי קאמר, כיון דאמר הללויה, אוף הכי הללו עבדי יי', דהוה ליה למכתב, עבדי יי' הללו את שם יי'. אוף הכא. הוה ליה למכתב, מי ממלך הגוים דלא יראך. אלא כלא על תקוניה אתמר.
כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך, מהו מלה דאתפשט בינייהו בחכמתא דלהון, מאין כמוך, וכלהו אודאן על דא, כד חמאן בחכמתא דלהון עובדך וגבורתך, אתפשט מלה דא בינייהו, ואמרי מאין כמוך. בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם. מאין כמוך אמרי, ואתפשט בינייהו. חדו חברייא, ובכו ולא אמרו מדי. אוף הכי בכה איהו כמלקדמין.
פתח ואמר ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה וגו', חברייא אתערו, דבעאת שרה לפנאה ע"ז מביתא, וע"ד כתיב כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה. הכא כתיב וכי ימכר איש את בתו, דא נשמתא בגלגולי על עובדין בישין דעלמא. לאמה: ההוא סטרא אחרא בגלגולא בישא דטיקלא, דאהדר, והא אתעשקת, לאפקא לה מתמן. ודאי לא תצא כצאת העבדים, כל אינון נשמתין דמתעשקן.
מאן אינון הכא. איהו רזא, אלין אינון נשמתין דינוקין זעירין, כד אינון ינקי מגו תוקפא דאמהון. וקב"ה חמי, דאי יתקיימון בעלמא, יבאשון ריחיהון, ויחמצון כחומץ דא. לקיט לון זעירין, בעוד דיהבי ריחא.
מה עביד. שביק לון לאתעשקא בידא דההיא אמה, ודא איהי לילית, דכיון דאתייהיבו ברשותה, חדאת בההוא ינוקא, ועשיקת ליה, ואפיקת ליה מעלמא, כד איהו יניק בתוקפא דאמיה.
ואי תימא, אינון נשמתין דיעבדון טב לעלמא. לאו הכי. דכתיב אם רעה בעיני אדניה, דיחמיץ ההוא גברא בה לבתר יומין, אי אתקיים בה. דא אתעשקת, ואחרא לא אתעשקת. ועל אלין כתיב, ואראה את כל העשוקים וגו' והיינו אם רעה בעיני אדניה.
אשר לא יעדה, לא באלף כתיב. אי תימא, דהא בההוא סטרא אחרא, אזמין לה קב"ה מיומא דהות. לא. והשתא בגלגולי טיקלא, לו יעדה בוא"ו. מה דלא הות מקדמת דנא.
והפדה, מאי והפדה. פריק לה קב"ה השתא, דסלקא ריחא, עד לא תחמיץ, וסליק לה לרומי מרומים, במתיבתא דיליה. ואי תימא כיון דאתעשקת מההוא סטרא אחרא, יהיב לה, כמה דאמרו לחסידי שאר עמין, ולאינון ממזרי ת"ח. אתא קרא ואוכח, לעם נכרי לא ימשול למכרה ודאי, בבגדו בה, דעשיק לה בעשיקו דגלגולא דטיקלא, אלא לישראל ודאי, ולא לאחרא. וכד נפקת מן טיקלא, לא תצא כצאת העבדים, אלא מתעטרא בעטרהא בארמא על רישיה.
ואי תימא, דהאי סטרא עאלת לה בההוא ינוקא. לאו הכי. אלא נטלת לה, וחדאת בהדה, ופרחת מן ידהא, ועאלת בההוא אתר, ואיהי פקידת לההוא ינוקא, וחדאת ביה, וחייכת ביה, ותאיבת לההוא בשר עד דלבתר נטיל קב"ה נשמתיה, והיא לגופא. ולבתר, כלא איהו ברשותא דקודשא בריך הוא.
ת"ח, לא תצא כצאת העבדים, מאי הוא. אלא, בשעתא דנפקת מן טיקלא וההוא סטרא בחדו, רשים לה לקב"ה, וחתים לה בחד גושפנקא, ופריש עלה לבוש יקר דיליה, ומאן איהו. שמא קדישא דאקרי אלוה. ודא הוא בבגדו בה, לבושא יקירא דמלכא פריש עלה וכדין איהי נטירא, דלא אתמסרת לעם נכרי, אלא לישראל לחוד.
ודא איהו דכתיב, כימי אלוה ישמרני, ועל רזא דא כתיב הכא, לעם נכרי לא ימשל למכרה בבגדו בה, בעוד דלבוש יקר דמלכא בה. כיון דבגדו בה, כתיב לעם נכרי לא ימשל למכרה.
מה רשו אית לההוא סטרא בה. ת"ח, כל בני עלמא כלהו, ברשותיה דמלכא קדישא, וכלהו אית לון זמנא בהאי עלמא, עד דאיהו בעי לסלקא לון מן עלמא, ודא לית ליה זמנא, וע"ד איהי חייכת בהו, וחדאת בהו.
תו, אזהרותא לבר נש אית בהני קראי, וכמה עיטין טבין עלאין אינון, בכל מילי דאורייתא, וכלהו קשוט, בארח קשוט, ואשתמודען לגבי חכימין, דידעי ואזלי בארח קשוט. בזמנא דבעא קב"ה למברי עלמא, סליק ברעותא קמיה, וצייר כל נשמתין דאינון זמינין למיהב בבני נשא לבתר, וכלהו אתציירו קמיה בההוא ציורא ממש, דזמינין למהוי בבני נשא לבתר, וחמא כל חד וחד.
ואית מנהון דזמינין לאבאשא ארחייהו בעלמא, ובשעתא דמטא זמנייהו, קרי קב"ה לההיא נשמתא, אמר לה, זילי עולי בדוך פלן. בגוף פלן. אתיבת קמיה, מאריה דעלמא, די לי בעלמא דא דאנא יתבא ביה, ולא איהך לעלמא אחרא, דישתעבדון בי, ואהא מלוכלכא בינייהו. אמר לה קב"ה, מן יומא דאתבריאת, ע"ד אתבריאת למהוי בההוא עלמא. כיון דחמאת נשמתא כך, בעל כרחה נחתת ועאלת תמן.
אורייתא דיהבת עיטא לכל עלמא חמאת הכי, אזהירת לבני עלמא, ואמרת, חמו כמה חס קב"ה עלייכו, מרגליתא טבא דהות ליה, זבין לכו למגנא, דתשתעבדון בה בהאי עלמא.
וכי ימכר איש: דא קב"ה. את בתו: דא נשמתא קדישא. לאמה: למהוי אמה משתעבדא בינייכו בהאי עלמא. במטו מנייכו, בשעתא דמטי זמנא לנפקא מהאי עלמא, לא תצא כצאת העבדים, לא תפוק מתטנפא בחובין, תפוק בת חורין, ברירה נקיה, בגין דיחדי בה מארה וישתבח בה ויהיב לה אגר טב, בצחצוחי דגנתא דעדן. כד"א והשביע בצחצחות נפשך, ודאי כד תפוק ברירה נקיה כדקא יאות.
אבל אם רעה בעיני אדניה, כד נפקת מלוכלכא בטנופי חובין, ולא אתחזיאת קמיה כדקא יאות, ווי לההוא גופא, דאתאביד מההיא נשמתא לעלמין. בגין, דכד נשמתין סלקין ברירן, ונפקין נקיין מהאי עלמא, כל נשמתא ונשמתא, עאלת בספרא דאחמתא דמלכא, וכלהו בשמהן, ואמר דא היא נשמתא דפלניא, זמינת תהא לההוא גופא דשבקת, וכדין כתיב, לו יעדה, בו'.
וכד נפקת רעה בעיני אדניה, דקא אסתאבא בחובין, ובטנופא דחטאין, כדין לא יעדה בא'. ואתאביד ההוא גופא מינה ואיהי לא אזדמנת לגביה בר ההיא דמארה אתרעי, ותב בתיובתא דגופא בה, כדין כתיב, והפדה. כד"א פדה נפשו מעבור בשחת. והפדה, האי איהו בבר נש, דעיטא דיליה, דיפרוק לה, ויתוב בתיובתא, ולתרין סטרין קאמר קודשא בריך הוא, והפדה בתיובתא. לבתר דתב בתיובתא, פדא לה מארחא דגיהנם.
לעם נכרי לא ימשל למכרה. מאן עם נכרי. עלובתא איהי נשמתא, דכד נפקת מעלמא, ובר נש אסטי ארחיה בהדה, היא בעאת לסלקא לעילא, גו משריין קדישין, בגין דמשריין קדישין קיימין בההוא ארחא דג"ע, ומשריין נוכראין קיימין בההוא ארחא דגיהנם.
זכתה נשמתא, וההוא נטירו, ופרישו דלבושא יקירא עלה. כמה משריין קדישין, קא מתעתדן לה, לאתחברא בהדה, ולמיעאל לה לג"ע. לא זכתה, כמה משיירין נוכראין מתעתדן למיעל לה בארחא דגיהנם. ואינון משריין דמלאכי חבלה זמינין למעבד בה נוקמין, אתא קרא ואוכח, לעם נכרי לא ימשל למכרה, אלין מלאכי חבלה. בבגדו בה, איהו נטירא, דקודשא בריך הוא עביד לה נטירא, דלא ישלוט בה עם נכרי, בההוא פריסו דנטירו עלה.
ואם לבנו ייעדנה, ת"ח כמה אית ליה לב"נ לאזדהרא דלא יסטי ארחוי בהאי עלמא, דאי זכה ב"נ בהאי עלמא, ונטיר לה לנשמתא כדקא יאות, האי איהו ב"נ דקב"ה אתרעי ביה, ואשתבח ביה בכל יומיא, בפמלייא דיליה, ואמר, חמו ברא קדישא דאית לי בההוא עלמא, כך וכך עביד, כך וכך עובדוי מתתקנן.
וכד האי נשמתא, נפקת מהאי עלמא, זכייא נקייה ברירה, קב"ה אנהיר לה בכמה נהורין, בכל יומא קארי עלה, דא היא נשמתא דפלניא ברי, נטירא ליהוי ליה לההוא גופא דשבק.
ודא הוא דכתיב, ואם לבנו ייעדנה כמשפט הבנות יעשה לה, מאי כמשפט הבנות. הכא אית רזא לחכימין, בגו טנרא תקיפא, רקיעא טמירא, אית היכלא חדא, דאקרי היכל אהבה. ותמן אינון גנזין טמירין, וכל נשיקין דרחימו דמלכא אינון תמן, ואינון נשמתין רחימאן דמלכא עאלין תמן.
כיון דמלכא עאל בההוא היכלא דמלכא, תמן כתיב, וישק יעקב לרחל, וקב"ה אשכח תמן לההיא נשמתא קדישא, קדים מיד ונשיק לה, וגפיף לה, וסליק לה בהדיה, ואשתעשע בה.
ודא הוא כמשפט הבנות יעשה לה, כדינא דאבא עביד לברתיה, דאיהי חביבא לגביה, דנשיק לה, וגפיף לה, ויהיב לה מתנן. כך קב"ה עביד, לנשמתא זכאה בכל יומא, כמה דכתיב כמשפט הבנות יעשה לה.
היינו דכתיב יעשה למחכה לו, כמה דהאי ברתא, אשלימת עשייה בהאי עלמא. אוף הכי קב"ה אשלים לה עשייה אחרא בעלמא דאתי, דכתיב, עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. והכא כתיב יעשה לה. ע"כ. ההוא סבא אשתטח, וצלי צלותא. בכה כמלקדמין.
ואמר אם אחרת יקח לו וגו', מאי אם אחרת, וכי נשמתא אחרא זמין קודשא בריך הוא לאתבא לצדיקייא בהאי עלמא, ולאו האי נשמתא דאשלימת בהאי עלמא רעותא דמארה, אי הכי לית אבטחותא לצדיקייא כלל. מאי אם אחרת יקח לו.
פתח ההוא סבא ואמר, וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. האי קרא אוקמוה חברייא, בחרבן בי מקדשא. וישוב העפר על הארץ כשהיה. הכא איהו מאי דכתיב, והכנעני אז בארץ, כשהיה ודאי. והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, מאי והרוח תשוב. דא שכינתא, דאיהי רוח קדישא. כד חמאת שכינתא, באינון עשר מסעות דקא נטלא, ולא בעון ישראל לאתבא בתיובתא קמי קודשא בריך הוא, ושלטא סטרא אחרא על ארעא קדישא, ואוקמוה חברייא.
תא חזי, רוחא דבר נש זכאה, אתעטר בדיוקנא בג"ע דלתתא, ובכל שבתי ומועדי ורישי ירחי, מתעטרן רוחי, ומתפשטן, וסלקין לעילא. כמה דעביד קב"ה, בההיא נשמתא עלאה קדישא לעילא, ה"נ עביד בהאי רוחא, לתתא בג"ע לתתא, דקא סלקת קמיה. ואמר דא איהי רוחא דפלניא גופא, מיד מעטרא לה קודשא בריך הוא להאי רוחא בכמה עטרין, ואשתעשע בה.
ואי תימא, דהא בגין רוחא דא, שביק קודשא בריך הוא מה דעביד לנשמתא. לאו הכי. אלא שארה כסותה וענתה לא יגרע, אלין אינון תלת שמהן עלאין, דעין לא ראתה אלהים זולתך.
וכלהו בעלמא דאתי ואתמשכו מתמן. חד מנייהו שארה, משיכו דנציצו ונהירו, דנהיר בארח סתים, מזונא דזן כלא, ואקרי ידו"ד בנקודת אלהים. שארה בהפוך אתוון, אשר ה', ודא מאשר שמנה לחמו, ודא הוא שארה.
כסותה: פרישו דמלכא. דא משיכו אחרא, דנהיר ונטיר לה תדיר, פרישו דלבושא דמלכא, דפרש עלה אלוה. דא בבגדו בה תדיר, דלא אתעדי מינה, והאי איהו כסותה.
וענתה, מאן איהו. דא משיכו דעלמא דאתי, דביה כלא. יי' צבאות איהו, ודא איהו דנהיר בכל נהורין סתימין עלאין דאילנא דחיי, דביה עונה טמירא, דמתמן נפקת. וכל דא בעדונא וכסופא דעלמא דאתי.
תלתא הני לא יגרע לה, כד איהי זכאת כדקא יאות. ואי לאו איהי כדקא יאות, הני תלתא גרעאן מנה, דלא יתעביד לה עטרה אפילו מחד מנייהו, תא חזי, מה כתיב, ואם שלש אלה לא יעשה לה, דלא זכאת בהו, ויצאה חנם אין כסף תפוק מקמיה, ודחיין לה לבר. אין כסף, לית לה כסופא, ולית לה עדונא כלל.
עד כאן אוכיחת אורייתא, דכל עיטין בה תליין, ויהיבת עיטא טבא לבני נשא. מכאן ולהלאה נהדר למלין קדמאין, בההוא נטירו עלאה, דקא פריש עלה קב"ה, בגין דלא תהא לעם נכרי, דהא בגדו בה, ונטירו איהו לה תדיר.
ואם לבנו ייעדנה כמשפט הבנות יעשה לה. אמר ההוא סבא, חברייא, כד תהכון לגבי ההוא טינרא דעלמא סמיך עליה, אמרו ליה, דידכר יומא דתלגא דאזדרעו פולין לחמשין ותרין גוונין, והדר אקרינן האי קרא, והוא יימא לכון.
אמרו במטו מינך מאן דשארי מלה הוא יימא. אמר לון, ודאי דידענא דזכאין אתון, ואית לרמזא לכון רמזא דחכימין, ועל מה דאנא אימא, כד תדכרון ליה סימנא דא, הוא ישלים על דא. השתא אית לומר, מאן הוא דאקרי בן לקודשא בריך הוא.
ת"ח כל ההוא דזכי לתליסר שנין ולהלאה, אקרי בן לכ"י. וכל מאן דאיהו מבן עשרין שנין ולעילא וזכי בהו, אקרי בן לקב"ה ודאי בנים אתם ליי' אלהיכם.
כד מטא דוד לתליסר שנין, וזכה בההוא יומא דעאל לארביסר, כדין כתיב, יי' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך. מ"ט. דהא מקדמת דנא לא הוה ליה ברא, ולא שראת עליה נשמתא עלאה, דהא בשני ערלה הוה, ובג"כ, אני היום ילדתיך, היום ודאי ילדתיך. אני, ולא סטרא אחרא, כמה דהוה עד השתא, אני בלחודאי. בר עשרין שנין, מה כתיב בשלמה, כי בן הייתי לאבי, לאבי ממש ודאי.
ואם לבנו ייעדנה. בר תליסר שנין ולהלאה, דהא נפקא מרשו דסטרא אחרא דאזדמנת ליה, מה כתיב כמשפט הבנות יעשה לה. מהו כמשפט הבנות. תנינן, בכל יומא ויומא, חמי קב"ה לההוא ינוקא דקאי ברשו דערלה, ואיהו נפיק מינה, ואתמשך לבי ספרא, ותבר לה, ואזיל לבי כנישתא, ותבר לה. מה עביד קב"ה לההיא נשמתא. אעיל לה לאדרא דיליה, ויהיב לה מתנן, ונבזבזן סגיאין, וקשיט לה בקשוטין עלאין, עד זמנא דאעיל לה לחופה בההוא בר, מתליסר שנין ולעילא.
אם אחרת יקח לו. הכא אית רזא דרזין, לחכימין אתמסרי, ואית לאודעא בקדמיתא מלה חדא. ת"ח, ביומא דשבתא בשעתא דאתקדש יומי, נפקי נשמתין מגו אילני דחיי, ומנשבן אינון נשמתין קדישין לתתאי, ונייחין בהו כל יומא דשבתא. ולבתר דנפיק שבתא, סלקין כלהו נשמתין ומתעטרן בעטרין קדישין לעילא. אוף הכי, קב"ה אזמין לההוא בר נש, ודא הוא נשמתא אחרת, ואע"ג דדא זמינא ליה, נשמתא דהות ליה בקדמיתא, שארה דקדמיתא, כסותה וענתה לא יגרע, כמה דאתמר.
בכה ההוא סבא כמלקדמין, ואמר איהו לנפשיה, סבא סבא, כמה יגעת לאדבקא מלין קדישין אלין, והשתא תימא לון ברגעא חדא. אי תימא דתיחס עלייהו על אינון מלין ולא תימא לון, הא כתיב אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידך לעשות.
מאי אל תמנע טוב מבעליו. אלא, קב"ה וכ"י אינון הכא. דהא בכל אתר דמלין דאורייתא אמרין, קב"ה וכ"י אינון תמן, וצייתי לון. וכדין, ההוא אילנא דטוב ורע, בשעתא דאזלין מתמן, וצייתו אינון מלין, ההוא סטרא דטוב אתגבר, ואסתלק לעילא, וקב"ה וכ"י מתעטרן בההוא טוב, ואלין אינון בעליו דההוא טוב.
סבא סבא, את אמרת מלין אלין, ולא ידעת אי קב"ה הכא, ואי אלין דקיימי הכא זכאין למלין אלין. לא תדחל סבא, דהא הוית בכמה קרבין דגברין תקיפין, ולא דחילת, והשתא אנת דחיל, אימא מילך, דהא ודאי הכא איהו קב"ה וכ"י, וזכאין אינון אלין דהכא. ואי לאו הכי, לא אערענא בהו, ולא שרינא באלין מלין. אימא מלולך סבא, אימא בלא דחילו.
פתח ואמר, יי' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת. יי' אלהי: דא שירותא דמהימנותא, סליקו דמחשבה, ועלמא דאתי, רזא חדא בלא פרודא. גדלת: דא שירותא, יומא קדמאה, ואינון יומין עתיקין, סטרא דימינא. מאד: דא הוא סטרא דשמאלא.
הוד והדר לבשת: אלין תרין בדי ערבות. עד הכא, כיון דמטא לגו אילנא דחיי, אתטמר, ולא אסתלק למהוי במניינא, בגין ההוא מאד. מאי מאד. שמאלא, דכל ענפין דלתתא ובכללא ענפא מרירא חדא. ועל דא אתטמר ההוא אילנא דחיי, ולא בעא למהוי במניינא דא, עד דאהדר כמלקדמין, ושבח בגוונא אחרא.
ואמר, עטה אור כשלמה דא שירותא דיומא קדמאה. נוטה שמים, הכא אתכליל שמאלא, ולא אמר מאד, אתכליל שמאלא בימינא, למהוי נהיר בכללא דשמים. המקרה במים עליותיו, הכא נפיק בחדוה ההוא אילנא דחיי, נהר דנפיק מעדן, ואשתרשו ביה במימוי אינון תרי בדי ערבות, דאינון גדלין במימוי, הה"ד המקרה במים עליותיו. מאן עליותיו. אלין בדי ערבות.
ודא הוא דכתיב, ועל יובל ישלח שרשיו. ודא הוא רזא דכתיב נהר פלגיו ישמחו עיר אלהים. מאן פלגיו. אלין אינון שרשיו. והכי אקרון, עליותיו, שרשיו, פלגיו, כלהו אשתרשו באינון מיין דההוא נהר.
השם עבים רכובו. דא מיכאל וגבריאל, אלין הם עבים. המהלך על כנפי רוח, למיהב אסוותא לעלמא, ודא איהו רפאל. מכאן ולהלאה עושה מלאכיו רוחות וגו'. סבא סבא, אי כל הני ידעת, אימא ולא תדחל, אימא מילך וינהרון מלין דפומך. חדו חברייא, והוו צייתין בחדוה למלוי קדישין. אמר אי סבא אי סבא, במה עיילת גרמך, עאלת בימא רבא, אית לך לשטטא ולנפקא מתמן.
אם אחרת יקח לו, כמה גלגולין עתיקין הכא, דלא אתגלון עד האידנא, וכלהו קשוט כדקא יאות, דלית לאסטאה מארח קשוט, אפילו כמלא נימא. בקדמיתא אית לאתערא, נשמתין דגיורין כלהו, פרחן מגו גנתא דעדן בארח סתים, כד מסתלקן מהאי עלמא, נשמתהון דקא רווחא מגו גנתא דעדן, לאן אתר תייבין.
אלא תנינן, מאן דנטיל ואחיד בנכסי גיורין בקדמיתא, זכי בהו. אוף הכי כל אינון נשמתין קדישין עלאין, דקא זמין לון קב"ה לתתא כדקאמרן, כלהו נפקין לזמנין ידיען. בגין לאשתעשעא בג"ע, ופגען באינון נשמתין דגיורין, מאן דאחיד בהו מאלין נשמתין, אחיד בהו וזכי בהו, ומתלבשן בהו, וסלקין. וכלהו קיימי בהאי לבושא ונחתו גו גנתא בלבושא דא. בגין דבגנתא דעדן, לא קיימאן תמן, אלא בלבושא, כל אינון דקיימי תמן.
אי תימא, דבגין האי לבושא, גרען אינון נשמתין מכל ענוגא דהוה לון בקדמיתא. הא כתיב, אם אחרת יקח לו שארה כסותה ועונתה לא יגרע. בגנתא קיימי בלבושי דא, דקדמן לאחדא בהו וזכי בהו, וכד סלקין לעילא, מתפשטן מניה, דהא תמן לא קיימן בלבושא.
בכה ההוא סבא כמלקדמין, ואמר לנפשיה, סבא סבא, בודאי אית לך למבכי, בודאי אית לך לאושדא דמעין, על כל מלה ומלה, אבל גלי קמי קב"ה ושכינתיה קדישא, דאנא ברעו דלבא, ובפולחנא דלהון קאמינא, בגין דאינון בעליו דכל מלה, ומתעטרן בהו.
כל אינון נשמתין קדישין, כד נחתי להאי עלמא, בגין למשרי כל חד על דוכתייהו, דאתחזון בהו, לבני נשא. כלהו נחתי מתלבשן באינון נשמתין דקא אמרן, והכי עאלין בזרעא קדישא. ובמלבושא דא, קיימי לאשתעבדא מנייהו בהאי עלמא. וכד אשתאבן אינון מלבושין ממלין דהאי עלמא, אינון נשמתין קדישין, אתזנן מריחא דקא אריחא, מגו לבושיהון אלין.
קב"ה כל מלין סתימין דאיהו עביד, עאל לון באורייתא קדישא, וכלא אשתכח באורייתא, וההיא מלה סתימא גלי לה אורייתא, ומיד אתלבשא בלבושא אחרא, ואתטמר תמן, ולא אתגלי. וחכימין דאינון מליין עיינין, אע"ג דההיא מלה אסתים בלבושה, חמאן לה מגו לבושה, ובשעתא דאתגלי ההיא מלה עד לא תיעול בלבושא, רמאן בה פקיחו דעינא, ואע"ג דמיד אסתים, לא אתאביד מעינייהו.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
357
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, משפטים ג׳
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.