רבי יצחק ור' יהודה הוו אזלי מאושא ללוד, אמר רבי יהודה נימא מילין דאורייתא ונזיל. פתח רבי יהודה ואמר, כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור וגו'. מה כתיב בתריה, בעל הבור ישלם וגו'. ומה על דא כך, מאן דגרים לאבאשא עלמא בחובוי עאכ"ו. אלא תווהנא דאע"ג דאבאיש עלמא, אמאי אית ליה תשובה, כמה דכתיב איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את חטאתם והשיב.
אלא ודאי דא מהניא להו, בגין דעביד תשובה, כביכול הוא עביד ליה ממש. דהא מה דפגים לעילא, אתקין ליה, ובמה בתשובה. דכתיב איש או אשה כי יעשו וגו', והתודו את חטאתם והשיב. ותשובה אתקין כלא, אתקין לעילא אתקין לתתא, אתקין לגרמיה אתקין לכל עלמא.
פתח ר' יצחק אבתריה ואמר, בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה וגו'. בצר לך, מכאן דתשובה מעליא מכלא, עד לא ישרי דינא בעלמא. דבתר דשרי דינא, תקיף חיליה, מאן יעבר ליה מעלמא ויסלק ליה. דהא כיון דשארי דינא, לא אסתליק עד דישתלים. בתר דאשתלים, ועבד תשובה, אתקין עלמין כלהו. משמע, דכתיב ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים, וכתיב, ושבת עד יי' אלהיך וגו'. כי אל רחום יי' אלהיך וגו'.
באחרית הימים, מאי איכא הכא. אלא לאכללא כנסת ישראל, דאיהי בגלותא, ואשתכחת בעאקו דלהון, ולא שבקת לון לעלמין. ובגין כך קב"ה, אע"ג דאשרי דינא בעלמא, בעי דיהדרון ישראל בתשובה, לאוטבא להו בהאי עלמא ובעלמא דאתי, ולית לך מאן דקאים קמי תשובה.
ת"ח, אפילו כנסת ישראל, תשובה אקרי. ואי תימא תשובה עלאה מכל אתר לא שכיח. אלא, דא אקרי תשובה, כד אהדר רחמי לקבלהא, והיא תבת על כל אינון אוכלסין וינקא לון. ותשובה מעליא, כד אתמסר נפשא לגבה, ונטיל לה בזמנא דאיהי בתשובה, כדין כלא אתתקן לעילא ותתא, ואתתקן הוא וכל עלמא.
חייבא חד בעלמא, קלקולא דכמה אחרנין בגיניה. ווי לחייבא, ווי לשביביה. ת"ח, יונה, בגין דלא בעא למהך בשליחותא דמאריה, כמה בני נשא הוו אתאבידו בגיניה בימא, עד דכלהו אהדרו עלוי, ודאינו ליה בדינא בימא, וכדין אשתזיבו כלהו, וקב"ה חס עליה לבתר, ושזיב כמה אוכלסין בעלמא. אימתי. כד אהדר למאריה מגו עקתיה. הדא הוא דכתיב, קראתי מצרה לי אל יי' ויענני. וכתיב, מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה וגו'.
(רעיא מהימנא) פקודא דא, היא מצות תשובה. ודא איהי בינה. ובעוונותינו מדחרב בי מקדשא, לא אשתאר לנו אלא ודוי דברים לבד, ודא מלכות. ומאי בינה. בן י"ה. והאי בן, ו' איהו ודאי. וכל מאן דחזר בתיובתא, כאלו חזר את ה' לאת ו', דאיהו בן י"ה, ואשתלים ביה ידו"ד. ודא איהו תשובה, תשוב ה' ודאי לגבי ו'.
דאת ה' ודאי איהו ודוי דברים, ורזא דמלה, קחו עמכם דברים ושובו אל יי' אמרו אליו וגו' ונשלמה פרים שפתינו. דודאי כד ב"נ איהו חוטא, גרים לאתרחקא ה' מאת ו'. דאסתלק בן י"ה, דא יה"ו, מאת ה'. ובג"ד אתחרב בי מקדשא, ואתרחקו ישראל מתמן, ואתגלו ביני עממיא. ובג"ד, כל מאן דעביד תשובה, גרים לאחזרא ה' לאת ו', ופורקנא בדא תלייא. ובג"ד הכל תלוי בתשובה. דכך אמרו קדמאי, כל הקצים כלו, ואין הדבר תלוי אלא בתשובה, דאיהו שלימו דשמיה.
וע"ד ואעשה למען שמי. ועוד למעני למעני אעשה. ואם לאו חזרין, אנא אעמיד לון מלכא, שקשין גזרותיו משל פרעה, ויחזרון על כרחייהו. הה"ד ושבת עד יי' אלהיך, עד ידו"ד ודאי.
ותשובה דא אתקריאת חיים, כי ממנו תוצאות חיים, דאינון נשמתין דישראל. ואיהו הבל דנפק ועאל בפומא דב"נ, בלא עמל ובלא יגיעה. ה' דבהבראם. ועלה אתמר, כי על כל מוצא פי יי' יחיה האדם. והיא על רישיה דב"נ. עלה אתמר, ותמונת יי' יביט. אך בצלם יתהלך איש.
ובגין דאיהי על רישיה דב"נ, אסיר ליה לב"נ למיזל ד' אמות בגלוי דרישא, דאם היא אסתלקת מעל רישיה דב"נ, מיד אסתלקו חיים מניה.
ואי תימא דכך שריא על אומין דעלמא, אע"ג דלא אתברי בהון שמיא וארעא וכל תולדין דבהון. לא שריא ודאי, דמשה בעא מקב"ה, דלא תשרי שכינה על אומין דעלמא, ויהיב ליה. הבלא דקיימא על אומין דעלמא מאן נפקא. או על חייביא דאינון ערב רב מעורבין עם ישראל. אלא ודאי לית כל אפייא שוין, אפילו ישראל לאו אינון שוין, כל שכן אחרנין.
אלא ודאי על האי דיוקנא דאת ה' אוקמוה, מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה. וכד האי שריא על ישראל, לית לון יגיעה ולא שעבוד. ובה נפש עמלה ויגיעה שבת וינפש.
דנפש אחרא אית על רישיה דב"נ, דאתקריאת עבד. ואיהו דיוקנא על ב"נ. ואיהי עבד דמלכא, דמנענעא כל אברין דב"נ, למיזל בארחין טבין, ולקיימא בהון רמ"ח פקודין, לשריא עלייהו ה' דבהבראם, דכך סליק הבראם לרמ"ח.
ודיוקנא אחרא על רישיה, דאתקריאת יראה, ודא י'. ועלייהו אתמר, ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים. תרין דיוקנין טבין, דאינון דכר ונוקבא. דכר מסטרא דאת י'. נוקבא מסטרא דאת ה'.
ותרין אתוון אתערין ליה לב"נ לתורה ולמצוה. י' יראה, ודא איהי על רישיה דב"נ, ומנה ייעול דחילו ללבא דב"נ, למדחל מקב"ה, ולנטרא גרמיה דלא יעבר על פקודין דלא תעשה. ה' אהבה על רישיה דב"נ, ומניה עאל רחימו דקב"ה, על רמ"ח אברין דיליה, לקיימא בהון פקודין דעשה. ו' איהי על רישיה דב"נ, ומניה ייעול על פומא דב"נ מלולין לאולפא באורייתא.
ובהאי, קחו עמכם דברים ושובו אל יי'. ובהאי דיהא בכון היראה והאהבה והתורה, יתחזר ידו"ד בינה דאיהו תשובה, ו' תשוב לגבי ה', דאיהו עובדא דבראשית. ואיהי ל"ב אלהים. וישתלים ידוד ובה יהא לכון נייחא מכלא, ובה שבת וינפש.
ובה יתכליל יד"ו, ובג"ד ויכלו: שלימו דכלא. בה, אתברי כל עלמא, ועלה קיימין שמיא וארעא וימא וכל בריין דאתברון, דכתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, בה' בראם. ואם היא אתרחקת מעלמא אפילו רגעא, כלא אתחרב ואתבטל, ולא הוי קיומא בעלמא.
האי ה' לא תיזיל מגופא, ובה קיימא, וכד היא תיזיל מיניה, הוא סם המות תיתי ותשרי עליה, דתתקרי טומאה, נבלה, פסולה, מלאך המות, חשך, אפלה, ושריא על גופא דב"נ. ובההוא זמנא אתקרי ב"נ מת. ורזא דמלה, כי לא אחפוץ במות המת נאם יי' אלהים והשיבו וחיו.
כל פקודין דעשה, דהוו עתידין לשריא ברמ"ח אברין דיליה, כלהו מתאבלין עליה. ורזא דמלה, דרכיו ראיתי וארפאהו וגו'. ולאבליו. מאי ולאבליו. אילין רמ"ח אברין, דקא מתאבלין עליה, דאינון דיוקנא עלאה דשריא על רישיה, דבה שריא הוי"ה. דכמה דאית דיוקנא טבא על צדיק, ומנהיג ליה לכל עובדין טבין, לזכאה ליה לעלמא דאתי. כך אית דיוקנא בישא, על רישא דחייביא, לאנהגא לון בעובדין בישין, דירתון גיהנם. ובג"ד, אית הבל ואית הבל, אית הבל טב, דאתמר ביה, כי על כל מוצא פי יי' יחיה האדם. ואית הבל ביש, דאתמר ביה גם זה הבל ורעות רוח.
ות"ח, בעובדין דב"נ אשתמודע פרצופא דאיהי עליה, ופרצופא דאנפוי. הה"ד, הכרת פניהם ענתה בם. בדיוקנא, אשתמודע פרצופא דחיה דשריא עליה, אם הוא אריה או שור או נשר או אדם. מהמרכבה דקב"ה ושכינתיה, או מהמרכבה דמלאך שר הפנים. או מהמרכבה בישא דסמא"ל, או מהמרכבה דארבע יסודין דעלמא. ולית בהון לא היצר טוב ולא היצר הרע, אלא כבעירין דעלמא. ובג"ד כמה הבלים אית בבני נשא, כל חד למיניה. ורזא דמלה, תוצא הארץ נפש חיה למינה. ובג"ד, במדה שאדם מודד בה מודדין לו. ובכל פרצופא אית ממנא עליה.
ת"ח, לשית יומי בראשית, לכל חד אית ליה פרצופיה דההוא דרגא דאנהיג ליה, ולא תשכח יום דלית ביה טוב. ואע"ג דביומא תניינא לא אית ביה טוב, ביומא תליתאה תשכח ליה. ובג"ד אתמר ביה תרי זמני טוב.
וכל יומא אית ליה גדר מלבר, דלא ייעול כל ב"נ לההוא טוב. כגון חשך דכסי לנהורא. דתשכח ביומא קדמאה אור, ותשכח ביה חושך. בכל יומא תשכח נטירא. ואינון נטירין אינון, כגון קוצים לכרם. ואית נטירין אחרנין, כגון נחשים ועקרבים ושרפים, ונטרין ההוא טוב, דלא ייעול תמן דלאו איהו ראוי למיעל. ואי לאו, כל חייביא הוו עאלין ברזין דאורייתא.
ובג"ד, מאן דאיהו חייבא, וייעול למנדע רזין דאורייתא, כמה מלאכי חבלה דאתקריאו חשך ואפלה, נחשים ועקרבים חיות ברא אתקריאו, ומבלבלין מחשבתיה, דלא ייעול לאתר דלאו דיליה.
אבל מאן דאיהו טוב, כל אלין נטירין אינון לממריה, וקטיגור נעשה סניגור, וייעלון ליה לטוב הגנוז, ויימרון ליה, מרנא, הא בר נש טוב וצדיק ירא שמים, בעי לאעלא קדמך, אמר לנו, פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה. ההוא טוב הגנוז יימא לון, פתחו ליה בהאי תרעא דאתקרי אהבה, או בהאי תרעא דאיהי תשובה. כל צדיק ייעול כפום דרגא דיליה. ורזא דמלה, פתחו שערים ויבא גוי צדיק וגו'.
כען צריך לאהדרא על פתח התשובה. וכי מכמה מינין איהו תשובה דעבדין בני נשא, כלהו טבין, אבל לאו כל אפייא שוין. אית ב"נ דאיהו רשע גמור כל ימיו, ואיהו עובר על כמה פקודין דלא תעשה, ומתחרט ומודה עלייהו, ולבתר כן לא עבד לא טב ולא ביש. לדא ודאי ימחול ליה קב"ה, אבל לא דיזכה לתשובה עלאה. אית ב"נ לבתר דייתוב מחטאיו, ומתכפר ליה, איהו אזיל בדרך מצוה, ומתעסק בכל כחו בדחילו ורחימו דקב"ה. דא זכי לתשובה תתאה, דאתקרי ה'. ודא איהו תשובה תתאה.
ואית ב"נ לבתר דמתחרט מחובוי, ויעביד תשובה, ויתעסק באורייתא בדחילו ורחימו דקב"ה, ולא ע"מ לקבל פרס. דא זכי לאת ו', ואיהו בן י"ה, ועל שמיה אתקרי בינה, ודא גרים דתשוב ו' לגבי ה'. ומלת תשובה כך היא, תשוב ו' לה'.
ולעולם לא שריא ה' בבר נש, ולא ו', בלא דחילו ובלא רחימו, דאינון י"ה, יראה ואהבה קרינן ליה ודאי. ומתמן אתייהיבו התורה והמצוה דאינון בן ובת. ובגין דישראל מקיימין התורה והמצוה, אתקריאו בנים לקב"ה, הה"ד בנים אתם ליי' אלהיכם.
הנסתרות: יראה ואהבה, דאינון במוחא ולבא. בחללא דגופא. וברישא. והנגלות: התורה והמצוה, דאינון בגופא וברישא לבר. ורזא דמלה הכי הוא ודאי, דאי ב"נ דחיל לקב"ה, או רחים ליה, דא לא ידע ב"נ אחרא, בגין דאיהו מלה דלא אתגליא אלא בינו לבין קונו.
אבל ב"נ דמתעסק באורייתא, ואזיל בפקודין דעשה, דא אתגליא לכל ב"נ, בגין דקב"ה עבד ליה פומא באתגליא, לאתעסקא באורייתא, ועיינין לאסתכלא בה, ואודנין למשמע בה. ועבד קב"ה בב"נ, ידין ורגלין וגופא, למעבד בהון פקודין דעשה.
א"כ חוטמא למאי נפקא מניה. ויפח באפיו נשמת חיים, דא איהי דיוקנא דעל ב"נ, דאתמר ביה ויחלום והנה סלם. סלם ודאי איהי נשמת חיים, כרסייא לשם ידו"ד דאיהו היראה והאהבה התורה והמצוה ובה שריא, והאי כרסייא, מנה גזורות כל נשמתין דישראל, ואיהי דיוקנא על רישא דב"נ.
והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. אלין הבלים דסלקין ונפקין בגופא, בהאי סלם. איהו חד, שביעאה דכלא. ואיהו מצב ארצה, תרין. וראשו מגיע השמימה, תלת. והנה מלאכי אלהים עולים, תרי. ויורדים תרי. אינון לקבל ד' רוחות והשמים והארץ. ורזא, דמלה הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל. אינון שבעה, לקבל כורסייא, דאיהו הסלם, והשמים והארץ, וד' יסודין דעלמא, ואינון שבעה. לקבל שבעה יומי בראשית. אית כל בריין דשמיא, וימא, וארעא. כגון חיות עופות בהמות דגים, וכמה תולדין דתליין מיניה.
ובגין דכלא אתברי בהאי צולמא, דעל כל ישראל דאיהי צדיק, אתמר בהון ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים וגו'. ודא ממלל על בני נשא, דאינון מתילין לחיון ברא, ולבעירן, ולעופין, ולנוני ימא. דאית בר נש דמזליה שור, ומזליה אריה, ומזליה נשר, ומזליה אדם.
וכל אלין, למה מתפחדין מהאי דיוקנא דאינון מתמן אתבריאו. אלא משום דשם ידו"ד שריא עליה. רזא דמלה, וראו כל עמי הארץ וגו'. וכל מאן דפגים עובדוי, אתפגים דיוקניה. ושם יי' לא שריא באתר פגים, ובההוא פגימו שריא חשך, בגין פגימו דסיהרא דשריא ביה חשוכא. והאי ב"נ כמה דאיהו פגים דיוקניה, כך אתפגים איהו לתתא, או אתעביד אלם, או חרש, או סומא, או חגר. בגין דיהא רשים לעילא ותתא.
וההוא חשך שריא בפגימו דיליה, ומיד אשתמודעאן ביה דרגין קדישין, דאינון חילוי דקב"ה, ומתרחקין מניה, דכבר ידעין דבההוא פגימו לא שריא מלכא. ובג"ד חילוי דמלכא מתרחקין מניה, דחיילין דמלכא לא שריין, ולא מתקרבן, אלא באתר דמלכא שריא, דכך אינון מתנהגין אבתריה, כאברין בתר גופא.
ובההוא אתר דשרי ההוא חשך, כמה מלאכי חבלה, דאתקריאו נחשים ועקרבים, מתקרבין ליה, ויהבין ליה כמה נשיכין, ואלין אינון יסורין. ואי אית ליה ממונא דעובדין טבין דעביד, אתמעטון מניה. ואיך אתמעטון מניה, אלא כל זכות דנחית ליה מלעילא, יהיב ליה לאלין מלאכי חבלה, ובטלין מניה יסורין. ואי לית ליה זכו, ולא חובא לעילא, אלא כלא לתתא, בכל זכו דעביד נחית ליה ממונין, ואומין דעלמא מתקרבין ליה, לקבל מלאכי חבלה, ויהיב לון ממונא, ואשתזיב מנייהו.
ובג"ד הוו ישראל מקרבין לעזאזל, לגבי ההוא חשך. ושבעים פרים, לקבל שבעים אומין, לקיימא קרא, אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים. ומיד דהדרין בתיובתא, אתעבר ההוא חשך מההוא פגימו, וישתלים. ורזא דמלה, גם יי' העביר חטאתך לא תמות. ומיד אתהדר ביה שמא דיי', ויתרפי ביה, מאנון נשיכין דיסורין, הדא הוא דכתיב ושב ורפא לו. ומנין דאתהדר קב"ה מיד דהדר בתיובתא ואשתלים ההוא פגימו. הדא הוא דכתיב שובו אלי ואשובה אליכם.
ודא איהו בתשובה גמורה, דגרים לאהדרא בינה דאיהו יד"ו, לגבי ה' דאיהי מלכות. דאזלא מנדדא מן קנהא, דאיהי ההיא דיוקנא, דמתקטרין בה כל פקודין. ובה מתקטרין עשר ספירן. כד ב"נ עבד פקודא חדא ולא יתיר, ועביד לה בדחילו ורחימו דקב"ה. בגינה שריין עליה י' ספירן. וכל מאן דקיים פקודא חד כדקא יאות, כאלו מקיים רמ"ח פקודין דעשה, דלית פקודא לאו איהו כלילא מכלהו רמ"ח. (ע"כ רעיא מהימנא).
ספר הזהר, נשא ד׳
38 pasajes·0% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
