Zohar, Vaierá 2:1
(מדרש הנעלם) רבנן פתחי בהאי קרא, לריח שמניך טובים שמן תורק שמך וגו'. ת"ר האי נשמתא דבר אינש, בשעתא דסלקא מארעא לרקיעא, וקיימא בההוא זיהרא עלאה דאמרן, קודשא בריך הוא מבקר לה.
(מדרש הנעלם) רבנן פתחי בהאי קרא, לריח שמניך טובים שמן תורק שמך וגו'. ת"ר האי נשמתא דבר אינש, בשעתא דסלקא מארעא לרקיעא, וקיימא בההוא זיהרא עלאה דאמרן, קודשא בריך הוא מבקר לה.
ת"ש. א"ר שמעון בן יוחאי, כל נשמתא דצדיקייא, כיון דקיימא באתר שכינתא יקרא, דחזיא למיתב, קב"ה קרי לאבהתא, ואמר לון, זילו ובקרו לפלניא צדיקא דאתא, ואקדימו ליה שלמא, מן שמי. ואינון אמרין, מארי עלמא, לא אתחזי לאבא למיזל למיחמי לברא, ברא אתחזי למיחמי ולמחזי ולמתבע לאבוי.
והוא קרי ליעקב, ואמר ליה, אנת דהוה לך צערא דבנין, זיל וקביל פני דפלניא צדיקא דאתא הכא, ואנא איזיל עמך. הה"ד מבקשי פניך יעקב סלה. מבקש לא נאמר, אלא מבקשי. א"ר חייא, מרישיה דקרא משמע דכתיב זה דור דורשיו וגו'.
א"ר יעקב א"ר חייא, יעקב אבינו הוא כסא הכבוד. וכן תאנא דבי אליהו, יעקב אבינו הוא כסא בפני עצמו, דכתיב, וזכרתי את בריתי יעקוב, ברית כרת קב"ה ליעקב לבדו, יותר מכל אבותיו, דעביד ליה כסא הכבוד בר מן קדמאה.
רבי אליעזר הוה יתיב, והוה לעי באורייתא. אתא לגביה, ר' עקיבא, אמר ליה, במאי קא עסיק מר. א"ל בהאי קרא דכתיב וכסא כבוד ינחילם. מהו כסא כבוד ינחילם. זה יעקב אבינו, דעביד ליה כרסי יקר בלחודוי, לקבלא אולפן נשמתא דצדיקיא.
וקב"ה אזיל עמיה, בכל ריש ירחא וירחא. וכד חמי נשמתא, יקר אספקלריאה שכינתא דמאריה, מברכת וסגדת קמי קב"ה, הה"ד ברכי נפשי וגו'.
א"ר עקיבא, קב"ה קאים עלוהי, ונשמתא פתח ואמר, ה' אלקי גדלת מאד וגו', כל הפרשה עד סיומא, דקאמר יתמו חטאים וגו'. ועוד א"ר עקיבא, ולא דא בלחודוי, אלא, משבחת ליה, על גופא דאשתאר בעלמא דין, ואמר ברכי נפשי את ה' וכל קרבי וגו'.
וקב"ה אזיל. מנא לן האי. מהאי קרא דכתיב, וירא אליו ה' באלוני ממרא, זה יעקב. מהו ממרא. משום דאחסין מאתן עלמין מעדן, והוא כסא. א"ר יצחק, ממרא בגימטריא מאתן ותמנין וחד, הוה מאתן דעדן, דכתיב ומאתים לנוטרים את פריו, ותמנין וחד, דהוא כסא. ובג"כ אתקרי וירא אליו ה' באלוני ממרא. ועל שום דא, נקרא ממרא.
א"ר יהודה, מהו באלוני. ר"ל תוקפוי, הה"ד אביר יעקב. והוא יושב פתח האהל. הה"ד ה' מי יגור באהלך וגו'. כחום היום. דכתיב, וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה.
אמר רבן יוחנן בן זכאי, בההיא שעתא אזיל קב"ה, ובגין דשמעין אבהתא אברהם ויצחק, דקב"ה אזיל לגביה, תבעין מן יעקב למיזל עמהון, ולאקדמא ליה שלם.
ואינון קיימין עלוהי. ממאי. דכתיב, וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו. שלשה אנשים: אלין אבהתא, אברהם יצחק ויעקב, דקיימין עלוהי, וחמו עובדין טבין דעבדין. וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה. משום דחמי שכינת יקרא עמהון. הה"ד, על כן עלמות אהבוך.
דבר אחר, וירא אליו ה' באלוני ממרא. רבנן פתחי בהאי קרא, בשעת פטירתו של אדם. דתניא, אמר רבי יהודה, בשעת פטירתו של אדם, הוא יום הדין הגדול, שהנשמה מתפרדת מן הגוף. ולא נפטר אדם מן העולם, עד שרואה את השכינה. הה"ד, כי לא יראני האדם וחי. ובאין עם השכינה שלשה מלאכי השרת, לקבל נשמתו של צדיק. הה"ד וירא אליו ה' וגו'. כחום היום. זה יום הדין הבוער כתנור, להפריד הנשמה מן הגוף.
וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים. המבקרים מעשיו מה שעשה, והוא מודה עליהם בפיו. וכיון שהנשמה רואה כך, יוצאת מן הגוף, עד פתח בית הבליעה, ועומדת שם, עד שמתודה, כל מה שעשה הגוף עמה, בעולם הזה. ואז נשמת הצדיק, היא שמחה במעשיה, ושמחה על פקדונה. דתאנא, א"ר יצחק, נשמתו של צדיק מתאוה, אימתי תצא מן העולם הזה, שהוא הבל, כדי להתענג בעולם הבא.
ספר הזהר, וירא ב׳
13 pasajes·0% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.