ת"ר, כשחלה רבי אליעזר הגדול, ההוא יומא ע"ש הוה, ואותיב לימיניה הורקנוס בריה, והוה מגלי ליה, עמיקתא ומסתרתא, והוא לא הוה מקבל בדעתיה מלייא, דחשיב כמטורף בדעתיה הוה. כיון דחמא דדעתא דאבוי מתישבא עלוי, קביל מניה, מאה ותמנין ותשעה רזין עלאין.
כד מטא לאבני שיש, דמתערבי במיא עלאה, בכה רבי אליעזר ופסק למימר. אמר, קום התם ברי. א"ל, אבא למה. אמר ליה, חזינא, דאוחית חלף מן עלמא. א"ל, זיל ואימא לאמך, דתסתלק תפלאי, באתר עלאה, ובתר דאסתלק מן עלמא, ואיתי הכא למחמי להון, לא תבכי. דאינון קריבין עלאין, ולא תתאין. ודעתא דבר נש, לא ידע בהו.
עד דהוו יתבי, עאלו חכימי דרא, למבקר ליה, אוליט להו, על דלא אתו לשמשא ליה. דתנינן, גדולה שמושה יותר מלימודה. עד דאתא רבי עקיבא, א"ל, עקיבא עקיבא, למה לא אתית לשמשא לי. א"ל רבי לא הוה לי פנאי. ארתח, אמר, אתמהה עלך, אי תמות מיתת עצמך. לטייה, דיהא קשה מכלהון מיתתיה.
בכי רבי עקיבא, ואמר ליה, רבי, אוליף לי אורייתא. אפתח פומיה רבי אליעזר, במעשה מרכבה. אתא אשא, ואסחר לתרויהון. אמרו חכימיא ש"מ, דלית אנן חזיין וכדאין לכך, נפקו לפתחא דברא, ויתיבו תמן הוה מה דהוה, ואזל אשא.
ואוליף בבהרת עזה, תלת מאה הלכות פסוקות, ואוליף ליה רי"ו טעמים, דפסוקי דשיר השירים. והוו עינוי דר' עקיבא, נחתין מיא. ואתחזר אשא כקדמיתא. כד מטא להאי פסוקא סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני. לא יכיל למסבל רבי עקיבא, וארים קליה בבכייתא וגעי, ולא הוה ממלל מדחילו דשכינתא, דהות תמן.
אורי ליה כל עמיקתא, ורזין עלאין, דהוה ביה בשיר השירים. ואומי ליה אומאה, דלא לישתמש בשום חד פסוק מניה. כי היכי דלא ליחריב עלמא קב"ה בגיניה. ולא בעי קמיה דישתמשון ביה ברייתי, מסגיאות קדושתא דאית ביה. לבתר נפיק ר"ע, וגעי, ונבעין עינוי מיא, והוה אמר ווי רבי, ווי רבי, דאשתאר עלמא יתום מנך. עאלו כל שאר חכימיא גביה, ושאלו ליה, ואתיב להון.
הוה דחיק ליה לר"א, אפיק תרי דרועוי, ושוינון על לביה. פתח ואמר, אי עלמא, עלמא עלאה חזרת לאעלא, ולאגנזא מן תתאה, כל נהירו ובוצינא. ווי לכון תרי דרעי, ווי לכון תרי תורות, דישתכחון יומא דין מן עלמא. דא"ר יצחק, כל יומוי דר' אליעזר, הוה נהירא שמעתא מפומיה כיומא דאתיהיבת בטורא דסיני.
אמר אורייתא גמרית, וחכמתא סברית, ושמושא עבדית. דאלו יהון כל בני אינשא דעלמא סופרים, לא יכלין למכתב, ולא חסרי תלמידי מחכמתי, אלא ככוחלא בעינא. ואנא מרבותי, אלא כמאן דשתי בימא. ולא הוה אלא למיתן טיבותא לרבוהי יתיר מניה.
והוו שאלין מניה, בההוא סנדלא דיבום, עד דנפק נשמתיה, ואמר טהור. ולא הוה תמן ר"ע. כד נפק שבתא, אשכחיה ר' עקיבא דמית, בזע מאניה, וגריר כל בשריה, ודמא נחית ונגיד על דיוקניה. הוה צוח ובכי נפק לברא ואמר שמיא שמיא, אמרו לשמשא ולסיהרא, דנהירותא דהות נהיר יתיר מנהון, הא אתחשך.
אמר ר' יהודה, בשעה שנשמת הצדיק רוצה לצאת, שמחה, והצדיק בטוח במיתתו, כדי לקבל שכרו, הה"ד וירא וירץ לקראתם, בשמחה, לקבל פניהם. מאי זה מקום, מפתח האהל, כדקא אמרן. וישתחו ארצה לגבי שכינה.
ר' יוחנן פתח ואמר, עד שיפוח היום ונסו הצללים סוב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים. עד שיפוח היום וגו', זו אזהרה לאדם בעודו בעולם הזה, שהוא כהרף עין. ת"ח מה כתיב ואלו חיה אלף שנים פעמים וגו'. ביום המיתה, כל מה שהיה, נחשב כיום אחד אצלו.
אמר רבי שמעון, נשמתו של אדם מתרה בו, ואומרת, עד שיפוח היום, וידמה בעיניך כהרף עין, בעודך בעולם הזה. ונסו הצללים: הה"ד כי צל ימינו עלי ארץ. בבקשה ממך, סוב דמה לך דודי לצבי וגו'.
ד"א. עד שיפוח היום וגו'. אר"ש בן פזי, זו אזהרה לאדם, בעודו בעולם הזה, שהוא כהרף עין. מה הצבי קל ברגליו, אף אתה היה קל כצבי או כעופר האילים, לעשות רצון בוראך, כדי שתנחל העולם הבא, שהוא הרי בשמים, הנקרא הר ה', הר התענוג, ההר הטוב (עד כאן מדרש הנעלם).
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
13
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, וירא ג׳
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
