Aula de estudio · Bet Midrash OnlineBekhorot 5aToca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.1y después dejaron de ser consagrados.1ופסקו2La opinión de Reish Lakish se comprende bien, pues ya explicó su razón. Pero, según Rabí Yojanán, ¿cuál es la razón?2בשלמא ריש לקיש כדאמר טעם אלא לר' יוחנן מאי טעמא3Rabí Elazar dijo: Vi a Rabí Yojanán en un sueño, y por eso diré una enseñanza excelente en su nombre. El versículo declara: «Míos serán»; esto enseña que permanecerán en su condición original.3אמר ר' אלעזר ר' יוחנן חזאי בחילמא דמילתא מעליתא אמינא אמר קרא לי יהיו בהוייתן יהו4¿Y qué hace Rabí Yojanán con lo escrito: «Y sucederá cuando te lleve… entonces harás pasar»? Lo necesita para lo enseñado en la academia de Rabí Ishmael: Cumple esta mitzvá, por cuyo mérito entrarás en la Tierra.4ורבי יוחנן והיה כי יביאך והעברת מאי עביד ליה ההוא מיבעי ליה לכדתנא דבי רבי ישמעאל עשה מצוה זו שבשבילה תיכנס לארץ5Rav Mordejai le dijo a Rav Ashi: Ustedes enseñan así esta disputa, pero nosotros la enseñamos al contrario: Rabí Yojanán dijo que los primogénitos no fueron consagrados en el desierto, y Reish Lakish dijo que sí fueron consagrados en el desierto.5אמר ליה רב מרדכי לרב אשי אתון הכי מתניתו לה אנן איפכא מתנינן לה רבי יוחנן אמר לא קדשו בכורות במדבר וריש לקיש אמר קדשו בכורות במדבר6Rav Ashi le dijo: ¿También invierten las objeciones y la enseñanza de Rabí Elazar? Le respondió: Cuando decimos que «no fueron consagrados», significa que no necesitaron ser consagrados nuevamente.6אמר ליה ואפכית נמי תיובתא ואפכיתו לה להא דרבי אלעזר א"ל לא קדשו (להו) לא הוצרכו ליקדש7Si es así, esto coincide con nuestra versión. ¿Qué nos enseña entonces? Que una persona debe repetir una enseñanza con la misma formulación de su maestro.7אי הכי היינו דידן קמ"ל חייב אדם לומר בלשון רבו8El ministro Kontrokos preguntó a Rabán Yojanán ben Zakai: Al sumar por separado a los leviím se encuentran veintidós mil trescientos, pero en el total se registran solamente veintidós mil. ¿Adónde fueron los otros trescientos?8שאל קונטרוקוס השר את רבן יוחנן בן זכאי בפרטן של לוים אתה מוצא עשרים ושנים אלף ושלש מאות בכללן אתה מוצא עשרים ושנים אלף ושלש מאות להיכן הלכו9Le respondió: Aquellos trescientos eran primogénitos, y un primogénito no puede liberar a otro primogénito. ¿Por qué? Abaye dijo: Es suficiente que un primogénito libere su propia santidad.9א"ל אותן שלש מאות בכורות היו ואין בכור מפקיע בכור מאי טעמא אמר אביי דיו לבכור שיפקיע קדושת עצמו10Además le preguntó: Al calcular el dinero recaudado se obtienen doscientos un talentos y once mané, pues está escrito: «Un béka por cabeza, medio shékel según el shékel sagrado…».10ועוד שאלו בגיבוי כסף אתה מוצא מאתים ואחת ככר ואחת עשרה מנה דכתיב (שמות לח, כו) בקע לגלגלת מחצית השקל בשקל הקדש וגו'11Sin embargo, al describir el uso del dinero solo se mencionan cien talentos, como está escrito: «Los cien talentos de plata fueron para fundir…». ¿Acaso Moshé, su maestro, era ladrón, jugador fraudulento o desconocía las cuentas? Entregó una mitad, tomó otra mitad y no devolvió la mitad restante.11ובנתינת הכסף אתה מוצא מאת ככר דכתיב (שמות לח, כז) ויהי מאת ככר הכסף לצקת וגו' משה רבכם גנב היה או קוביוסטוס היה או אינו בקי בחשבונות נתן מחצה ונטל מחצה ומחצה שלם לא החזיר12Rabán Yojanán ben Zakai le respondió: Moshé Rabenu era un tesorero fiel y experto en cálculos; el mané sagrado tenía valor doble.12אמר לו משה רבינו גיזבר נאמן היה ובקי בחשבונות היה ומנה של קודש כפול היה13Rav Ajai analizó: ¿Qué dificultad vio Kontrokos? El versículo dice: «Los cien talentos de plata fueron para fundir…»; aquellos cien se usaron para la fundición y el resto pudo quedar en el tesoro. Pero otro versículo declara: «La plata del censo de la congregación fue cien talentos…», indicando el total.13הוי בה רב אחאי מאי קא קשיא ליה ויהי מאת ככר הכסף לצקת וגו' הנך לצקת ואינך בי גזא כתב קרא אחרינא (שמות לח, כה) וכסף פקודי העדה מאת ככר וגו'14¿Y de dónde supo Rabán Yojanán ben Zakai que el mané sagrado era doble?14ודקא"ל מנה של קודש כפול היה מנא ליה15¿Acaso lo dedujo de allí? En los mil setecientos setenta y cinco shékalim había setenta y un mané, como está escrito: «Y con los mil setecientos setenta y cinco hizo ganchos para las columnas», y la Torá los contó únicamente como una cantidad particular. Si el mané fuera doble, debería haber dicho que el total era ciento un talentos y once mané.15אילימא מיניה שהרי כאן שבעים ואחד מנה (שמות לח, כח) ואת האלף ושבע מאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים ולא מנאן הכתוב אלא בפרוטרוט ואם איתא מאה ואחד ככר ואחת עשרה מנה מיבעי ליה16Más bien, precisamente porque la Torá contó esa suma como una cantidad particular y no la convirtió en talentos, se concluye que el mané sagrado era doble.16אלא מדלא מנאן הכתוב אלא בפרוטרוט ש"מ מנה של קודש כפול היה17Pero quizá la Torá expresa en talentos únicamente las cantidades generales y no convierte en talentos los detalles particulares.17ודילמא כללי קחשיב בככרי פרטי לא קא חשיב בככרי18Más bien, se aprende de aquí: «El cobre de la ofrenda fue setenta talentos y dos mil cuatrocientos shékalim». Esos shékalim equivalen a noventa y seis mané, y aun así la Torá los contó de manera particular. Se concluye que el mané sagrado era doble.18אלא מהכא (שמות לח, כט) ונחושת התנופה שבעים ככר ואלפים וארבע מאות שקל שהרי כאן תשעים וששה מנה ולא מנאן הכתוב אלא בפרוטרוט שמע מינה מנה של קודש כפול היה19Pero quizá una cantidad particular grande sí se convierte en talentos, mientras que una cantidad particular pequeña no se convierte.19ודילמא פרטא רבה קא חשיב בככרי פרטא זוטא לא קחשיב בככרי20Rav Jisda dijo: Se aprende de este versículo: «El shékel será de veinte guerá; veinte shékalim, veinticinco shékalim y quince shékalim será para ustedes el mané».20אלא אמר רב חסדא מהכא (יחזקאל מה, יב) והשקל עשרים גרה עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל המנה יהיה לכם AnteriorVolver arribaSiguiente
