Aula de estudio · Bet Midrash OnlineIbn Ezra on Exodus 1Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.1ספר ואלה שמות, חבור לאברהם נשלם שנת תתקי"ג יקר כמו שהם2ואלה, טעם הוי"ו בעבור שהזכיר בסוף הספר הראשון, כי ראה יוסף לבניו בני שלשים (ברא' נ כב) הזכיר כי אחיו ברדתם היו מעטים ופרו ורבו ומלת אלה גם בחסרון הה"א שוה לזכרים ולנקבות וכתיב "כי את כל התועבות האל" (ויקרא יח כז) ואחריו מכל התועבות האלה (שם שם כט), לאנשים האל (ברא' יט ח) אלה ילדו להרפה (ש"ב כא כב) מה אעשה לאלה (ברא' לא מג) וככה מלת לז, השונמית הלז (מ"ב ד כה) הנער הלז (זכרי' ב ה), ובעבור היות מלת אלה מלעיל היה הה"א נוסף כה"א לילה (ברא' א ה) נחלה מצרים (במד' לד ה), ושם לשון זכר ורבים שמות כי התי"ו כולל סימן רבים ורבות כמו מקומות ואבות, גם המ"ם ככה סימן הזכרים והנקבות, כמו נשים ופלגשים ויש שמות שימצאו במ"ם גם בתי"ו כמו נפשים (יחז' יג כ) נפשות (שם שם יח) לבבות (דה"א כח ט) גם לבבים על לבבהן (נחום ב ה):3ה"א מצרימה, תחת מלת "אל" כמו נלכה דותינה (ברא' לז יז) ותבא אותי ירושלימה (יחז' ח ג):4את יעקב. עם יעקב כמו כרת ד' את אברם (ברא' טו יח):5איש וביתו. יוצאי חלצו ואין בית בכל המקרא אשה, והנה העד איש וביתו באו, כי לא היו נשי השבטים במספר השבעים, ואל יקשה בעיניך וכפר בעדו ובעד ביתו (ויקרא טז, ו, יא) כי פשוטו בית אביו, כי שלשה וידוין היו ועזר הכהן שהיא אשתו בכח בעדו, והיא נכללת עמו, כי האיש ואשתו הוא האדם:6ראובן. ויהודה כל שהוא נע כזי"ן זבולן בהכנס עליו אחת מאותיות בוכ"ל וראוי להיות האות המשרת בשוא נע, והנה אין יכולת בלשון לקרוא שני שואין נעים, על כן שמו חירק תחת האות המשרת, כי אז היה בי"ת האות המשרת הנכנס עליו יאמרו בִּזבולן, ואם כ"ף או למ"ד כִּזבולן, לִזבולן, ואם וי"ו יאמרו שורק תחת חירק, כאלו הוי"ו בקריאת אלף, כמו וזבולן, כי המלה תראה כקריאת אל"ף או זבולן, ואם היה האות הראשון יו"ד כמו יהודה, שהיו"ד מאותיות הנעלמות יעלימוהו, כמו נעלה ביהודה (ישעי' ז' ו') כִיהודה ליהודה נחשון (במד' א ז), כי עתה היו"ד הוא נעלם, ואינו נזכר ונרגש בשפה, וגם ככה עם וי"ו ויהודה, והנה נכתבו השבטים הנה כסדר תולדותם:7יששכר. בעבור התחברות שני שיני"ן חסרו האחר מהמבטא כדרך מחצצרים (דה"א טו כד) שיקרא מחצרים ואין שי"ן כמוה במקרא ומנהג העברים בהתחבר וי"ו עם אחד מאותיות השפה שהם במ"פ חבירי הוי"ו ינעו אל"ף נוסף בקריאה וינקדו הוי"ו בשורק כמו ופרו ורבו (ירמי' כנ ג) ומלאו בתי מצרים (למטה ח יז) וככה ובנימין, בעבור היות בנימין בן הגברת הזכירו לפני בני השפחות:8דן. בהתחבר השמות הם על ששה דרכים, נכונים, האחד כמו עילם ואשור וארפכשד (ברא' י כב) והשני בנפך ארגמן ורקמה ובוץ (יחז' כז טז) השלישי אודם פטדה וברקת (למטה כח יז) הרביעי דן ונפתלי גד ואשר החמישי מור ואהלות קציעות (תה' מה ט) הששי אדם שת אנוש (דה"א א א):9ויהי., מלת יהי, היתה ראויה להיות כמו ירב המשא עליו (דה"ב כד כז), ובעבור היות הה"א מן הגרון פתחו במלת יהי, היו"ד הראשונה בקמץ קטן יֶהִי, והיה ראוי להיות היו"ד האחרון בשוא נח נראה, כמו הבי"ת במלת ירב והיה ראוי להיות יהי רק יכבד על הלשון על כן העלימוהו וננקד הה"א בחירק על כן "לו יְהִי" (ברא' ל לד) "כי הוא אמר וַיֶהִי" (תה' לג ט), ובעבור שידברו במלה הזאת הרבה תמיד, השיבו הטעם מלרע, והניעו היו"ד בשו"א, יהי כן ד' (למטה י י), על כן אין בבנין הקל פעל שיהיה האות המשרת בשוא, רק זאת הגזרה וגזרת ויחי יעקב (ברא' מז כח) והיה זה כי השתים האותיות שלו שרש מאלה השתי גזירות ויהי ויחי, השתי אותיות הם מאותיות הנוח, והם יו"ד ה"א היה, חיה, ובעבור כי אלה שתי האותיות הם מאותיות הנוח, פעמים שאינם נראים בסוף המלה בא האות המשרת שהוא היו"ד עליהם בשוא, ולא כן בכל הגזרות בבנין הקל:10יוצאי ירךְ. רמז לקרוב אליו אבר המוליד כמו להסך את רגליו (ש"א כד ד) כי ששים ותשע היו, אך יעקב יחשב בראשונה, על כן כתב בתחלה את יעקב, כמו שאמרנו למעלה, ופרשה הראשונה ויגש אליו כתיב "יעקב ובניו" (ברא' מו ח) והנה עם יעקב היו כל נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש (שם שם טו) והעד בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה (דבר' י כב) כי נפש היתה ליעקב, ויוסף שהיה במצרים במספר הוא ושני בניו:11וימת יוסף. אב ובנו שתי דורות, והעד שחיה איוב אחרי שבותו מאה וארבעים שנה (איוב מב טז) והוא ראה ד' דורות, וקדמונינו ז"ל אמרו עשרה דורות מאדם ועד נח, ומנח עד אברהם עשרה, ואין מספר שנות אלה כאלה:12וטעם וימת יוסף כי מת בגדולתו, גם אחיו לא ראו את ימי הרעה:13וטעם וכל הדור ההוא על המצרים כי יזכיר אשר לא ידע את יוסף:14ובני ישראל פרו. הולידו כעץ יתן פריו:15וישרצו. כמו ישרצו המים (ברא', א כ) רק הראשון מהפעלים העומדים בעצמם כמו הלך, ישב, עמד, שכב, והשני מהיוצאים תלוים בדבר אחר כמו אכל, שמר, שכר, אכל את הלחם, שמר את הדבר, שכר את החמור, אלו נקראים פועל יוצא, והנה ישרצו המים מהפעלים היוצאים, וזה השני וישרצו, מהפעלים העומדים, והנה זו הגזרה, כגזרת שב, פעם עומד, כמו "ושב וקבצך" (דבר' ל, ג) ופעם יוצא, כמו "ושב ד' אלהיך את שבותך" (שם שם), אולי מלת וישרצו רמז שילדו נשיהם תאומים ויותר ואני ראיתי ד' בנים שילדה אשה אחת, והרופאים נותנים טעם עד שבעה יגיעו בבטן אחת:16וירבו. שלא היו מתים כדרך עם רב:17ויעצמו. שהיו בעלי עצם תקיפין, ומלת במאד מאד, שלא היו יכולין להיות יותר ובי"ת במאד מאד כמו בי"ת "ויסעו בראשונה" (במד' י יג) כי כתיב "ראשונה יסעו" (שם ב ט):18ותמלא הארץ. ארץ גושן היא:19רַעְמְסֵס, בשו"א נח תחת העי"ן, כי הראשון שתחת העי"ן שהוא דבק עם הרי"ש יקרא נח, והשני תחת מ"ם יקרא נע, כי הוא כמו תחלת נע השפה:20ויקם מלך חדש. פירושו כמשמעו בלא תוספות, שלא היה מזרע המלוכה על כן כתיב ויקם, כמו כי הקים בני את עבדי (ש"א כב ה):21ויאמר אל עמו. המצריים:22הנה עם. מלת עם איננה סמוכה, רק בני ישראל פירוש ותוספות ביאור, כמו "אהיה אשר אהיה" (למטה ג יד) "אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק" (ברא' מח טו):23ממנו. כל ממנו בספרי אנשי מזרח סימן לרבים הנו"ן רפה כמשפט להפריש בינו, ובין, ממנו פנה (זכרי' י, ד) שהוא סימן לשון יחיד שאיננו נמצא בפני המדבר, שהוא דגוש כמשפט וכל ספרי מערב שניהן דגושין, בין שהוא סימן לשון יחיד, ובין שהוא סימן לשון רבים, והיה כן, כי ממנו לשון יחיד דגוש הפך המנהג כי מלת אני רפה, וכן מלת נחני ד' (ברא', כד כז), והנה מלת מן כפולה, נדגש הנו"ן מִמֶּנִּי לחסרון הנו"ן האחר, כאילו היה מִמֶּנְנִי, כי הנו"ן הראשון תבוא עם אות המ"ם, כאלו היא מן, נו"ן ני, לסימן המדבר, א"כ יהיה איש ממנו (שם כג ו) שהוא לשון רבים כאילו הוא מִמֶּננו, וטעם נו"ן מִמֶּנּו דגוש להתבלע הה"א בחסרון, כי יאמר מן ישמור, יִשְׁמרוּ, אשר יִקְרְאוֹ (ירמי' כג ו) איוב יִרְדְפוֹ (הושע ח ג), והוא המעט, כי הרב ישֶׁמֶרהו (תה' מא ג) רק ישמרו דרך קצרה, כמו וְהִנֵהו עושה מלאכה (ירמי' יה ג) שהוא כמו והנה הוא, וְהִנֵה נצב (במד' כג ו), ופעמים יוסיפו הנו"ן, "ישחרונני ולא ימצאונני" (משלי א כח) תכרכני נפשך (ברא' כז יט) כמו תברכנני, זובח תודה יכבדנני (תה' נ כג), יסובבנהו, יבוננהו יצרנהו (דבר' לב. י) ופעמים יבלעו הה"א בנו"ן, ולא ישמרנו בעליו (למטה כא כט):24הבה. הבה את אשתי (ברא' כט כא) לשון זכר, והוא הנכון כמו לכה נא עמנו ולנקבה הבי המטפחת (רות ג' טו), לכי ובאי (מ"א א יג), בעבור שידברו במלות האלה הרבה, יאמרו הבה נרדה (ברא' יא) ולנקבה הבה נא אבוא אליך (שם לח טז) כמו "לכה נשקה את אבינו יין" (שם יט לב):25נתחכמה. נבקש דרך חכמה שלא ירבה:26לו. בעבורו, כמו "אמרי לי" (שם כ יג), דע, כי כל הפעלים עוברים או עתידים שם הפועל בכחם, פי' שם דבר הנגזר מן הפועל שהוא חסר הוא נשמע מכח הפעלים כמו "והנה ברכת ברך" (במד' כג יא) "וברך ולא אשיבנה" (שם שם כ) והטעם וברך ברכה, וככה "וברוב יועצים תקום" (משלי טו כב), והשלם יועצים עצה תקום, וככה כי תקראנה קורות מלחמה, א"ר מרינוס, כי טעם ועלה מן הארץ, כמו ועלינו, ודבר ככה שלא יכשיל השטן פיהו, ולפי דעתי אין צורך.27מסים רבים, והאחד מס, וכמו פתים (ויקרא ב ו) פת (ברא' יח ה), והם מפעלי הכפל:28וטעם ענותו ליבש זרע הזכרים:29מסכנות. אוצרות, וכמוהו אל הסוכן (ישעי' כב טו) ותהי למלך סוכנת (מ"א א ד), שומרת האוצר, ולא יודע לכל ושכבה בחיקך:30רַעֲמסס. בפתחות העי"ן ואיננה מקום ישראל:31וכאשר יענו אותו. אעפ"י שהיה בעינוי, כן ירבה כימים אשר לא עונה:32יפרוץ. שעבר החוק בפריה ורביה כמו ופורץ גדר (קהלת י):33ויעבידו. רעות רבות חדש עליהם, בראשונה לעשות מלאכתו, וכאשר ראה שלא חסר רבותם נתן רשות למצרים ולשריהם להעבידם יותר מחק העבדים, וזהו בפרך והוא כדברי המתרגם ארמית ולומר בפיוט פרוכים איננו נכון כלל, וכאשר ראה שלא יועיל זה, אז קרא למילדות שהן שרות על כל המילדות וצוה להרוג כל הזכרים הילודים:34וימררו. ידוע הוא כי התי"ו סימן לנקבות על הרוב, והמ"ם סימן לזכרים, כמו מועדות (דה"ב ח יג) ומועדים (ברא' א יד), ודרך חכמי ספרד כי בניני הפעלים שמורים ולא תחסר אות מן השרש, ואינם כן, רק שמות דברים יאמרו כאשר נמצאו, כי יחיד מן מועדות מועד לא מועדה, כאשר יאמר החכם בעיניו כי מן מקום יאמר מקומים וממקומות מקומה אולי יפקח עיניו ויראה, כי מן בכור יאמר בכורים, למכה מצרים בבכוריהם (תה' קלו י), והנה ובכורות בקרך (דבר' יד כג), א"כ יהיה היחיד בכורה, וככה לבנים, לא יאמר לבן כ"א לבנה:35וטעם בחומר ובלבנים, לבנות בתים וגדרות, גם לחרוש ולקצור, ולזמור ולבצור, וזה את כל עבודה בשדה ואח"כ כלל את כל עבודתם לצרכיהם:36אשר עבדו בהם. ישרתו בעבור שנים, עבדו בהם בפרך, וגזרת עבד בלא בי"ת אחריה היא עבודת העבד וככה "עבדתיך" (ברא' ל כו), ואם אחריה בי"ת הוא על ב' דברים, האחד בעבור, כמו "ויעבד ישראל באשה" (הושע יב יג) והשני לא תעבוד בו בפרך כדרך "אשר לא עובד בה" (דברי' כא ג), וככה אשר לא יעבד בו (שם שם ד), כי כתוב והארץ הנשמה תעבד (יחז' לו לד) ועל הדרך הזה "כנושה כאשר נושה בו" (ישעי' כד ב):37ויאמר מלך מצרים למילדות. שרות היו על כל המילדות, כי אין ספק כי יותר מחמש מאות מילדות היו, אלא אלו שתיהן שרות היו עליהן לתת מס למלך מהשכר, וככה ראיתי היום במקומות רבות, והאם והבת היו בדרך קבלה כי נכון הוא:38ויאמר בילדכן את העבריות. כל שהוא ממשפחת עבר יקרא עברי, ועל אמונתו יקרא עברי על כן אבי כל בני עבר (ברא' י כא) הבא מעבר הנהר, עבר הנהר משתי העברים:39אמר בן קריש כי אל"ף אבנים נוסף מגזרת בנים והטעם המשבר כמו מי אפסים (יחז' מז ג), והנכון שהוא כמו באבנים, והאל"ף שרש:40והמתן אותו. בסתר שלא יודע הדבר כי חמס היה עושה:41ומלת וחיה קשה מאוד בדקדוק, והיא זרה כי המשפט וחיתה כי ה"א השרש מן חיה יחליפוהו בתי"ו כמשפט בסמוכים "ולכל חית הארץ" (ברא' א, ל), והיה כן בעבור שהה"א והת"ו קרובים במכתב, ואין ביניהם לבד משך הנקודה שבתוך הה"א אבל לא במבטא כי הבו ל יש ביניהן בשמות, כי תחלה תקרא ה"א וכשתמשך הנקודה תקרא תי"ו, וזה לאות כי הכתב שבידינו הוא כתב עברי והכלל כי מלת חי, גם חיים בספק, כי הסכימו חכמי הדקדוק, כי וארפכשד חי (ברא' יא יב) מפעלי הכפל, וכמוהו כי אם תם הכסף (שם מז, יח) שהוא מן "תמם" וחיי כמו רבים חיים, ולפי דעתי כי זו הגזרה זרה ואם איננה כן יראנו ממנו כעל עתיד כמו אחוג יחוג לחוג היה ראוי שיאמר אֶחוי יחוי לחוי או כמו "סוב", סובו ציון (תה' מח יג) סבי עיר (ישעי' כג טז), והנה זאת לאות כי היא מהפעלים בעלי הה"א באחרונה אחר שלא מצאנו מגזרת חי אחת מכל הגזרות שהזכרנו הנה זאת לאות, כי היא מהפעלים בעלי הה"א באחרונה, כי מצאנו שיאמר אחיה, נחיה, יחיה, תחיה כמו יאמר מן היה, נהיה, אהיה, תהיה, יהיה, וא"כ הוא מגזרת חיה, כמו היה, ואעפ"י שמצאנו שיאמר וארפכשד חי, בלשון עבר לא נחוש לכל זה, אעפ"י שידמה שהוא מפעלי הכפל, והוצרכתי לומר ככה בעבור שראיתי כן אין וי"ו בכל המקרא שהוא שרש בסוף המלה, ואין טענה עלי ממלת "שלו" (איוב טז יב) כי הוי"ו תחת ה"א, כי אותיות אהו"י מתחלפות זו בזו, והעד "שלו כל בוגדי בגד" (ירמי' יב א) והוא מן שלה והנה אפרש לך למה לא תבא וי"ו שרש בסוף המלה, והיה זה בעבור כי הוי"ו ישרת בסוף בעבור יחיד שאיננו נמצא כמו עבדו ואמתו (למטה כ יז) וסימן לשון רבים "פרו ורבו" (ברא' א כב) וגם יש וי"ו נוסף כמו בנו בעור (במד' כד ג), ואילו היה וי"ו שרש היה מתערב עם אחת מאלו השלשה ווין שהזכרנו, יחיד, ורבים, ונוסף, ולא תדע המלה, גם ככה אומר לך באות יו"ד שלא תבא שרש באחרונה כי הוא סימן יחיד מדבר יָדִי (ברא' מב לז) גם יָדָי (דבר' ט טו), וסימן רבים בסמוך, "ידי נשים רחמניות" (איכה ד י) וסימן נקבה "דעי וראי" (ש"א כה יז), ויו"ד היחוס, העברי, או העבריה (דבר' טו יב), גם נוסף בפעלים, המגביהי (תה' קיג ה) להושיבי (שם שם ה), גם בשמות "בני אתונו" (ברא' מט יא) גם במלות הטעם זולתי (דבר' א, לו) מני אפרים (שופ' ה' יד), ובעבור כל זה אינו ראוי שיבוא יו"ד שרש באחרונה, פן תתערב לנו המלה עם אחת מכל אלה שהזכרנו על כן אמרתי כי מלת וחיה זרה, והיא כמו וחיתה ותהיה מהפעלים בעלי הה"א באחרונה כאשר פירשתי:42ותירֶאן. העלימו האל"ף בעבור שלא תתערב המלה עם גזרת ראה:43ותחיין. בכל כחן יותר ממשפט הראשון, כי מה צורך היה להאריך:44ויקרא. הנכון בנות מות כי הפכתן מצותי, ואין הפרש בין ותאמרנה עבר, כמו ותאכלנה הפרות (ברא' מא ד) ובין כשידבר עליהן לנכח עצמן, בהכנס הוי"ו הפתוח וככה מדוע עשיתן ותחיין:45ותאמרנה. לא עברנו על מצותיך, כי העבריות אינן כמצריות כי כח חיים הרבה יש להם ובא היו"ד רפה מן "כי חיות" והוא הנכון, כמו דוות רוות עלות עלי (ברא' לג יג), ונדגש יו"ד במלת חַיִּים שהוא תאר, כמו ונתפשם חַיִּים (מ"ב ז יב) כיו"ד "אלהי הָעִבְרְיִּים" (למטה ג יח) כן חיים שהוא שם דבר כמו עץ חַיִּים (משלי ג יח) וכמו ופטורי צִצִּים (מ"א ו יח):46וְיָלָדו. נקבות פועל עבר, כי שוה הוא לזכרים "טוו" (למטה לה כה) "צבאו" (שם לח ח):47וייטב. בעלי היו"ד בראשונה פעם יעמד היו"ד כמו זו ופעם יחליפוהו בוי"ו, כמו "ויושב שם רעבים" (תה' קז לו) שהוא מן ישב כמו וייטב מן יטב, וזה הטוב הוא הנזכר אחר כן "ויעש להם בתים" כמו "כי בית יעשה לך ד"' (ש"ב ז יא):48ויהי כי יראו. בעבור שלא יראו ממלך מצרים רק יראו מהשם, וייטב אליהן, ודע כי זו המלה איננה מהפעלים העומדים ולא מן היוצאים כי הוא על דרך שיקבל האדם היראה מאחר על כן יראו מאת ד' הוא הנכון, ואחזו דרך קצרה לומר "ירא את ד'" (מ"א יח יב), על כן מלת נורא איננה בבנין נפעל כמו נולד (דה"א ב ג) נשבר ונדכה (תה' נא יט), והמשכיל יבין;49ויצו. כל יושב על כסא מלכות מצרים יקרא בלשון מצרים פרעה, והנה הכתוב לא הגיד שמו, כפרעה נכה (ירמי' מו ב), ככה שמו בלשון עמו, וכן פרעה הפרע (ירמי' מד ל):50הילוד. שם תואר כמו גבור שכור: AnteriorVolver arribaSiguiente
