Aula de estudio · Bet Midrash OnlineIbn Ezra on Exodus 29Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.1וזה, אשר תעשה להם. לאהרן ולבניו:2אין הפרש בין קח או לקח כמו צק לעם ויאכלו (מ"ב ד מא), וגם יְצק בו מים (יחז' כד ג):3בעבור שהזכיר עם פר בן בקר יורה כי איננו גדול וככה בני יונה (ויקרא ה ז):4שעיר עזים (שם ד כג), והאיל גדול מהכבש, והעד הנסך שהוא שלישית ההין, ולכבש רביעיתו:5ולחם חלות. עבות והעד רקיקי מצות:6והזכיר בשמן הוא שמן זית כמשפט: ומלת סלת. בלשון ערבי הא סמי"ד, שהוסר הפסולת מהחטה, ובארץ ישמעאל עושין כן, ואין לחם נכבד ממנו, ורבים פירשו מגזרת סלית כל שוגים מחוקיך (תה' קיט קיח), סלה כל אבירי ד' (איכה א טו) ואמר כמוהו חטים מכולת לביתך (מ"א ה כה) ויש אומרים טחונות:7והקרבת אותם. והם בסל כמשפטן להיותם שם אל פתח אהל מועד וככה הפר והאילים:8ולקחת. נקרא החשן מלבוש כי הוא מכסה המקום נגד הלב:9ושמת. גם איננו רחוק שישים המצנפת באחרונה, והזכיר בתחלת הפרשה המצנפת לפני האבנט כי היא נכבדת ממנו:10על ראשו. על ראש אהרן לבדו, כי הוא הכהן המשיח והנה זה היה לפני שומו המצנפת על ראשו, כי על הראש יצוק לבדו וכתוב כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן (תה' קלג ב):11ואת בניו תקריב. אל פתח אהל מועד:12וחגרת אתם אבנט. כולל אבנט אהרן ובניו וכן המכנסים ואחר שהזכיר אותם, הוסיף לבאר אהרן ובניו, כמו ותפתח ותראהו את הילד (למעלה ב ו):13ומלת וחבשת. כמו לא אהיה חובש (ישעי' ג ז):14ומלאת. דעת המתרגם ארמית כמו ומלאו יָדָו (יחז' מג כו) רק מה נעשה במלת מלאו ידכם היום (למטה לב כט) והגאון פי' יד חיוב, ואחרים אמרו כי מלואים להיותם שלמים מלאים ורגילים והנה מה יעשו במלת ומלאו יָדָו (יחז' מג כו):15והקרבת. כבר הזכיר זה והנה הטעם כאשר תקריב את הפר, יסמוך אהרן ובניו עליו, ויש אומרים, כי טעם וסמך אהרן לבדו, ואחר כן בניו, ועל האיל כתוב וסמכו אהרן ובניו (פ' טו) והנה הטעם כאשר היה שיסמכו יחדיו לא זה לפני זה:16ושחטת את הפר. משה שחטו:17וטעם לפני השם. כי הארון היה באמצע המערבי, וכנגדו מזבח הקטרת, וכנגדו מזבח העולה:18ישפוך. הכהן השופך:19ולקחת. אין לפר ולשעיר אליה:20וי"א כי נקראו כליות מגזרת נכספה וגם כלתה נפשי (תה' פד ג) כי שם כח התאוה למשגל:21ואת בשר. כולל הראש והנתחים:22ופרשו. דרך סברא ירחצוהו ואח"כ ישרפוהו והקטיר האמורים:23ומלת חטאת. בעבור שהיא קרבה לכפר החטאת נקראת כן, וככה האשם על כן וחטאו את המזבח (יחז' מג כב) יסירו חטא מעליו:24ואת, האחד. מהשנים איזה מהן שירצה:25ושחטת. וכו' על המזבח. לא על קרנות המזבח, והנה שם יזרוק כל הדם לא על היסוד:26ואת האיל. לא הזכיר על הפר שינתחנו, על כן כלו כאשר הוא נשרף על כן לא הזכיר כרעיו:27ורחצת. בצווי:28והקטרת את כל האיל. על כן לא הזכיר האליה והחלבים:29ולקחת. זה השני הוא איל המלואים:30ושחטת. תנוך אין לו ריע והגאון אמר הרך הדבק בעגול האזן:31בהן. ורבים בהנות ואיננו על משקל הלשון, והנה יהי' שם שנים משקלים, ורבים ככה בשמות:32ודם השני יזרוק כדם הראשון רק הדם הנשאר:33ולקחת, והזית על אהרן, תחת בגדי אהרן ועל בגדיו:34ולקחת. זה החלב הנזכר הוא אשר על הקרב ככתוב בפ' ויקרא:35שוק. הצד הימין, והחזה נלקחו מאיל המלואים, והשוק והחזה יהיו מהיום נתונים לאהרן ולבניו מזבחי שלמי בני ישראל, רק החזה מאיל המלואים משה לבדו יאכלנו, כי הוא כהן הכהנים:36וככר זהו ולחם מצות (למעלה פ' ב):37והנפת אתם. והם בידם:38ולקחת. כתוב מידם, ובמקום אחר מעל כפיהם (ויקרא ח כח) והדבר שוה:39ניחוח. כפל החי"ת והמבין סוד נשמת האדם יבין זה:40אשה. תואר מגזרת אש ובמקום אחר, מן האש (במד' יח ט):41ולקחת. מאשר לאהרן, ולא הזכיר בניו כי הוא העיקר:42ומלת למנה. לחלק:43וקדשת. מהיום והלאה ואין הונף כמו הורם, כי יורם למעלה ולא יונף ויהיה תרומתם שירימו מזבח השלמים לכבוד השם:44ובגדי. יהיו לבנו המשוח תחתיו:45וטעם אחריו במותו:46שבעת. מלת יִלְבְשָׁם בקמץ גדול תחת קטן, וכמוהו בשם ה' כי אמילָם (תה' קיח י):47ובשלת. בצווי, כמו והכית בצור (למעלה יז ו), ויבן שלמה את הבית (מ"א, ו יד):48ואכל, ואת הלחם. הנותר מהסל:49ואכלו אתם אשר כפר. דרך קצרה:50ומלת אותם בעבור אחרת:51וזר שאינו מזרע אהרן:52ואם. נקרא האיל מלואים כי בו ימלאו ידיהם:53אתכה. באתנח מלה מחוברת מן אותָךְ (ברא' לט ט) בקמץ גדול תחת התי"ו, ומן כי אותְךָ ראיתי (שם ז א):54ופר, תעשה ליום. בכל יום משבעת ימי המלואים:55וטעם על הכפורים. על שני האילים, וכתוב, כאשר עשה ביום הזה, צוה ה' לעשות לכפר עליכם (ויקרא ח לד):56קדש קדשים. קדש כאחד הקדשים:57כל הנגע במזבח יקדש. כמו כל אשר יגע בבשרה יקדש (ויקרא ו, כ) יש אומרים כי על הלחם לבדו ידבר שלא יגעו אם לא יהיו קדושים והטעם שלא יהיו טמאים:58וזה. הטעם זה הקרבן, וכן זה יתנו (למטה ל' יג) זה השיעור, וכן וזה אשר תעשה אותם (ברא' ו טו), משה יעשה ככה שבעת ימי המלואים, ואחר כן אהרן ובניו:59את הכבש. ה"א הכבש בעבור ה"א אחרת, כאלו הוא את הכבש האחד ור' משה הכהן אמר כי את הכבש כבש אחד:60ועשרון. עשירית האיפה:61גם ההין מדה מצרית:62ואת. מלת "וכנסכה" שב אל הבקר:63עלת תמיד לדרתיכם. יעשו ככה בבואם אל ארץ כנען כי לא הקריבו עולות רק חמשים יום במדבר סיני, וזהו עולת תמיד העשויה בהר סיני (במד' כח ו) כי המשכן הושם בתחתית ההר בקצה המחנה, כי מעורבים היו השבטים כי באחד לחדש השני החלו לדעת מספר כל שבט ושבט לעשותם דגלים, ואחר שנסעו דרך שלשת ימים מהר סיני היה הארון נוסע בתוך המחנות, ועל דרך הסברא לא הקריבו ישראל עולות וזבחים רק בסיני לבדו, ויום הכפורים בשנה השנית, כי כן כתוב על עבודת אהרן, ויעש כאשר צוה ד' את משה (ויקרא טז לד) וכן כתוב הזבחים ומנחה הגשתם לי בית ישראל ארבעים שנה במדבר (עמוס ה כה) כי ישראל עמדו במדבר בתהו יליל ישימון כמו שמונה ושלשים שנה, ומאין היה להם בכל יום חצי הין שמן זית, ג"כ יין, ואיך יוליכו עמהם כמו ארבעה עשר אלף הין, ומאין היה להם שני כבשים בני שנה בכל יום, ותוספת בשבת ובמועדים, ואין טענה ממלת אנחנו ובעירנו (במד' כ) כי בקדש היה, ושם בישוב קנו, ובזאת השנה שללו מדין וארץ סיחון ועוג, ויהי לכלם מקנה רב:64והנה פי' טעם למה נקרא אוהל מועד:65לכם. לישראל, וככה קריאת העדה:66לדבר אליך. לבדך שם, ויפת אמר אשר אועד לכם, למשה ולאהרן לפעמים ורמז לדבר אליך למשה תמיד, ועדותו ונועדתי שמה לבני ישראל:67ונקדש בכבדי. ולפי דעתי בעבור היות אהל מועד כולל הכל המשכן ואת כל כליו, הארון והשלשה כלים הוא מקום המועד והיה האהל נקדש בכבודי שישב על הכרובים:68וקדשתי. והנה בעבור הכבוד יהיה קדוש האהל הנקדש בכבוד, והמזבח שהוא לפתחו:69ואת אהרן ואת בניו אקדש. שהם משרתי האהל והמזבח והיו קדושים:70ושכנתי. יספר איך ישכון הכבוד בתוך בני ישראל בהקים הדגלים, כי ארבעת הדגלים היו בארבע הפאות, ומחיצה בין מחנה לויה למחנה ישראל כי גם הם היו לארבע הפאות ואחר כן מחיצה, ושם האהל בתוך בני ישראל, והנה בעל קרי לא יצא ממחנה ישראל גם יד לא היה להם לשבת חוץ לתחום, רק המצוה באה על מחנה ישראל בצאתו למלחמה על האויב, וכן כי תצא מחנה (דבר' כג, י) לא ידבר על מחנה כל ישראל אנשים נשים וטף, כי היוצאים למלחמה הם זכרים ומעטים, והנה בנשאם הארון עמהם כאשר עשה פנחס לא יכלו לעשות מחיצה למקום הארון:71וידעו. הטעם אז ידעו כי לא הוצאתי אותם ממצרים רק בעבור שיעשו לי משכן ושכנתי בתוכם, וזהו תעבדון את האלהים על ההר הזה (למעלה ג' יב): AnteriorVolver arribaSiguiente
