Pasaje seleccionado
Ramban on Deuteronomy 1:1
אמר אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל על המצות אשר יזכיר בכל הספר מתחלת עשרת הדברות בפרשת ואתחנן כמו שאמר (דברים א׳:ה׳) הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר כי על התורה ידבר ויחסר מפסוק ה' אלהינו דבר אלינו (דברים א׳:ו׳) מלת אמירה וכמוהו כי נשני אלהים את כל עמלי כי הפרני אלהים (בראשית מא נא נב) כי אמר ושיעור הכתובים האלה אלה המצות אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן בארבעים שנה לצאתם ממצרים באחד לחדש העשתי עשר ככל אשר צוה ה' אותו אליהם והיה זה אחרי הכותו את סיחון ועוג בארץ מואב שם הואיל משה לבאר להם התורה הזאת לאמר ויאמר ה' אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר רב לכם שבת וגו' והטעם כי כאשר הואיל משה לבאר להם המצות אמר להם בתחלת דבריו ה' אלהינו דבר אלינו בחורב אחרי שנתן לנו עשרת הדברים שנכבוש הארץ מיד ונעבור את הירדן וחטאתיכם גרמו לכם זה וזה ונמשכו דברי הפתיחה הזאת עד שהשלים בהם בפסוק ושמרת את חקיו ואת מצותיו אשר אנכי מצוך היום אשר ייטב לך ולבניך אחריך ולמען תאריך ימים על האדמה אשר ה' אלהיך נותן לך כל הימים (דברים ד מ) אז קרא משה אל כל ישראל אשר היו לפניו ואמר (דברים ה א) שמע ישראל את החקים ואת המשפטים אשר אנכי דובר באזניכם היום והתחיל בביאור התורה עשרת הדברות שישמעו אותם בביאור מפי המקבל אותם מפיו של הקב"ה ואחרי כן הודיעם יחוד השם שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (דברים ו ד) וכל המצות שבספר הזה ולכך יפרש בכאן אשר דבר משה אל כל ישראל ושם ויקרא משה אל כל ישראל כי ביאור התורה ותשלום המצות צריך להיות במעמד כל ישראל כאשר היה במתן התורה ומפני שהאריך בדברי הפתיחה הזאת חזר הכתוב למקום שפסק בתחלת ביאור התורה ואמר (דברים ד מד מה) וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל אלה העדות החקים והמשפטים אשר דבר משה אל בני ישראל בצאתם ממצרים והזכיר (דברים ד מו) כי היה בעבר הירדן בגיא בארץ סיחון והיא ארץ מואב הנזכר בכאן כי ישראל לא נכנסו לארץ מואב רק באותו החלק שטהר אליהם בסיחון כמו שנתבאר בספר של מעלה (במדבר כא יג) והנה הזכיר בכאן שני דברים אמר שדבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה ה' אותו אליהם וזה רמז אל המצות שיאמר להם בספר הזה שלא נזכרו עד הנה בתורה ואמר שהם ככל אשר צוה אותו השם לא הוסיף ולא גרע על מה שנצטווה והזכיר זה בעבור שלא אמר בהם וידבר ה' אל משה ולכן כלל אותם עתה שהם כולם ככל אשר נצטווה מפי הקב"ה ואמר עוד כי הואיל משה באר את התורה וזה רמז במצות שנאמרו כבר שיחזור אותם לבאר אותם ולחדש בהם דברים וטעם הואיל משה שרצה לבאר להם את התורה והזכיר כן להודיע כי מעצמו ראה לעשות כן ולא צוהו השם בזה מלשון הואל נא ולין (שופטים יט ו) ולו הואלנו ונשב (יהושע ז ז) וכן רבים:
La expresión «Estas son las palabras que Moshé habló a todo Israel» se refiere a los preceptos que mencionará a lo largo de todo este libro, comenzando por los Diez Mandamientos en la sección Vaetjanán, como dice: «Moshé comenzó a explicar esta Torá diciendo». Esto demuestra que hablará acerca de la Torá.
En el versículo «HaShem, nuestro Dios, nos habló en Jorev», falta la expresión «diciendo», como ocurre en: «porque Dios me hizo olvidar todo mi sufrimiento» y «porque Dios me hizo fructificar», donde debe entenderse «porque dijo».
La estructura de estos versículos es, por tanto, la siguiente:
«Estos son los preceptos que Moshé comunicó a todo Israel al otro lado del Yardén, en el año cuarenta desde su salida de Egipto, el primer día del undécimo mes, conforme a todo lo que HaShem le había ordenado respecto de ellos. Esto ocurrió después de derrotar a Sijón y a Og, en la tierra de Moav. Allí Moshé comenzó a explicarles esta Torá, diciendo: HaShem, nuestro Dios, nos habló en Jorev: ya habéis permanecido bastante tiempo en este monte…».
El sentido es que, cuando Moshé comenzó a explicarles los preceptos, les dijo al inicio de sus palabras: después de habernos entregado los Diez Mandamientos en Jorev, HaShem, nuestro Dios, nos ordenó conquistar inmediatamente la tierra y cruzar el Yardén; pero vuestros pecados os ocasionaron unas y otras calamidades.
Las palabras de esta introducción se prolongan hasta que las concluye con el versículo: «Guardarás Sus estatutos y Sus preceptos, que yo te ordeno hoy, para que te vaya bien a ti y a tus hijos después de ti, y para que prolongues tus días sobre la tierra que HaShem, tu Dios, te entrega para siempre».
Entonces Moshé convocó a todo Israel, que se encontraba delante de él, y dijo: «Escucha, Israel, los estatutos y las leyes que hoy proclamo ante vuestros oídos». Allí comenzó la explicación de la Torá mediante los Diez Mandamientos, para que los escucharan explicados por boca de quien los había recibido directamente del Santo, bendito sea.
Después les enseñó la unidad de HaShem: «Escucha, Israel: HaShem es nuestro Dios, HaShem es Uno», y todos los demás preceptos contenidos en este libro.
Por eso aquí dice: «que Moshé habló a todo Israel», y más adelante: «Moshé convocó a todo Israel», pues la explicación de la Torá y la culminación de los preceptos debían realizarse en presencia de todo Israel, tal como ocurrió en la entrega de la Torá.
Puesto que la Escritura se extendió en esta introducción, regresó después al punto donde había interrumpido el comienzo de la explicación de la Torá y dijo: «Esta es la Torá que Moshé puso delante de los hijos de Israel. Estos son los testimonios, los estatutos y las leyes que Moshé habló a los hijos de Israel cuando salieron de Egipto».
Mencionó además que esto ocurrió al otro lado del Yardén, en el valle, en la tierra de Sijón. Esta es la tierra de Moav mencionada aquí, pues Israel no entró en la propia tierra de Moav, sino solamente en aquella parte que quedó permitida para ellos mediante la conquista de Sijón, como fue explicado en el libro anterior.
La Escritura menciona aquí dos asuntos.
Primero dice que Moshé habló a los hijos de Israel conforme a todo lo que HaShem le había ordenado respecto de ellos. Esto alude a los preceptos que les comunicará en este libro y que hasta entonces no habían sido mencionados en la Torá. Afirma que todos ellos eran exactamente conforme a lo que HaShem le había ordenado: no añadió ni disminuyó nada de aquello que le fue mandado.
Esto se menciona porque, respecto de estos preceptos, la Escritura no dice expresamente: «HaShem habló a Moshé». Por eso ahora los incluye a todos en la declaración de que fueron transmitidos exactamente conforme a lo que el Santo, bendito sea, le había ordenado.
Después dice: «Moshé comenzó a explicar esta Torá». Esto alude a los preceptos que ya habían sido mencionados anteriormente, los cuales repetirá para explicarlos y añadir en ellos nuevos detalles.
El sentido de «Moshé comenzó» es que quiso explicarles la Torá. La Escritura lo menciona para enseñar que Moshé consideró apropiado hacerlo por iniciativa propia, y no porque HaShem se lo hubiera ordenado expresamente. Es semejante a: «consiente, por favor, en pasar aquí la noche» y «ojalá hubiéramos consentido en permanecer», y muchos otros casos semejantes:
Atajos: ← → cambian de capítulo · ↑ ↓ recorren pasajes.
