Pasaje seleccionado
Ramban on Deuteronomy 3:1
צידנים יקראו לחרמון שרין ובמקום אחר הוא אומר (דברים ד׳:מ״ח) עד הר שיאון הוא חרמון הרי לו ארבע שמות להגיד שבח ארץ ישראל שהיו ארבע מלכיות מתפארות בכך זה אומר על שמי יקרא וזה אומר על שמי יקרא לשון רש"י (רש"י על דברים ג׳:ט׳) מדברי אגדה (ספרי עקב לז) ויתכן שיהיה השבח הזה כך אבל עיקר הכתוב לומר כי צידונים בני בכור כנען יקראו לחרמון שריון בהיותו בידם מלפנים והאמורי היושב בה עכשיו אשר מהם ילכדו אותו ישראל יקראו לו שניר והוא שלג בלשון כנען כמו שרש"י מעיד עליו וכן תרגם אונקלוס (תרגום אונקלוס על דברים ג׳:ט׳) ובעבור שהוא הר השלג ומפני הקרירות יהיה חרם יקרא חרמון והוא לו שם כנוי ואולי גם לשון שריון בלשון הצידונים שם שיורה על כך ושם ההר שיאון והכתוב שאמר (שיר השירים ד ח) מראש שניר וחרמון יקראנו בשני כנויין מראש השלג והחרם או טעמו מראש שניר ומכל ההר וכן מה שאמר בדברי הימים (א ה כג) ובני חצי שבט מנשה ישבו בארץ מבשן עד בעל חרמון ושניר והר חרמון המה רבו גם כן פירושו ושניר וכל ההר שהוא הר חרמון אבל בעל חרמון עיר או מגדל קראו לו בעל או שהיה שם נעבד אחד מהבעלים ויתכן שאחרי היות ישראל בארץ הוחלפו השמות קצת והיה ההר ההוא גדול וקראו לחלק הגבוה אשר בראשו שניר ולחלק השני חרמון או הם הרים אחרים קראו להם כן אחר התורה ורבים כן וכן וחרמונים מהר מצער (תהלים מב ז):
«Los sidonios llaman al Jermón Sirión». En otro lugar dice: «hasta el monte Sión, que es Jermón». Por tanto, tenía cuatro nombres, lo cual enseña la alabanza de la Tierra de Israel: cuatro reinos se enorgullecían de poseer aquella montaña; cada uno decía que sería llamada por su nombre.
Estas son las palabras de Rashi, basadas en la agadá.
Es posible que esta fuera efectivamente una alabanza de la tierra. Sin embargo, el sentido principal del versículo es que los sidonios, descendientes del primogénito de Kenaan, llamaban al Jermón Sirión cuando antiguamente estaba en sus manos.
Los amorreos que habitaban allí en aquel momento, de quienes Israel lo conquistaría, lo llamaban Senir.
Senir significa nieve en la lengua cananea, como testimonia Rashi y como tradujo Onkelos.
Puesto que es una montaña nevada y debido al frío queda vedada o separada, recibió el nombre de Jermón, que sería un apelativo descriptivo.
Quizá también Sirión, en la lengua de los sidonios, era un nombre que indicaba esta característica.
El nombre propio de la montaña era Sión.
El versículo que dice: «desde la cumbre de Senir y Jermón» la llama mediante dos apelativos: desde la cumbre de la nieve y desde la montaña vedada. También puede significar: desde la cumbre de Senir y desde toda la montaña.
De igual modo, cuando dice en Divré Hayamim: «Los hijos de la media tribu de Menashé habitaron en la tierra desde Bashán hasta Baal Jermón, Senir y el monte Jermón; eran numerosos», significa: Senir y toda la montaña, que es el monte Jermón.
Baal Jermón, en cambio, era una ciudad o torre llamada «Baal», o quizá allí se adoraba a uno de los baales.
También es posible que, después de que Israel habitara en la tierra, los nombres cambiaran ligeramente. La montaña era grande y llamaron Senir a su parte más elevada, mientras que otra parte recibió el nombre de Jermón.
También podrían ser montañas diferentes a las que se dieron estos nombres después de la época de la Torá. Existen muchos casos semejantes.
Así debe entenderse también: «los Jermones desde el monte Mitzar»:
Atajos: ← → cambian de capítulo · ↑ ↓ recorren pasajes.
