Pasaje seleccionado
Ramban on Deuteronomy 4:1
לא תוסיפו כגון חמש פרשיות בתפילין חמשה מינין בלולב חמש ציציות וכן לא תגרעו לשון רש"י (רש"י על דברים ד׳:ב׳) וכך אמרו בספרי (ראה) מנין שלא תוסיף על הלולב ועל הציצית ת"ל לא תוסיפו ומנין שאין פוחתים מהן ת"ל לא תגרעו מנין שאם פתח לברך ברכת כהנים לא יאמר הואיל ופתחתי לברך אומר ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ת"ל הדבר אפילו דבר לא תוסף עליו אבל לא באלה בלבד אמרו אלא אף הישן בסוכה בשמיני בכונה לוקה כמו שמוזכר במסכת ראש השנה (ראש השנה כ״ח) וכן אם יעשה החג ששה עובר בלאו הזה ולפי דעתי אפילו בדא לעשות מצוה בפני עצמה כגון שעשה חג בחדש שבדא מלבו כירבעם (מלכים א יב לג) עובר בלאו וכך אמרו (מגילה יד) לענין מקרא מגלה מאה ושמונים נביאים עמדו להם לישראל ולא פחתו ולא הוסיפו על מה שכתוב בתורה אפילו אות אחת חוץ ממקרא מגילה מאי דרוש וכו' ובירושלמי (מגילה פ"א ה"ז) שמונים וחמשה זקנים ומהם כמה נביאים היו מצטערים על הדבר אמרו כתוב אלה המצות אשר צוה ה' את משה אלו המצות שנצטוו מפי משה כך אמר לנו משה ואין נביא אחר עתיד לחדש דבר לכם ומרדכי ואסתר רוצים לחדש לנו דבר לא זזו משם נושאין ונותנין בדבר עד שהאיר הקב"ה עיניהם וכו' הרי שהיתה המצוה הזו אסורה להם א"כ היא בכלל לא תוסיף עליו אלא שלא למדנו למוסיף על פי נביא אלא מן הכתוב שאמר אלה המצות אין נביא רשאי לחדש בו דבר מעתה ומה שתקנו חכמים משום גדר כגון שניות לעריות וכיוצא בהן זו היא מצוה מן התורה ובלבד שידע שהם משום הגדר הזה ואינן מפי הקב"ה בתורה:
Rashi explicó:
«No añadiréis, por ejemplo, cinco secciones en los tefilín, cinco especies en el lulav o cinco tzitziot. Del mismo modo, no disminuiréis».
Así dijeron en el Sifré:
«¿De dónde sabemos que no se debe añadir al lulav ni a los tzitziot? De “no añadiréis”. ¿De dónde que no se debe disminuir? De “no disminuiréis”.
¿De dónde sabemos que, si comenzó a pronunciar la bendición sacerdotal, no puede decir: puesto que ya comencé a bendecir, añadiré “HaShem, Dios de vuestros padres, os aumente mil veces”? De “a la palabra”, incluso una sola palabra no añadirás».
Pero la prohibición no se aplica únicamente a estos casos.
También quien duerme en la sucá el octavo día con intención de cumplir el precepto recibe azotes, como se menciona en el tratado Rosh Hashaná.
De igual modo, si celebrara la festividad durante seis días en lugar del número establecido, transgrediría esta prohibición.
A mi parecer, incluso quien inventara un precepto independiente, como establecer una festividad en un mes escogido por su propia imaginación, como hizo Yerovam, transgrediría esta prohibición.
Así dijeron respecto de la lectura de la Meguilá:
«Ciento ochenta profetas se levantaron para Israel y no disminuyeron ni añadieron una sola letra a lo escrito en la Torá, excepto la lectura de la Meguilá. ¿Qué interpretación utilizaron para permitirla?…».
En el Talmud Yerushalmi se enseña:
«Ochenta y cinco ancianos, entre ellos varios profetas, se angustiaron por este asunto. Dijeron: está escrito “estos son los preceptos que HaShem ordenó a Moshé”; estos son los preceptos que recibimos por medio de Moshé. Así nos dijo Moshé: ningún otro profeta vendrá en el futuro para innovar algo para vosotros. ¿Y Mordejai y Ester quieren introducir una nueva obligación?
No abandonaron la discusión hasta que el Santo, bendito sea, iluminó sus ojos…».
Esto demuestra que aquel precepto habría estado prohibido para ellos. Por tanto, estaba incluido en «no añadirás».
Sin embargo, la norma que prohíbe a un profeta añadir un precepto se aprende específicamente del versículo «estos son los preceptos»: desde ahora ningún profeta está autorizado a innovar una obligación.
Las disposiciones instituidas por los sabios como cercos protectores, por ejemplo las relaciones secundarias prohibidas y asuntos semejantes, constituyen el cumplimiento de un mandamiento de la Torá.
Esto es válido siempre que se sepa claramente que fueron instituidas como cerca protectora y que no proceden directamente del Santo, bendito sea, en la Torá:
Atajos: ← → cambian de capítulo · ↑ ↓ recorren pasajes.
