Pasaje seleccionado
Ramban on Exodus 12:1
החדש הזה לכם ראש חדשים זו מצוה ראשונה שצוה הקב"ה את ישראל על ידי משה, ולכן אמר בארץ מצרים, כי שאר מצות שבתורה היו בהר סיני, או שבא לומר בארץ מצרים, לא בעיר מצרים, כמו שאמרו רבותינו (מכילתא כאן) חוץ לכרך. והיה ראוי שיאמר תחלה דברו אל כל עדת ישראל לאמר החדש הזה לכם וגומר הפרשה, אבל משה ואהרן הם במקום ישראל, ואמר לכם כנגד ישראל לדורותם, וחזר ואמר דברו אל כל עדת ישראל, שיצום במצות שעה לקחת פסח מצרים מבעשור: ולפי מדרשו לכם לומר שקדוש החדש צריך בית דין מומחין (ר"ה כה:) ולכך לא נאמר בתחלה "דברו אל כל עדת ישראל", שאין בקדוש החדש אלא משה ואהרן וכיוצא בהם. וטעם החדש הזה לכם ראש חדשים, שימנו אותו ישראל חדש הראשון, וממנו ימנו כל החדשים שני ושלישי עד תשלום השנה בשנים עשר חדש, כדי שיהיה זה זכרון בנס הגדול, כי בכל עת שנזכיר החדשים יהיה הנס נזכר, ועל כן אין לחדשים שם בתורה, אלא יאמר בחדש השלישי (שמות י״ט:א׳), ואומר ויהי בשנה השנית בחדש השני נעלה הענן (במדבר י יא), ובחדש השביעי באחד לחודש וגו' (שם כט א), וכן כלם: וכמו שתהיה הזכירה ביום השבת במנותינו ממנו אחד בשבת ושני בשבת, כאשר אפרש (רמב"ן על שמות כ׳:ח׳), כך הזכירה ביציאת מצרים במנותינו החדש הראשון והחדש השני והשלישי לגאולתינו, שאין המנין הזה לשנה, שהרי תחלת שנותינו מתשרי, דכתיב (שמות ל״ד:כ״ב) וחג האסיף תקופת השנה, וכתיב (שם כג טז) בצאת השנה, אם כן כשנקרא לחדש ניסן ראשון ולתשרי שביעי, פתרונו ראשון לגאולה ושביעי אליה וזה טעם ראשון הוא לכם, שאיננו ראשון בשנה, אבל הוא ראשון לכם, שנקרא לו לזכרון גאולתינו: וכבר הזכירו רבותינו זה הענין, ואמרו שמות חדשים עלו עמנו מבבל (ירושלמי ר"ה א ב, ב"ר מח ט), כי מתחלה לא היו להם שמות אצלנו, והסבה בזה, כי מתחלה היה מניינם זכר ליציאת מצרים, אבל כאשר עלינו מבבל ונתקיים מה שאמר הכתוב (ירמיה טז יד-טו) ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון, חזרנו לקרא החדשים בשם שנקראים בארץ בבל, להזכיר כי שם עמדנו ומשם העלנו הש"י כי אלה השמות ניסן אייר וזולתם שמות פרסיים, ולא ימצא רק בספרי נביאי בבל (זכריה א ז, עזרא ו טו, נחמיה א א) ובמגילת אסתר (ג ז). ולכן אמר הכתוב בחדש הראשון הוא חדש ניסן, כמו הפיל פור הוא הגורל (שם). ועוד היום הגוים בארצות פרס ומדי כך הם קוראים אותם ניסן ותשרי וכלם כמונו. והנה נזכיר בחדשים הגאולה השנית כאשר עשינו עד הנה בראשונה:
“Este mes será para vosotros cabeza de los meses.” Esta es la primera mitzvá que el Santo, bendito sea, ordenó a Israel por medio de Moshé. Por eso dijo “en la tierra de Egipto”, porque las demás mitzvot de la Torá fueron dadas en el monte Sinaí.
O bien vino a decir “en la tierra de Egipto”, no en la ciudad de Egipto, como dijeron nuestros Sabios: fuera de la ciudad.
Habría sido apropiado que dijera primero: “Hablad a toda la congregación de Israel, diciendo: este mes será para vosotros...”, y continuara toda la sección. Pero Moshé y Aharón están aquí en lugar de Israel, y dijo “para vosotros” frente a Israel para sus generaciones. Luego volvió y dijo: “Hablad a toda la congregación de Israel”, para ordenarles la mitzvá temporal de tomar el Pésaj de Egipto desde el día diez.
Según su midrash, “para vosotros” enseña que la santificación del mes requiere un beit din de expertos. Por eso al principio no se dijo: “Hablad a toda la congregación de Israel”, porque en la santificación del mes solo participan Moshé, Aharón y quienes son como ellos.
El sentido de “este mes será para vosotros cabeza de los meses” es que Israel debe contarlo como el primer mes, y desde él contará todos los demás meses: segundo, tercero, hasta completar el año en doce meses. Así esto será recuerdo del gran milagro, porque cada vez que mencionemos los meses, el milagro será recordado.
Por eso los meses no tienen nombre en la Torá, sino que dice: “en el tercer mes” (Éxodo 19:1), y dice: “en el segundo año, en el segundo mes, se elevó la nube” (Números 10:11), “y en el séptimo mes, el primero del mes...” (Números 29:1), y así todos.
Así como el recuerdo del día de Shabat se da al contar desde él “primero en la semana” y “segundo en la semana”, como explicaré, así el recuerdo de la salida de Egipto se da al contar el primer mes, el segundo mes y el tercer mes de nuestra redención. Este conteo no es para el año, pues el inicio de nuestros años es desde Tishrei, como está escrito: “la fiesta de la cosecha, al giro del año” (Éxodo 34:22), y está escrito: “al salir el año” (Éxodo 23:16).
Por tanto, cuando llamamos a Nisán “primero” y a Tishrei “séptimo”, su explicación es: primero de la redención y séptimo respecto a ella. Este es el sentido de “primero es para vosotros”: no es primero del año, sino primero por el nombre que recibe para recordar nuestra redención.
Nuestros Sabios ya mencionaron este asunto y dijeron: los nombres de los meses subieron con nosotros de Babilonia, porque al principio no tenían nombres entre nosotros. La razón es que, al principio, su conteo era recuerdo de la salida de Egipto. Pero cuando subimos de Babilonia y se cumplió lo que dijo el versículo: “Ya no se dirá: vive Hashem, que hizo subir a los hijos de Israel de la tierra de Egipto, sino: vive Hashem, que hizo subir y trajo a los hijos de Israel de la tierra del norte” (Jeremías 16:14-15), volvimos a llamar los meses con los nombres con los que se llamaban en la tierra de Babilonia, para recordar que allí estuvimos y de allí nos hizo subir Hashem, bendito sea.
Estos nombres, Nisán, Iyar y los demás, son nombres persas, y solo se encuentran en los libros de los profetas de Babilonia y en la Meguilat Ester. Por eso dijo el versículo: “en el primer mes, que es el mes de Nisán”, como “echó pur, que es la suerte”. Y hasta hoy los pueblos en las tierras de Persia y Media los llaman así: Nisán, Tishrei y todos los demás, como nosotros.
Así, en los meses recordamos la segunda redención, tal como hasta ahora hacíamos con la primera.
Atajos: ← → cambian de capítulo · ↑ ↓ recorren pasajes.
