Pasaje seleccionado
Ramban on Exodus 18:1
כבר נחלקו רבותינו (מכילתא כאן, זבחים קטז) בפרשה הזאת. יש מהם אומרים כי קודם מתן תורה בא יתרו כסדר הפרשיות, ויש מהן שאמרו שאחר מתן תורה בא. וזה ודאי יסתייע מן הכתוב (שמות י״ח:ה׳) שאמר ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו אל משה אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלהים הנה אמר שבא אליו בחנותו לפני הר סיני שחנו שם שנה אחת, וזה טעם אשר הוא חונה שם ועוד, שאמר והודעתי את חוקי האלהים ואת תורותיו (שמות י״ח:ט״ז), שהם הנתונים לו בהר סיני ועוד, כי כאן (שמות י״ח:כ״ז) אמר וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו, והיה זה בשנה השניה בנסעם מהר סיני, כמו שאמר בפרשת בהעלותך (במדבר י כט) ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני חותן משה נוסעים אנחנו, ושם כתוב (שמות י״ח:ל׳) ויאמר אליו לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך, והיא ההליכה הכתובה בכאן וילך לו אל ארצו (שמות י״ח:כ״ז): ועוד הביאו ראיה ממה שאמר הכתוב (דברים א ו ז) ה' אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם, ושם (שמות י״ח:ט׳) נאמר ואומר אליכם בעת ההיא לאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם, ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וגו' (שם טו), וזו עצת יתרו, ושם (שמות י״ח:י״ט) כתוב ונסע מחורב, כי נסעו מיד ואם כן נצטרך טעם למה מקדים הפרשה הזאת לכותבה בכאן: ואמר ר"א (אבן עזרא על שמות י״ח:א׳) כי היה זה בעבור דבר עמלק, כי כאשר הזכיר הרעה שעשה עמנו עמלק וצוה שנגמלהו כרעתו, הזכיר שעשה לנו יתרו טובה, להורותינו שנשלם לו גמול טוב, וכשנבא להכרית את עמלק כמצוה עלינו שנזהר בבני הקיני העומדים עמהם ולא נוסיפם עמם הוא דבר שאול שאמר להם כן (שמואל א ט״ו:ו׳): ועם כל זה אני שואל, על הדעת הזו כשאמר הכתוב וישמע יתרו כל אשר עשה ה' למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים, ולמה לא אמר ששמע מה שעשה למשה ולישראל במתן התורה שהוא מהנפלאות הגדולות שנעשו להם, כמו שאמר (דברים ד לב) כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו, השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי: וכשאמר ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל את כל התלאה אשר מצאתם בדרך (שמות י״ח:ח׳), ואמר יתרו מזה עתה ידעתי כי גדול ה' (שמות י״ח:י״א), למה לא ספר לו מעמד הר סיני, וממנו יודע כי השם אמת ותורתו אמת ואין עוד מלבדו, כמו שאמר (דברים ד לה לו) אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו, מן השמים השמיעך את קולו וגו' ואולי נאמר ששמע יתרו בארצו מיד כי הוציא ה' את ישראל ממצרים ונסע מארצו והגיע אל משה אחרי היותו חונה בהר סיני אחר מתן תורה. ולא סיפר שהזכיר לו ענין המעמד ההוא, כי הדבר עודנו קרוב ועודם שם, ובידוע כי סופר לו: והקרוב אלי לתפוש סדר התורה שבא קודם מתן תורה בהיותם ברפידים, כמו שאמרו במכילתא (כאן) רבי יהושע אומר מלחמת עמלק שמע ובא, שהיא כתובה בצדו, ונסע עמהם מרפידים אל הר סיני והכתוב (שמות י״ח:ה׳) שאמר אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלהים, ענינו כי היה הר סיני בדרך מדין קרוב משם, שהרי משה הלך שם לרעות צאן מדין (שמות ג׳:א׳), ובאהרן אמר ויפגשהו בהר האלהים (שם ד כז). והנה יתרו יצא עם בתו והבנים ממדין ובאו אל הר סיני, ומשה היה ברפידים שהוא מקום אחד במדבר סין, שהכתוב אמר (שמות ט״ז:א׳) ויסעו מאלים ויבואו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין אשר בין אלים ובין סיני, לומר כי מדבר סין מגיע עד הר סיני, ויכלול דפקה אלוש ורפידים. ואף על פי שאמר (שמות י״ז:א׳) ויסעו ממדבר סין ויחנו ברפידים, כך אמר ויסעו ממדבר סין ויחנו בדפקה ואלוש (במדבר לג יב יג), והם ממדבר סין עצמו, כי המדבר כלו יקרא מדבר סין, והמקום שלפני הר סיני יקרא מדבר סין, וכמוהו וישובו אל ארץ פלשתים (בראשית כא לב): והנה יהיה פירוש הכתוב ויבא יתרו חותן משה ובניו ואשתו אל משה אל המדבר אשר הוא חונה שם ויבא אל הר האלהים, כי אל ההר בא ושם עמד, והוא כמו שאמר ויבא אל הר האלהים חורבה, וכן ויפגשהו בהר האלהים (שמות ד׳:כ״ז), וכן רב לכם שבת בהר הזה (דברים א ו) ומן ההר שלח אליו אני חותנך יתרו בא אליך, ויצא אליו משה ולא נצטרך לומר כי "ויאמר" יהיה מוקדם. ואפילו אם לא יהיה רפידים במדבר סין, על כל פנים במדבר הוא, כי לא באו ישראל בארץ נושבת כל ארבעים שנה, וקרוב מהר סיני היה, שבאו משם אל ההר ביום אחד מחנה קהל גדול כמוהו, וכמו שנתבאר (שמות י״ז:ו׳) בענין הצור ששתו ממנו ברפידים כאשר פירשתי (שם). והנה יהיה הפירוש שאמרתי נכון: וראיתי נמי במכילתא (כאן) אל המדבר אשר הוא חונה שם, הרי הכתוב מתמיה עליו שהוא שרוי בתוך כבודו של עולם ובקש לצאת אל המדבר תוהו שאין בו כלום דעתם לפרש אל המדבר אשר הוא חונה שם, הוא מדבר הר האלהים, כי מאלים ועד הר סיני היה מדבר סין, וספר הכתוב שבא אל קצה המדבר אשר הוא חונה שם, הוא מדבר הר האלהים חורבה והזכיר זה לשבח יתרו, שעזב ארצו ובא אל המדבר אשר הוא שם בעבור שידע שהוא הר האלהים, כי בו נגלו אליו האלהים, שכבר שמע כל הענין כי ישראל יצאו ממצרים לעבוד את האלהים על ההר הזה (שמות ג׳:י״ב), ובא לשם ה' אלהי ישראל. וגם זה נכון הוא: וכן נראה לי שאמר כאן (שמות י״ח:כ״ז) וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו, שהיה זה בשנה הראשונה, והלך לו אל ארצו וחזר אליו ויתכן שהלך שם לגייר את משפחתו וחזר למשה ועודנו בהר סיני כי קרוב הוא למדין, כמו שהזכרתי, שהרי בנסוע המחנה באייר בשנה שנייה כשאמר לו משה נוסעים אנחנו לכה אתנו (במדבר י כט), וענה אותו לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך (שם ל), התחנן לו משה מאד ואמר לו אל נא תעזוב אותנו וגו' והיית לנו לעינים, והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך (שם לא לב), ולא השיב אותו דבר, ונראה שקבל דבריו ועשה כרצונו ולא עזבם: אבל בימי שאול היו בניו עם עמלק ובאו והתחברו עוד אל ישראל, והיו בירושלם בני יונדב בן רכב, אולי במות משה חזר לארצו הוא או בניו ואפשר שהיה הקני היושב עם עמלק ממשפחת יתרו לא בניו, ועשה חסד עם כל המשפחה בעבורו כאשר עשה יהושע עם משפחת רחב (יהושע ו כג): ודעת רבותינו כך היא שהלך עמהם, אמרו בספרי (בהעלותך לד א) שנתנו לו דשנה של יריחו והיו אוכלין אותה עד שנבנה בית המקדש ת"מ שנה, ורש"י עצמו כתב זה בסדר בהעלותך (במדבר י לב) אם כן חזר אליו. ובמכילתא (כאן) אמר לו הריני הולך ומגייר את בני מדינתי שאביאם תחת כנפי שמים, יכול שהלך ולא חזר, ת"ל ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים וכו':
Nuestros Sabios ya discreparon sobre esta sección. Algunos dijeron que Yitró vino antes de la entrega de la Torá, según el orden de las secciones. Otros dijeron que vino después de la entrega de la Torá.
Esta última opinión ciertamente se apoya en el versículo que dice: “Y vino Yitró, suegro de Moshé, con sus hijos y su esposa, a Moshé, al desierto donde él acampaba, al monte de Dios” (Éxodo 18:5). He aquí que dijo que vino a él cuando estaba acampado delante del monte Sinaí, donde acamparon un año. Este es el sentido de “donde él acampaba”.
Además, dijo: “les doy a conocer los estatutos de Dios y Sus enseñanzas” (Éxodo 18:16), que son las que le fueron dadas en el monte Sinaí.
Además, aquí dice: “Moshé despidió a su suegro, y él se fue a su tierra” (Éxodo 18:27). Esto ocurrió en el segundo año, cuando viajaron del monte Sinaí, como dijo en la sección Behaalotejá: “Moshé dijo a Jovav hijo de Reuel el midianita, suegro de Moshé: nosotros viajamos...” (Números 10:29), y allí está escrito: “él le dijo: no iré, sino que iré a mi tierra y a mi lugar de nacimiento” (Números 10:30). Esta es la ida escrita aquí: “se fue a su tierra”.
También trajeron prueba de lo que dijo la Escritura: “Hashem nuestro Dios nos habló en Jorev, diciendo: bastante habéis permanecido en este monte; volveos y viajad...” (Deuteronomio 1:6-7). Allí se dice: “os dije en aquel tiempo: no puedo yo solo llevaros... tomé a los jefes de vuestras tribus, hombres sabios...” (Deuteronomio 1:9, 15). Este fue el consejo de Yitró. Allí está escrito: “partimos de Jorev”, porque viajaron inmediatamente. Si es así, necesitamos una razón para explicar por qué esta sección fue adelantada y escrita aquí.
Rabí Abraham dijo que esto fue por el asunto de Amalek. Cuando mencionó el mal que Amalek hizo con nosotros y ordenó que le paguemos conforme a su maldad, mencionó que Yitró nos hizo un bien, para enseñarnos que le paguemos una buena recompensa. Y cuando vengamos a exterminar a Amalek, como se nos ordenó, debemos cuidarnos de los hijos del kenita que viven con ellos y no destruirlos junto con ellos. Esto fue lo que dijo Shaúl cuando les habló así.
Con todo esto, pregunto sobre esta opinión: cuando la Escritura dijo “Yitró oyó todo lo que Hashem hizo a Moshé y a Israel Su pueblo, que Hashem sacó a Israel de Egipto”, ¿por qué no dijo que oyó lo que hizo por Moshé y por Israel en la entrega de la Torá, que fue una de las grandes maravillas hechas para ellos? Como dijo: “pregunta ahora por los días primeros que fueron antes de ti, desde el día en que Dios creó al hombre sobre la tierra, y de un extremo de los cielos hasta el otro extremo de los cielos: ¿ha ocurrido cosa tan grande como esta, o se ha oído algo semejante? ¿Ha oído un pueblo la voz de Dios hablando desde el fuego, como tú la oíste, y vivió?” (Deuteronomio 4:32-33).
Y cuando dijo: “Moshé contó a su suegro todo lo que Hashem hizo a Faraón y a Egipto por causa de Israel, toda la dificultad que les había encontrado en el camino” (Éxodo 18:8), y Yitró dijo por eso: “ahora sé que Hashem es grande” (Éxodo 18:11), ¿por qué no le contó el acontecimiento del monte Sinaí? De él se sabría que Hashem es verdad, que Su Torá es verdad y que no hay otro fuera de Él, como dijo: “a ti se te mostró para saber que Hashem es Dios, no hay otro fuera de Él; desde los cielos te hizo oír Su voz...” (Deuteronomio 4:35-36).
Quizá digamos que Yitró oyó en su tierra inmediatamente que Hashem sacó a Israel de Egipto, salió de su tierra y llegó a Moshé después de que este ya estaba acampado en el monte Sinaí, después de la entrega de la Torá. La Escritura no contó que le mencionó el asunto de aquel acontecimiento porque el hecho todavía era reciente y aún estaban allí; se entiende que se le contó.
Pero lo más cercano para mí es mantener el orden de la Torá: Yitró vino antes de la entrega de la Torá, cuando estaban en Refidim, como dijeron en la Mejiltá. Rabí Yehoshúa dice: oyó la guerra de Amalek y vino, pues está escrita junto a esta sección. Viajó con ellos desde Refidim al monte Sinaí.
El versículo que dice “al desierto donde él acampaba, al monte de Dios” significa que el monte Sinaí estaba en el camino de Midián, cerca de allí, pues Moshé fue allí a pastorear el rebaño de Midián, y respecto a Aharón dijo: “lo encontró en el monte de Dios” (Éxodo 4:27). Yitró salió con su hija y los hijos desde Midián y llegaron al monte Sinaí; Moshé estaba en Refidim, que es un lugar en el desierto de Sin, pues la Escritura dijo: “salieron de Elim y llegó toda la congregación de los hijos de Israel al desierto de Sin, que está entre Elim y Sinaí” (Éxodo 16:1), para decir que el desierto de Sin llega hasta el monte Sinaí e incluye Dofká, Alush y Refidim.
Aunque dijo: “salieron del desierto de Sin y acamparon en Refidim” (Éxodo 17:1), así también dijo: “salieron del desierto de Sin y acamparon en Dofká y Alush”, y ellos están dentro del mismo desierto de Sin. Porque todo el desierto se llama desierto de Sin, y el lugar delante del monte Sinaí se llama desierto de Sin. Semejante a esto: “volvieron a la tierra de los filisteos” (Génesis 21:32).
Entonces la explicación del versículo será: vino Yitró, suegro de Moshé, con sus hijos y su esposa, a Moshé, al desierto donde él acampaba; y vino al monte de Dios. Es decir, llegó al monte y allí se quedó. Es como dijo: “llegó al monte de Dios, a Jorev”, y así: “lo encontró en el monte de Dios” (Éxodo 4:27), y así: “bastante habéis permanecido en este monte” (Deuteronomio 1:6). Desde el monte le envió: “Yo, tu suegro Yitró, vengo a ti”, y Moshé salió hacia él. No necesitamos decir que “dijo” está adelantado.
Incluso si Refidim no estuviera en el desierto de Sin, de todos modos estaba en el desierto, porque Israel no llegó a una tierra habitada durante los cuarenta años. Estaba cerca del monte Sinaí, pues de allí llegaron al monte en un solo día, un campamento de una congregación tan grande como esa. Así se explicó en el asunto de la roca de la que bebieron en Refidim, como expliqué. Por tanto, la explicación que dije es correcta.
También vi en la Mejiltá: “al desierto donde él acampaba allí”: la Escritura se asombra de él, porque vivía en medio del honor del mundo y quiso salir a un desierto vacío, donde no había nada. Su opinión es explicar “al desierto donde él acampaba allí” como el desierto del monte de Dios, porque desde Elim hasta el monte Sinaí era el desierto de Sin. La Escritura contó que vino al extremo del desierto donde él acampaba: el desierto del monte de Dios, Jorev. Mencionó esto para alabar a Yitró, que dejó su tierra y vino al desierto donde él estaba, porque sabía que era el monte de Dios, pues allí se le había revelado Dios. Ya había oído todo el asunto: que Israel salió de Egipto para servir a Dios en este monte, y vino por el Nombre de Hashem, Dios de Israel. También esto es correcto.
Así también me parece que lo que dijo aquí: “Moshé despidió a su suegro, y él se fue a su tierra”, ocurrió en el primer año. Se fue a su tierra y volvió a él. Puede ser que fue allí para convertir a su familia y volvió a Moshé mientras este todavía estaba en el monte Sinaí, porque estaba cerca de Midián, como mencioné. Pues cuando el campamento viajó en Iyar del segundo año, cuando Moshé le dijo: “viajamos; ven con nosotros”, y él respondió: “no iré, sino que iré a mi tierra y a mi lugar de nacimiento”, Moshé le suplicó mucho y le dijo: “por favor, no nos abandones... serás para nosotros como ojos; y si vienes con nosotros, el bien que Hashem nos haga, te lo haremos a ti”. Él no le respondió nada, y parece que aceptó sus palabras, hizo su voluntad y no los abandonó.
Pero en los días de Shaúl sus hijos estaban con Amalek, y luego vinieron y se unieron nuevamente a Israel; y estaban en Jerusalén los hijos de Yonadav hijo de Rejav. Quizá al morir Moshé él o sus hijos volvieron a su tierra. También es posible que el kenita que vivía con Amalek fuera de la familia de Yitró, no de sus hijos, y Shaúl hizo bondad con toda la familia por causa de él, como Yehoshúa hizo con la familia de Rajav.
La opinión de nuestros Sabios es que fue con ellos. Dijeron en Sifrei que le dieron la parte fértil de Yerijó, y comieron de ella hasta que fue construido el Bet Hamikdash, cuatrocientos cuarenta años. Rashi mismo escribió esto en la sección Behaalotejá. Si es así, volvió a él. En la Mejiltá se dice: le dijo: iré y convertiré a los hijos de mi país para traerlos bajo las alas del Cielo. ¿Podría pensarse que fue y no volvió? Por eso la Escritura enseña: “los hijos del kenita, suegro de Moshé, subieron de la ciudad de las palmeras...”.
Atajos: ← → cambian de capítulo · ↑ ↓ recorren pasajes.
