Pasaje seleccionado
Ramban on Exodus 19:1
בחדש השלישי היה ראוי שיאמר הכתוב ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני בחדש השלישי לצאתם מארץ מצרים, כמו שנאמר למעלה (טז א) במדבר סין, אבל בעבור היות ביאתם במדבר סיני שמחה להם ויום טוב, ומעת צאתם ממצרים נכספים אליו, כי ידעו ששם יקבלו את התורה, כי משה הגיד להם מה שנאמר לו תעבדון את האלהים על ההר הזה (שמות ג׳:י״ב), וגם לפרעה אמר נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה לה' אלהינו (שם ה ג), והוא המהלך ממצרים ועד הר סיני, בעבור זה התחיל הפרשה כי בחדש השלישי ביום הזה שהתחיל החדש באו לשם ואחרי כן חזר לומר כשאר המסעות ויסעו מרפידים: והיה ראוי ג"כ שיאמר ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני, אבל כתב ויבאו מדבר סיני, לומר כי מיד שבאו אל מדבר סיני חנו במדבר בראותם ההר מנגד, ולא המתינו עד שיכנסו בו אל מקום טוב לחנות שם, אבל חנו במדבר או בחורב שהוא מקום חורב שממה לפני ההר וזה טעם ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר: ויתכן שהבדילו מתוכם כל האספסוף אשר בקרבם, וחנו בני ישראל לבדם לפני ההר, וערב רב אחריהם, כי לישראל יתן התורה, כמו שאמר (שמות י״ט:ב׳) כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל וזה טעם ויחן שם ישראל, או הוא להזכירם דרך כבוד בקבלם התורה: ורש"י כתב (רש"י על שמות י״ט:ב׳) ויסעו מרפידים, מה הוצרך לחזור ולפרש מהיכן נסעו, והלא כבר נאמר (שמות י״ז:א׳) כי ברפידים היו חונים, בידוע שמשם נסעו, אלא מקיש נסיעתם מרפידים לחנייתם במדבר סיני מה חנייתן בתשובה אף נסיעתן בתשובה, לשון רש"י ולא הבינותי זה, שכך נאמר בכל המסעות ויחנו באלים, ויסעו מאלים ויבאו אל מדבר סין (שמות ט״ז:א׳), ויסעו ממדבר סין ויחנו ברפידים (שם יז א), וכן כל פרשת מסעי. וירצה הכתוב לפרש שלא היו חניות אחרות ביניהן: ולשון מכילתא (כאן) ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני, והלא כבר נאמר בפרשת מסעות (במדבר לג טו) ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני, ומה תלמוד לומר ויבאו מדבר סיני, מקיש נסיעתם מרפידים וכו' והענין לומר מפני שכל המסעות שספר בהן כאן מאילים (שמות ט״ז:א׳) ורפידים (שם יז א) נשנו בפרשת אלה מסעי בשביל דברים שנתחדשו בהן שם בכתוב, אבל המסע הזה סיפר אותו הכתוב כאן וכאן בשוה, והוצרך לדרוש שהיה לצורך ההיקש:
EN EL MES TERCERO. Habría sido apropiado que la Escritura dijera: “Y partieron de Refidim y acamparon en el desierto de Sinaí, en el mes tercero desde su salida de la tierra de Egipto”, como se dijo arriba respecto al desierto de Sin. Pero debido a que su llegada al desierto de Sinaí fue para ellos motivo de alegría y día festivo, y desde el momento en que salieron de Egipto lo anhelaban, pues sabían que allí recibirían la Torá, ya que Moshé les había dicho lo que le fue dicho: “Serviréis a Dios sobre este monte” (Éxodo 3:12), y también le dijo al faraón: “Iremos ahora camino de tres días por el desierto y sacrificaremos al Eterno, nuestro Dios” (Éxodo 5:3), siendo este el trayecto desde Egipto hasta el monte Sinaí, por eso la parashá comenzó diciendo que “en el mes tercero, en este día”, es decir, al comenzar el mes, llegaron allí; y después volvió a decir, como en los demás viajes: “Y partieron de Refidim”.
También habría sido apropiado que dijera: “Y partieron de Refidim y acamparon en el desierto de Sinaí”, pero escribió: “Y llegaron al desierto de Sinaí”, para decir que inmediatamente al llegar al desierto de Sinaí acamparon en el desierto, al ver el monte frente a ellos, y no esperaron hasta entrar en él a un lugar mejor para acampar allí, sino que acamparon en el desierto, o en Joreb, que es un lugar seco y desolado delante del monte. Este es el sentido de: “Y acamparon en el desierto, e Israel acampó allí frente al monte”.
Y es posible que separaran de entre ellos a toda la multitud mezclada que estaba en medio de ellos, y que los hijos de Israel acamparan solos delante del monte, y la mezcla numerosa detrás de ellos, porque a Israel se le daría la Torá, como dijo: “Así dirás a la casa de Yaakov y anunciarás a los hijos de Israel”. Este es el sentido de “e Israel acampó allí”; o bien, la Escritura los menciona con lenguaje de honor al recibir la Torá.
Rashi escribió: “‘Y partieron de Refidim’: ¿por qué fue necesario volver a explicar de dónde partieron? ¿Acaso no se había dicho ya que estaban acampados en Refidim? Se sabe que de allí partieron. Más bien, la Escritura compara su partida de Refidim con su acampada en el desierto de Sinaí: así como su acampada fue con arrepentimiento, también su partida fue con arrepentimiento”. Estas son las palabras de Rashi. Pero no entendí esto, pues así se dice en todos los viajes: “Y acamparon en Elim”, “y partieron de Elim y llegaron al desierto de Sin” (Éxodo 16:1), “y partieron del desierto de Sin y acamparon en Refidim” (Éxodo 17:1), y así también en toda la sección de Mas’ei. La intención de la Escritura es explicar que no hubo otros campamentos entre ellos.
Y el lenguaje de la Mejilta es: “‘Y partieron de Refidim y llegaron al desierto de Sinaí’. ¿Acaso no se dijo ya en la sección de los viajes: ‘Y partieron de Refidim y acamparon en el desierto de Sinaí’ (Números 33:15)? ¿Qué enseña entonces al decir: ‘Y llegaron al desierto de Sinaí’? Compara su partida de Refidim, etc.”. El asunto quiere decir que todos los viajes que la Escritura relató aquí, desde Elim y Refidim, fueron repetidos en la sección “Estos son los viajes” por causa de los acontecimientos nuevos que se produjeron en ellos y que allí fueron mencionados por la Escritura. Pero este viaje lo relató la Escritura aquí y allí de la misma manera; por eso fue necesario interpretarlo como destinado a establecer la comparación.
Atajos: ← → cambian de capítulo · ↑ ↓ recorren pasajes.
