Pasaje seleccionado
Ramban on Exodus 2:1
וילך איש מבית לוי רבותינו אמרו שהלך אחר עצת בתו (סוטה יב:). ור"א אמר (אבן עזרא על שמות ב׳:א׳) כי בערים רבות היו ישראל יושבים, וזאת האשה היתה בעיר אחרת. ומה צורך שיזכיר הכתוב זה. ועל דעתי, בעבור שלא חשש לגזרת פרעה ולקח לו אשה להוליד ממנה בנים, אמר הכתוב כן. בעבור כי בכל מזדרז לעשות ענין חדש יאמר כן, וילך ראובן וישכב את בלהה (בראשית לה כב), וילך ויקח את גמר בת דבלים (הושע א ג), לכו ונמכרנו לישמעאלים (בראשית לז כז), לכו ונכהו בלשון (ירמיה יח יח), לכו נא ונוכחה (ישעיה א יח). וכן זה נזדרז ויקח את בת לוי ולא הזכיר הכתוב שם האיש ולא שם אשתו אשר לקח, והיה זה בעבור כי יצטרך ליחסם ולהזכיר שמם מי אביהם ואבי אביהם עד אל לוי, ועכשיו ירצה לקצר עד לדת המושיע, ואחר כן (להלן ו יד-כה) ייחס גם שאר השבטים בעבורו בסדר השני: ועל דרך הפשט שהיה זה תחלת הנשואין, אין מוקדם ומאוחר בפרשה, כי היה זה קודם גזירת פרעה, וילדה מרים ואהרן, ואחר כן גזר פרעה כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, ותלד הבן הטוב הזה ולא הזכיר הכתוב לדת מרים ואהרן, כי לא היה בלדתם חדוש דבר. ועל דעת רבותינו (סוטה יב:) הם לקוחים שניים, שפירש ממנה מפני גזירת פרעה והחזירה בנבואת בתו (עי' שם יג.) ועשה בה מעשה לקוחים, הושיבה באפריון ומרים ואהרן מרקדים לפניהם, בשמחתם כי על ידי זה יגאלו ישראל. ואע"פ שהיה אהרן קטן, נתן השם שמחה בלבו בענין הזה, או מרים אחותו מלמדתו:
“Y fue un hombre de la casa de Leví.” Nuestros Sabios dijeron que fue siguiendo el consejo de su hija. Rabí Abraham dijo que los israelitas habitaban en muchas ciudades, y esta mujer estaba en otra ciudad. Pero ¿qué necesidad tenía la Escritura de mencionar esto?
En mi opinión, puesto que él no temió el decreto de Faraón y tomó para sí una mujer para engendrar hijos de ella, la Escritura lo expresó así. Porque respecto de todo aquel que se apresura a hacer un asunto nuevo, se dice de esta manera: “Y fue Reuvén y se acostó con Bilhá” (Génesis 35:22), “Y fue y tomó a Gomer hija de Divláyim” (Oseas 1:3), “Venid y vendámoslo a los ismaelitas” (Génesis 37:27), “Venid, golpeémoslo con la lengua” (Jeremías 18:18), “Venid ahora y discutamos” (Isaías 1:18).
Así también aquí: se apresuró y tomó a la hija de Leví. La Escritura no menciona el nombre del hombre ni el de su esposa, porque tendría que atribuir su linaje y mencionar sus nombres, quién era su padre y el padre de su padre hasta Leví. Ahora quiere abreviar hasta el nacimiento del salvador, y después, en la segunda sección, atribuye también el linaje de las demás tribus por causa de él.
Según el sentido simple, este fue el comienzo del matrimonio, y no hay orden cronológico estricto en la sección, pues esto ocurrió antes del decreto de Faraón. Ella dio a luz a Miriam y a Aharón, y después Faraón decretó: “Todo hijo que nazca, al río lo arrojaréis”. Entonces dio a luz a este hijo bueno. La Escritura no menciona el nacimiento de Miriam y Aharón, porque en su nacimiento no hubo novedad.
Según la opinión de nuestros Sabios, fueron segundas nupcias: él se había separado de ella por causa del decreto de Faraón, y la volvió a tomar por la profecía de su hija. Hizo con ella acto de casamiento, la sentó en una litera, y Miriam y Aharón danzaban delante de ellos, en su alegría, porque por medio de esto Israel sería redimido. Y aunque Aharón era pequeño, Hashem puso alegría en su corazón por este asunto, o Miriam su hermana le enseñaba.
Atajos: ← → cambian de capítulo · ↑ ↓ recorren pasajes.
