Pasaje seleccionado
Ramban on Exodus 22:1
אם זרחה השמש עליו אין זה אלא כמין משל וכו' (לשון רש"י וכדמסיים להלן) ואונקלוס (תרגום אונקלוס על שמות כ״ב:ב׳) שתרגם אם עינא דסהדיא נפלת עלוהי, לקח לו שטה אחרת לומר שאם מצאוהו עדים קודם שבא בעל הבית, וכשבא בעל הבית כנגדו התרו בו שלא יהרגנו דמים לו, חייב עליו אם הרגו, מאחר שיש להם רואים שאין הגנב בא על עסקי נפשות ולא יהרוג את בעל הבית. לשון רש"י. (רש"י על שמות כ״ב:ב׳) ואני תמה, שהרי כשאמר למעלה אין לו דמים, לפטרו על הריגתו, ודאי בשהתרו בו, שאין רוצח חייב מיתה לעולם אלא בהתראה. ואם תאמר שלא בא הכתוב אין לו דמים אלא להתיר לו דמו מידי שמים, לומר שמותר להרגו, זה איננו אמת, אלא הכתוב הראשון פוטרו בכל ענין, מידי שמים ומב"ד בהתראה, והשני מחייבו בדין שניהם: ואולי יתכוין הרב לומר שאם מצאוהו עדים קודם שבא בעל הבית והכירוהו, והגנב ידע בהם, אינו בא על עסקי נפשות עכשיו, שכבר ראה שהכירוהו העדים, ואם יהרוג יבאו עדים לב"ד ויהרגוהו וזה טעם אם זרחה השמש עליו, כי בלילה שלא הכירוהו העדים יהרגנו לבעל הבית ויברח: ועל דעתי נתכוון אונקלוס לומר שאם יצא הגנב מן המחתרת, ובא זה לומר עליו יש לו עדים שבא במחתרת, דמים לו כשאר החיים, ואינו מותר להרגו, ואם הרגו נהרג עליו, אבל ישלם אם לקח משם דבר ואמר הכתוב אם זרחה השמש עליו, שדבר בהווה, שדרך באי מחתרת לבא בלילה, שאין אדם מכיר בהם, וההורגן שם פטור ומותר, אבל המתעכב שם עד זרחה השמש עליו הוא מיטמר ויוצא ובורח לנפשו. ואם בא לחייבו על פי עדים אינו מתחייב מיתה לא בב"ד ולא ביד בעל הבית: ואם כן על דעת האומר בתלמוד (סנהדרין עב) שהבא במחתרת ונטל כלים ויצא פטור בדמים קננהו, יהיה שלם ישלם אם אין לו ונמכר בגנבתו חוזר למעלה אל כי יגנוב איש (שמות כ״א:ל״ז), כדרך ואף לאמתך תעשה כן (דברים טו יז): ודרך הפשט ידועה, יאמר, שאם חתר בחשך בתים ונמצא במחתרת בלילה יהרג, ואם זרחה השמש על הגנב ואדם רואהו ומכירו, לא יהרג, אבל ישלם מה שגנב והוציא משם ביום וטעם השמש, האור לעיני הרואים, וכן לעיני השמש הזאת (שמואל ב י״ב:י״א), בגלוי. וטעם הדין הזה כאשר הזכרנו, כי זה יהרוג את בעל הבית, וזה יברח ממנו:
SI BRILLÓ EL SOL SOBRE ÉL. Esto no es sino una especie de parábola, etc., según el lenguaje de Rashi. Y Onkelos, que tradujo: “si el ojo de los testigos cayó sobre él”, adoptó otro camino: decir que si los testigos lo encontraron antes de que llegara el dueño de la casa, y cuando vino el dueño de la casa contra él le advirtieron que no lo matara, entonces “tiene sangre”, es decir, si lo mató, es culpable por él, ya que hay quienes lo ven y saben que el ladrón no viene por asunto de vidas y no matará al dueño de la casa. Este es el lenguaje de Rashi.
Pero yo me asombro, porque cuando dijo arriba: “no tiene sangre”, para eximirlo por matarlo, ciertamente se refiere a cuando hubo advertencia, pues un asesino nunca es culpable de muerte sino con advertencia. Y si dijeras que la Escritura, al decir “no tiene sangre”, solo vino a permitir su sangre ante el Cielo, diciendo que está permitido matarlo, eso no es verdad. Más bien, el primer versículo lo exime en todo sentido, ante el Cielo y ante el tribunal, incluso con advertencia; y el segundo lo obliga en ambos juicios.
Quizá el Rav quiso decir que si los testigos lo encontraron antes de que llegara el dueño de la casa, lo reconocieron, y el ladrón supo de ellos, entonces ahora no viene por asunto de vidas, pues ya vio que los testigos lo reconocieron; y si mata, los testigos irán al tribunal y lo matarán. Este es el sentido de “si brilló el sol sobre él”, porque de noche, cuando los testigos no lo reconocen, matará al dueño de la casa y escapará.
Según mi opinión, Onkelos quiso decir que si el ladrón salió del túnel, y este viene a decir contra él que tiene testigos de que vino por el túnel, entonces “tiene sangre” como los demás vivos, y no está permitido matarlo; y si lo mata, será ejecutado por él. Pero deberá pagar si tomó algo de allí.
La Escritura dijo “si brilló el sol sobre él” hablando según lo habitual, porque la costumbre de quienes entran por túnel es venir de noche, cuando nadie los reconoce. Quien los mata allí está exento y le está permitido hacerlo. Pero quien permanece allí hasta que el sol brilla sobre él, se esconde, sale y huye por su vida. Y si se viene a obligarlo por testigos, no se hace culpable de muerte, ni por tribunal ni por mano del dueño de la casa.
Si es así, según la opinión en el Talmud que dice que quien entra por túnel, toma objetos y sale, está exento, porque los adquirió con su sangre, entonces “pagará ciertamente; si no tiene, será vendido por su robo” vuelve arriba a “cuando un hombre robe”, al modo de: “y también con tu sierva harás así” (Deuteronomio 15:17).
El camino simple es conocido: si cavó en la oscuridad las casas y fue hallado en el túnel de noche, puede ser muerto; pero si el sol brilló sobre el ladrón, y una persona lo ve y lo reconoce, no será muerto, sino que pagará lo que robó y sacó de allí de día. El sentido de “el sol” es la luz ante los ojos de los que ven, como: “ante los ojos de este sol” (II Samuel 12:11), es decir, en público. El motivo de esta ley es como mencionamos: este matará al dueño de la casa, mientras que el otro huirá de él.
Atajos: ← → cambian de capítulo · ↑ ↓ recorren pasajes.
