Pasaje seleccionado
Ramban on Exodus 24:1
ואל משה אמר וגו' פרשה זו קודם עשרת הדברות בארבעה בסיון נאמרה לו, לשון רש"י. (רש"י על שמות כ״ד:א׳) ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם (שמות כ״ד:י״ב), לאחר מתן תורה נאמר לו כן גם אלו דבריו ז"ל. ואין הפרשיות באות כסדרן ולא כמשמען כלל. ועוד כתיב (שמות כ״ד:ג׳) ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים, שהם המשפטים האלה הכתובים למעלה, שאמר בהם (שמות כ״א:א׳) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, כי איננו נכון שיהיה על המשפטים שנצטוו בני נח ושנאמרו להם במרה שכבר שמעו וידעו אותם. ולא יאמר "ויספר" אלא בחדשות אשר יגיד (בראשית כד סו): וכבר היטיב לראות ר"א שפירש הענין כסדרו, ואמר כי עד הנה (מלעיל כ כב עד כג לג) ספר הברית והנה הפרשיות כלן באות כהוגן, כי אחר מתן תורה מיד בו ביום אמר השם אל משה כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם (שמות כ׳:כ״ד), והתחיל לחזור ולהזהיר על ע"ז לא תעשון אתי (שם כ כג), וצוה אותו ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, וכל המצות הבאות אחרי כן, והשלים באזהרת הע"ז שימצאו בארץ ובעובדיה (לעיל כג לב לג) ואמר לו אחרי צוותך זה להם, עלה אל ה' אתה ואהרן. והזכירה הפרשה כי משה עשה כמצות ה', ובא אל המחנה ויספר לעם את כל דברי ה', (שמות כ״ד:ג׳) כאשר צוה אותו כה תאמר אל בני ישראל וגו' (שמות כ׳:י״ט), ואת כל המשפטים כאשר צוהו ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (שמות כ״א:א׳), וקבלו הכל בשמחה ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה. והטעם, כל הדברים האלה אשר דבר לך השם נעשה, כי מאמינים אנחנו בדבריך, כמו שספר במשנה תורה (דברים ה כד) ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר ה' אלהינו אליך ושמענו ועשינו. ואז כתבם משה (שמות כ״ד:ד׳): והנה משה כתב ביום ההוא בספר כל מה שנצטווה, חקים ומשפטים ותורות, והשכים בבקר ממחרת היום ההוא לכרות להם ברית על הכל, ובנה המזבח (שמות כ״ד:ד׳), וזבח הזבחים (שמות כ״ד:ה׳), ונתן חצי הדם על מזבח ה' וחצי הדם שם באגנות (שמות כ״ד:ו׳), ולקח הספר שכתב מאמש וקראו באזניהם, וקבלו עליהם עוד לבא בברית עמו, ואמרו (שמות כ״ד:ז׳) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע אליך, מכל אשר תצוה מאתו ית' ואז זרק עליהם חצי הדם (שמות כ״ד:ח׳), כי זאת אות הברית לבא השנים בחלקים שוים: ואחרי שהשלים מעשיו עמהם הוצרך למלאת דבר ה' שאמר לו ה' עלה אתה ואהרן וגו' וזהו שאמר (שמות כ״ד:ט׳) ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא וגו'. ועשה עוד מה שצווה (שמות כ״ד:ב׳) ונגש לבדו אל ה', והוא שאמר (שמות כ״ד:י״ח) ויבא משה בתוך הענן וגומר. והנה מעשה הברית ביום המחרת למתן תורה, ובו היתה העליה שעלה משה אל ההר (שמות כ״ד:י״ג), וממנה נתעכב שם ארבעים יום. והוא שפירש הכתוב (שמות כ״ד:ט״ז) ויקרא אל משה ביום השביעי וגו', ונאמר (שמות כ״ד:י״ח) ויבא משה בתוך הענן. וכל זה מתוקן ומבואר: וראיתי במכילתא (לעיל יט י) שנחלקו בדבר, יש שאמרו שהיה קודם מתן תורה בחמישי, ואמר להם הרי אתם קשורים תפוסים וענובים מחר באו וקבלו עליכם את כל המצות ורבי יוסי בר' יהודה אמר בו ביום נעשו כל המעשים, כלומר בו ביום לאחר מתן תורה נעשו המעשים של סיפור העם וכתיבת ספר הברית, הכל כמו שפירשנו. ולזה שומעין שאמר כהלכה:
Y A MOSHÉ DIJO, ETC. Esta sección fue dicha antes de los Diez Mandamientos, el cuatro de Siván. Este es el lenguaje de Rashi. “Y dijo el Eterno a Moshé: sube a Mí al monte y permanece allí” (Éxodo 24:12), esto le fue dicho después de la entrega de la Torá; también estas son sus palabras, de bendita memoria.
Pero según esto, las secciones no vienen en su orden ni conforme a su sentido en absoluto. Además, está escrito: “Y vino Moshé y contó al pueblo todas las palabras del Eterno y todos los juicios” (Éxodo 24:3), que son estos juicios escritos arriba, sobre los cuales dijo: “Y estos son los juicios que pondrás delante de ellos” (Éxodo 21:1). No es correcto decir que se refiere a los juicios que fueron ordenados a los hijos de Nóaj y que fueron dichos a Israel en Mará, pues ya los habían escuchado y conocido. Y no se dice “contó” sino sobre cosas nuevas que se comunican.
Rabí Abraham vio bien al explicar el asunto en su orden, y dijo que hasta aquí se narró el pacto. Así, todas las secciones vienen correctamente, porque después de la entrega de la Torá, inmediatamente ese mismo día, el Eterno dijo a Moshé: “Así dirás a los hijos de Israel: vosotros habéis visto que desde los cielos he hablado con vosotros” (Éxodo 20:22). Comenzó a volver a advertir sobre la idolatría: “no haréis conmigo” (Éxodo 20:23), y le ordenó: “Y estos son los juicios que pondrás delante de ellos”, junto con todos los mandamientos que siguen después. Terminó con la advertencia sobre la idolatría que encontrarían en la tierra y sobre sus adoradores, y le dijo después de que les ordenaras esto: “sube al Eterno, tú y Aharón”.
La sección menciona que Moshé hizo conforme al mandato del Eterno: vino al campamento y contó al pueblo todas las palabras del Eterno, tal como le había ordenado: “Así dirás a los hijos de Israel”, etc.; y todos los juicios, tal como le había ordenado: “Y estos son los juicios que pondrás delante de ellos”. Ellos aceptaron todo con alegría y dijeron: “Todo lo que habló el Eterno haremos”. El sentido es: todas estas cosas que el Eterno te dijo, haremos, porque creemos en tus palabras, como narró en Mishné Torá: “Y tú háblanos todo lo que hable el Eterno, nuestro Dios, contigo, y escucharemos y haremos” (Deuteronomio 5:24). Entonces Moshé las escribió.
He aquí que Moshé escribió aquel día en el libro todo lo que se le había ordenado: decretos, juicios y leyes. Madrugó por la mañana, al día siguiente de aquel día, para hacer con ellos un pacto sobre todo; construyó el altar, sacrificó los sacrificios, puso la mitad de la sangre sobre el altar del Eterno y la mitad de la sangre la puso en recipientes. Luego tomó el libro que había escrito la noche anterior y lo leyó en sus oídos. Ellos aceptaron de nuevo entrar en pacto con Él y dijeron: “Todo lo que habló el Eterno haremos y escucharemos”, es decir, te escucharemos en todo lo que ordenes de parte de Él, bendito sea. Entonces roció sobre ellos la mitad de la sangre, porque esta es la señal del pacto: que las dos partes entran en porciones iguales.
Después de completar sus actos con ellos, necesitó cumplir la palabra del Eterno, que le había dicho: “Sube tú y Aharón”, etc. Esto es lo que dijo: “Y subió Moshé y Aharón, Nadav y Avihú”, etc. Hizo además lo que se le había ordenado: que él solo se acercara al Eterno, y esto es lo que dijo: “Y entró Moshé dentro de la nube”, etc.
He aquí que el acto del pacto fue al día siguiente de la entrega de la Torá, y en ese día fue la subida en que Moshé subió al monte, y desde esa subida se demoró allí cuarenta días. Esto es lo que explica el versículo: “Y llamó a Moshé el día séptimo”, etc., y fue dicho: “Y entró Moshé dentro de la nube”. Todo esto está ordenado y explicado.
Vi en la Mejilta que discutieron sobre el asunto. Hay quienes dijeron que fue antes de la entrega de la Torá, el quinto día, y les dijo: he aquí que estáis atados, sujetos y comprometidos; mañana venid y aceptad sobre vosotros todos los mandamientos. Pero Rabí Yosé hijo de Rabí Yehudá dijo: en ese mismo día se hicieron todos los actos, es decir, en ese mismo día, después de la entrega de la Torá, se hicieron los actos de contar al pueblo y escribir el Libro del Pacto, todo como hemos explicado. A esta opinión se debe escuchar, pues habló conforme a la halajá.
Atajos: ← → cambian de capítulo · ↑ ↓ recorren pasajes.
