Pasaje seleccionado
Ramban on Exodus 25:1
כאשר דבר השם עם ישראל פנים בפנים עשרת הדברות, וצוה אותם על ידי משה קצת מצות שהם כמו אבות למצותיה של תורה, כאשר הנהיגו רבותינו עם הגרים שבאים להתיהד (יבמות מז:), וישראל קבלו עליהם לעשות כל מה שיצום על ידו של משה, וכרת עמהם ברית על כל זה, מעתה הנה הם לו לעם והוא להם לאלהים כאשר התנה עמהם מתחלה ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה (שמות י״ט:ה׳), ואמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שם יט ו), והנה הם קדושים ראוים שיהיה בהם מקדש להשרות שכינתו ביניהם ולכן צוה תחלה על דבר המשכן שיהיה לו בית בתוכם מקודש לשמו, ושם ידבר עם משה ויצוה את בני ישראל: והנה עקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון, כמו שאמר (שמות כ״ה:כ״ב) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת, על כן הקדים הארון והכפרת בכאן כי הוא מוקדם במעלה, וסמך לארון השלחן והמנורה שהם כלים כמוהו, ויורו על ענין המשכן שבעבורם נעשה אבל משה הקדים בפרשת ויקהל את המשכן את אהלו ואת מכסהו (שמות ל״ה:י״א), וכן עשה בצלאל (שמות ל״ו:ח׳), לפי שהוא הראוי לקדם במעשה: וסוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר וכמו שנאמר שם (שמות כ״ד:ט״ז) וישכן כבוד ה' על הר סיני, וכתיב (דברים ה כא) הן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו, כן כתוב במשכן וכבוד ה, מלא את המשכן (שמות מ׳:ל״ד). והזכיר במשכן שני פעמים וכבוד ה' מלא את המשכן, כנגד "את כבודו ואת גדלו"; והיה במשכן תמיד עם ישראל הכבוד שנראה להם בהר סיני. ובבא משה (שמות ל״ד:ל״ד) היה אליו הדבור אשר נדבר לו בהר סיני. וכמו שאמר במתן תורה (דברים ד לו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה, כך במשכן כתיב (במדבר ז פט) וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת מבין שני הכרובים וידבר אליו: ונכפל "וידבר אליו" להגיד מה שאמרו בקבלה שהיה הקול בא מן השמים אל משה מעל הכפרת ומשם מדבר עמו' כי כל דבור עם משה היה מן השמים ביום ונשמע מבין שני הכרובים, כדרך ודבריו שמעת מתוך האש (דברים ד לו), ועל כן היו שניהם זהב וכן אמר הכתוב (להלן כט מב מג) אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם ונקדש בכבודי, כי שם יהיה בית מועד לדבור ונקדש בכבודי: והמסתכל יפה בכתובים הנאמרים במתן תורה ומבין מה שכתבנו בהם (עי' להלן פסוק כא) יבין סוד המשכן ובית המקדש, ויוכל להתבונן בו ממה שאמר שלמה בחכמתו בתפלתו בבית המקדש, ה', אלהי ישראל (מלכים א ח׳:כ״ג) ' כמו שאמר בהר סיני ויראו את אלהי ישראל (שמות כ״ד:י׳), והוסיף שם לפרש "ה'"לענין שרמזנו שם למעלה כי אלהי ישראל יושב הכרובים (מלכים א ח כג), כמו שאמר וכבוד אלהי ישראל עליהם מלמעלה היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה (יחזקאל י יט כ) ואמר דוד ולתבנית המרכבה הכרובים זהב לפורשים וסוככים על ארון ברית ה' (דהי"א כח יח), וכן יזכיר תמיד בבית המקדש לשם ה, (מלכים א ה׳:י״ט), לשמך (שם ח מד), ויאמר בכל פעם ופעם ואתה תשמע השמים (שם ח לב), במדת רחמים, וכתיב (שם ח מד מה) והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת בה והבית אשר בניתי לשמך ושמעת השמים, ובביאור אמר כי האמנם ישב אלהים את האדם על הארץ הנה שמים ושמי השמים לא יכלכלוך (דהי"ב ו יח). וכתיב על הארון להעלות משם את ארון האלהים אשר נקרא שם שם ה' צבאות יושב הכרובים עליו (שמואל ב ו׳:ב׳). ובדברי הימים (א יג ו) להעלות משם את ארון האלהים ה' יושב הכרובים אשר נקרא שם, כי השם יושב הכרובים:
Cuando el Nombre habló con Israel cara a cara los Diez Mandamientos, y les ordenó por medio de Moshé algunos mandamientos que son como principios generales de los mandamientos de la Torá, tal como nuestros sabios acostumbraron con los prosélitos que vienen a convertirse, e Israel aceptó sobre sí hacer todo lo que Él les ordenara por medio de Moshé, e hizo con ellos un pacto sobre todo esto, desde ahora ellos son para Él un pueblo y Él es para ellos Dios, como había estipulado con ellos al principio: “Y ahora, si ciertamente escucháis Mi voz y guardáis Mi pacto, seréis para Mí un tesoro” (Éxodo 19:5), y dijo: “Y vosotros seréis para Mí un reino de sacerdotes y una nación santa” (Éxodo 19:6). He aquí que ellos son santos y dignos de que haya entre ellos un Santuario para hacer morar Su Shejiná en medio de ellos.
Por eso ordenó primero lo referente al Mishkán, para que hubiera para Él una casa en medio de ellos, santificada para Su Nombre, y allí hablaría con Moshé y ordenaría a los hijos de Israel.
El objetivo principal del Mishkán es el lugar de reposo de la Shejiná, que es el arca, como dijo: “Allí Me encontraré contigo y hablaré contigo desde encima del propiciatorio” (Éxodo 25:22). Por eso antepuso aquí el arca y el propiciatorio, porque son primeros en importancia. Junto al arca puso la mesa y la menorá, que son utensilios como ella, y enseñan el asunto del Mishkán, por cuya causa fue hecho. Pero Moshé, en la parashá Vayakhel, antepuso el Mishkán, su tienda y su cubierta (Éxodo 35:11), y así hizo Betzalel, porque eso era lo que correspondía hacer primero en la práctica.
El secreto del Mishkán es que la gloria que reposó sobre el monte Sinaí reposara sobre él de manera oculta. Así como allí fue dicho: “Y reposó la gloria del Eterno sobre el monte Sinaí” (Éxodo 24:16), y está escrito: “He aquí que el Eterno, nuestro Dios, nos mostró Su gloria y Su grandeza” (Deuteronomio 5:21), así está escrito respecto al Mishkán: “Y la gloria del Eterno llenó el Mishkán” (Éxodo 40:34). En el Mishkán se menciona dos veces “y la gloria del Eterno llenó el Mishkán”, correspondiente a “Su gloria y Su grandeza”. Así, en el Mishkán estaba siempre con Israel la gloria que se les había aparecido en el monte Sinaí.
Cuando Moshé entraba, recibía allí la palabra que le había sido hablada en el monte Sinaí. Así como en la entrega de la Torá dijo: “Desde los cielos te hizo oír Su voz para instruirte, y sobre la tierra te mostró Su gran fuego” (Deuteronomio 4:36), así en el Mishkán está escrito: “Y oyó la voz que hablaba con él desde encima del propiciatorio, de entre los dos kerubim, y habló con él” (Números 7:89).
Se repitió “y habló con él” para decir lo que transmitieron por tradición: que la voz venía desde los cielos a Moshé, sobre el propiciatorio, y desde allí hablaba con él. Porque toda comunicación con Moshé venía desde los cielos durante el día y era oída entre los dos kerubim, al modo de: “y Sus palabras oíste desde el fuego” (Deuteronomio 4:36). Por eso ambos eran de oro.
Así también dijo la Escritura: “Allí Me encontraré con vosotros para hablar contigo allí, y será santificado con Mi gloria” (Éxodo 29:42-43), porque allí estaría la casa de encuentro para la palabra, y sería santificada con Mi gloria.
Quien observe bien los versículos dichos en la entrega de la Torá y entienda lo que escribimos sobre ellos entenderá el secreto del Mishkán y del Bet HaMikdash. También podrá meditar sobre esto por lo que dijo Shelomó en su sabiduría, en su oración en el Bet HaMikdash: “Eterno, Dios de Israel” (I Reyes 8:23), como se dijo en el monte Sinaí: “Y vieron al Dios de Israel” (Éxodo 24:10). Allí añadió explicar “el Eterno” conforme al asunto que insinuamos arriba: que el Dios de Israel se sienta sobre los kerubim, como dijo: “Y la gloria del Dios de Israel estaba sobre ellos desde arriba; esta es la criatura viviente que vi debajo del Dios de Israel junto al río Kevar, y supe que eran kerubim” (Ezequiel 10:19-20). David dijo: “y para el diseño del carro, los kerubim de oro, extendidos y cubriendo el arca del pacto del Eterno” (I Crónicas 28:18).
Así también siempre se menciona en el Bet HaMikdash “para el Nombre del Eterno”, “para Tu Nombre”, y dice en cada ocasión: “y Tú escucharás desde los cielos”, con el atributo de misericordia. Está escrito: “Y orarán al Eterno hacia la ciudad que elegiste y la casa que edifiqué para Tu Nombre, y Tú escucharás desde los cielos” (I Reyes 8:44-45). Y explicó claramente: “¿Acaso en verdad morará Dios con el hombre sobre la tierra? He aquí que los cielos y los cielos de los cielos no pueden contenerte” (II Crónicas 6:18).
Sobre el arca está escrito: “para subir de allí el arca de Dios, sobre la cual es invocado el Nombre, el Nombre del Eterno de los ejércitos, que se sienta sobre los kerubim” (II Samuel 6:2). Y en Divrei Hayamim: “para subir de allí el arca de Dios, el Eterno que se sienta sobre los kerubim, sobre la cual es invocado el Nombre” (I Crónicas 13:6), porque el Nombre se sienta sobre los kerubim.
Atajos: ← → cambian de capítulo · ↑ ↓ recorren pasajes.
