Pasaje seleccionado
Ramban on Exodus 32:1
אשר ילכו לפנינו אלוהות הרבה אוו להם. כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים, והיה מורה לנו הדרך נעלה בה, לא ידענו מה היה לו, עתה צריכין לאלוהות הרבה אשר ילכו לפנינו לשון רש"י. (רש"י על שמות ל״ב:א׳) ואין לשונו מכוון. אבל הכתוב הזה הוא מפתח לדעת נכון ענין העגל ומחשבת עושיו, כי בידוע שלא היו ישראל סבורים שמשה הוא האלהים, ושהוא בכחו עשה להם האותות והמופתים, ומה טעם שיאמרו כיון שהלך משה ממנו נעשה אלהים. ועוד, כי בפירוש אמרו אלהים אשר ילכו לפנינו, לא שיהיו נותנין להם חיים בעולם הזה או בעולם הבא. אבל היו מבקשין משה אחר, אמרו, משה שהורה לנו הדרך ממצרים ועד הנה, שהיו המסעים ע"פ ה' ביד משה (במדבר ט כג), הנה אבד ממנו. נעשה לנו משה אחר שיורה הדרך לפנינו ע"פ ה' בידו. וזה טעם הזכירם משה האיש אשר העלנו, לא האל אשר העלם, כי יצטרכו לאיש אלהים: וכן תוכל להבין זה מתשובת אהרן אל משה רבינו מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה (שמות ל״ב:כ״א), והיתה תשובתו ויאמרו לי קום עשה לנו אלהים וגו', ואמר להם למי זהב התפרקו ויתנו לי ואשליכהו באש (להלן פסוקים כג כד) והנה אהרן מתנצל למשה ואמר לו אל יחר אף אדוני (שמות ל״ב:כ״ב), והוא כמוסיף על חטאתו פשע, שאומר כי הם בקשו ממנו עבודה זרה ועשאה להם בידיו, ולמה לא יחר אפו, ומה חטאה גדולה מזו: אבל הענין כמו שאמרתי, שלא בקשו העגל להיות להם לאל ממית ומחיה, וקבלו עבודת אלהותו עליהם, אבל ירצו שיהיה להם במקום משה מורה דרכם וזהו התנצלותו של אהרן, טען כי לא אמרו לי רק שאעשה להם אלהים אשר ילכו לפניהם במקומך אדני, שלא ידעו מה היה לך, ואם תשוב אם לא, ולכן הם היו צריכין למי שיורה להם דרכם כל זמן שלא תהיה אתה עמהם, ואם אולי תשוב יעזבוהו וילכו אחריך כבראשונה: וכן היה הדבר, כי כיון שראו העם את משה מיד הניחו את העגל ובעטו בו שהניחו לו לשרפו ולזרות עפרו על פני המים, ולא היה מהם חולק עליו כלל וכן תראה שלא הוכיחם, ולא אמר להם כלום, אבל בבואו במחנה וירא את העגל ומחולות מיד ברחו ממנו, והוא לקח העגל וישרוף אותו וישק אותו להם ולא מאנו כלל. ואלו היה להם לאלהים, אין דרך שיניח אדם מלכו ואלהיו לשרפת אש, הן ישרוף את תועבתם לעיניהם ולא יסקלוהו: והנה אהרן הוא אשר הוציא הצורה הזאת, כי הם לא אמרו לו מה יעשה שור או כשב או עז וזולתם, וזהו מאמר החכמים שאמרו (סנהדרין סג) מלמד שאוו לאלוהות הרבה, כי הם לא ידעו במה יבחרו ואיזה הטוב להם. והכוונה לאהרן היתה, מפני שישראל היו במדבר חורב שממה, והחרבן ושממות עולם יבואו מן הצפון, כדכתיב (ירמיה א יד) מצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ, שאין הכוונה במלך בבל בלבד, כאשר יראה בנגלה מן הכתוב, אבל כי מן השמאל תבא מדת הדין לעולם להשיב על כל יושבי הארץ כרעתם. והנה במעשה המרכבה אמר פני שור מהשמאל לארבעתם (יחזקאל א י), ולכן חשב אהרן כי המחריב יורה דרך מקום החרבן כי שם כחו הגדול, ובהיותם עובדים שם לאל יערה רוח ממרום, כאשר נאצל על משה. וזהו שאמר חג לה' מחר, שיהיו העבודות והזבחים לשם המיוחד להפיק רצון ממנו אל בעל הצורה, כי בהיותה לפניהם יכונו אל ענינה: ורבותינו למדו אותנו הענין הזה, והם שגלו סודו, אמרו (שמו"ר ג ב, מב ה, מג ח) ראה ראיתי את עני עמי, אמר לו הקב"ה למשה, משה אתה רואה ראיה אחת ואני רואה שתי ראיות, אתה רואה אותן באין לסיני ומקבלין תורתי, ואני רואה היאך מתבוננין בי שאני יוצא בקרונין שלי שאתן להם את התורה, שנאמר (תהלים סח יח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן, ושומטין אחד מטטראמולין שלי, שכתוב (יחזקאל א י) ופני שור מהשמאל, ומכעיסין אותי בו טטראמולין, ארבע פרדות, טטרא בלשון יון ארבע, כמו שאמרו (נזיר ח:) טטראגון ארבע. מולין פרדות, כמו מולאות של בית רבי (שבת נב.). משל לארבע חיות הנושאות המרכבה. ובויקרא רבה (י ג) שאמר אהרן מתוך שאני בונה אני בונה אותו לשמו של הקב"ה, שנאמר (שמות ל״ב:ה׳) ויקרא אהרן ויאמר חג לה' מחר, חג לעגל מחר אין כתוב כאן, אלא לה': ור"א אמר כי במקום הזה אלהים כבוד חונה בצורת גויה. ואם תשים לבך אל המסע הראשון (שמות י״ד:י״ט) תבין זה. ואיננו נכון בעיני, שלא נעשה העגל במלאכת חכמת המזלות להיות בצורתו חונה כבוד, אין הדבר רק שעשו הצורה לכוין בעבודתה אל ענינה. וכבר פירשתי (לעיל יג כא, יד יט) סוד המסע הראשון, וחלילה שרצה אהרן להדמות אליו, רק ממנו יקח שיהיה מסעם מצד המדה ההיא. והמשכיל יבין:
«Que vayan delante de nosotros». Según Rashi, deseaban muchos dioses, pues dijeron: «Este hombre Moshé, que nos hizo subir de la tierra de Egipto y nos indicaba el camino por el cual debíamos ascender, no sabemos qué le ha sucedido. Ahora necesitamos muchos dioses que vayan delante de nosotros». Pero sus palabras no son precisas.
Este versículo es la clave para comprender correctamente el asunto del becerro y la intención de quienes lo hicieron. Es evidente que Israel no pensaba que Moshé fuera Dios ni que por su propio poder hubiera realizado para ellos las señales y los prodigios. ¿Qué sentido tendría entonces que dijeran: «Puesto que Moshé se ha ido, hagámonos un dios»? Además, dijeron expresamente: «Dioses que vayan delante de nosotros», no dioses que les concedieran vida en este mundo o en el Mundo Venidero.
En realidad, buscaban otro Moshé. Dijeron: «Moshé, que nos indicó el camino desde Egipto hasta ahora —pues los viajes se realizaban por mandato de Hashem mediante Moshé—, se ha perdido para nosotros. Hagámonos otro Moshé que, por mandato de Hashem, nos muestre el camino por medio de él». Por eso mencionaron «este hombre Moshé que nos hizo subir», y no «el Dios que los hizo subir», pues necesitaban un hombre de Dios.
También puedes comprenderlo por la respuesta de Aharón a Moshé. Moshé le preguntó: «¿Qué te hizo este pueblo para que trajeras sobre él un pecado tan grande?». Aharón respondió: «Me dijeron: Levántate, haznos dioses… Les dije: Quien tenga oro, que se lo quite. Me lo dieron, lo arrojé al fuego y salió este becerro». Aharón se disculpó ante Moshé diciendo: «No se encienda la ira de mi señor». Pero, según la interpretación común, estaría añadiendo rebelión a su pecado, pues confesaría que ellos le pidieron idolatría y que él la fabricó con sus propias manos. ¿Por qué no habría de enfurecerse Moshé? ¿Qué pecado podría ser mayor?
El asunto es como he explicado: ellos no pidieron que el becerro fuera un dios capaz de dar muerte o vida, ni aceptaron sobre sí el culto de su divinidad. Querían que ocupara el lugar de Moshé y les indicara el camino. Esta fue la defensa de Aharón: «Solo me pidieron que les hiciera un poder que marchara delante de ellos en tu lugar, señor mío, porque no sabían qué te había sucedido ni si regresarías. Por ello necesitaban algo que les indicara el camino mientras tú no estuvieras con ellos. Si regresabas, lo abandonarían y volverían a seguirte como antes».
Así ocurrió efectivamente. En cuanto el pueblo vio a Moshé, abandonó inmediatamente el becerro y lo rechazó. Permitieron que Moshé lo quemara y esparciera su polvo sobre el agua, sin que nadie se opusiera. También puedes ver que Moshé no discutió con ellos ni les dijo nada. Al llegar al campamento y ver el becerro y las danzas, todos huyeron de él. Moshé tomó el becerro, lo quemó y les hizo beber sus restos, y ellos no se resistieron. Si hubiera sido verdaderamente su dios, no es normal que una persona permita que su rey y dios sea consumido por el fuego. ¿Acaso alguien quemaría ante sus ojos sus abominaciones sin que lo apedrearan?
Aharón fue quien eligió aquella figura, pues ellos no le dijeron si debía hacer un toro, un cordero, una cabra u otra cosa. A esto se refiere la enseñanza de nuestros Sabios: «Esto enseña que deseaban muchas divinidades». No sabían qué figura elegir ni cuál sería la más conveniente para ellos.
La intención de Aharón fue la siguiente: Israel se encontraba en el desierto de Jorev, un lugar desolado. La destrucción y las desolaciones del mundo proceden del norte, como está escrito: «Desde el norte se abrirá el mal sobre todos los habitantes de la tierra». La intención del versículo no se limita al rey de Babilonia, como parecería por su sentido manifiesto, sino que desde la izquierda viene al mundo el atributo del juicio para retribuir a todos los habitantes de la tierra conforme a su maldad.
En la visión del carro celestial está escrito: «El rostro de un toro estaba a la izquierda de los cuatro». Aharón pensó que la fuerza vinculada a la destrucción indicaría el camino a través del lugar desolado, pues allí se manifiesta su gran poder. Si realizaban allí un servicio dirigido a Dios, el espíritu de lo alto podría derramarse sobre el portador de aquella figura, como se había derramado sobre Moshé.
Por eso dijo: «Mañana habrá una festividad para Hashem». Los servicios y sacrificios serían ofrecidos al Nombre particular, para obtener de Él benevolencia a través del poder representado por la figura; al tenerla delante, dirigirían su intención hacia el concepto que simbolizaba.
Nuestros Sabios nos enseñaron este asunto y revelaron su secreto. Dijeron: «“He visto claramente la aflicción de Mi pueblo”. El Santo, bendito sea, dijo a Moshé: “Moshé, tú ves una visión, pero Yo veo dos. Tú los ves llegando al Sinaí y recibiendo Mi Torá; Yo veo cómo, cuando salgo en Mi carro para entregarles la Torá, como está escrito: ‘Los carros de Dios son miríadas, millares incontables’, ellos desprenden una de las figuras de Mi carro, acerca de la cual está escrito: ‘El rostro de un toro estaba a la izquierda’, y Me provocan mediante ella”».
«Tetramolín» significa cuatro mulas: «tetra» significa cuatro en griego, como dijeron nuestros Sabios: «tetrágono» significa de cuatro lados; «molín» significa mulas, como las mulas de la casa de Rabí. Es una metáfora de las cuatro criaturas que sostienen el carro celestial.
En Vayikrá Rabá se dice que Aharón pensó: «Puesto que yo lo construyo, lo construiré para el Nombre del Santo, bendito sea», como está escrito: «Aharón proclamó y dijo: Mañana habrá una festividad para Hashem». No dice «Mañana habrá una festividad para el becerro», sino «para Hashem».
Rabí Avraham Ibn Ezra dijo que aquí la palabra «dioses» significa una gloria espiritual que reposa en una forma corporal, y que quien preste atención al primer viaje comprenderá esto. En mi opinión, no es correcto. El becerro no fue hecho mediante la ciencia astrológica para que una gloria espiritual reposara en su figura. Solamente hicieron la imagen para dirigir, por medio de su servicio, la intención hacia el poder que representaba.
Ya expliqué el secreto del primer viaje. ¡Lejos de nosotros pensar que Aharón quiso imitarlo! Solo aprendió de allí que su viaje sería guiado por aquel atributo. El entendido comprenderá.
Atajos: ← → cambian de capítulo · ↑ ↓ recorren pasajes.
