Pasaje seleccionado
Ramban on Exodus 5:1
פן יפגענו פן יפגעך היו רוצים לומר, אלא שחלקו כבוד למלכות. לשון רש"י. (רש"י על שמות ה׳:ג׳) ורבי אברהם אמר (אבן עזרא על שמות ה׳:ג׳) פן יפגענו כולל אנחנו הישראלים גם אתה פרעה וכל מצרים ולכן בראותם מכת בכורות אמרו כלנו מתים (שמות י״ב:ל״ג), כי נתברר להם דברי משה שאמר פן יפגענו בדבר, וגרשו אותם ללכת לזבוח. ואין דברו זה נכון, כי לא צוו לאמר שיהיה בישראל דבר או חרב אם לא יזבחו, והם לא ישנו בשליחות השם דבר: ועל דרך האמת הוא סוד הקרבנות, שהם כופר מן הפגיעה, כי לפניו ילך דבר (חבקוק ג ה) או בחרב הקשה ואמר זה, כי הקב"ה צוה אותם שיאמרו ואמרתם אליו ה' אלהי העברים נקרה עלינו ונזבחה לה' אלהינו (שמות ג׳:י״ח), והם אמרו כה אמר ה' אלהי ישראל שלח עמי (שמות ה׳:א׳), והנה פרעה היה חכם גדול ויודע את האלהים ומודה בו, כאשר אמר הוא או מורישו ליוסף, אחרי הודיע אלהים אותך (בראשית מא לט), איש אשר רוח אלהים בו (שם לח), אבל לא היה יודע את השם המיוחד, וענה לא ידעתי את ה' (ה' פסוק ב), והם נזכרו, וחזרו ואמרו לו כאשר צוו אלהי העברים נקרא עלינו (ה' פסוק ג), כי הזכירו לו אלהי העברים בלבד שהוא אל שדי, ואמר נקרא עלינו שהודיעוהו לשון המקרא כאשר נצטוו לו, ופירשו לו כי במקרא הזה אשר נקרא עליהם יצטרכו לזבוח לפניו פן תהיה הפגיעה בדבר או בחרב. וכענין הזה בא בדבר בלעם, שנאמר ויקר אלהים אל בלעם, ויאמר אליו את שבעת המזבחות ערכתי ואעל פר ואיל במזבח (במדבר כג ד):
“No sea que nos hiera.” Querían decir: “no sea que te hiera”, pero dieron honor al reino. Este es el lenguaje de Rashi.
Rabí Abraham dijo que “no sea que nos hiera” incluye a nosotros, los israelitas, y también a ti, Faraón, y a todo Egipto. Por eso, al ver la plaga de los primogénitos, dijeron: “todos morimos” (Éxodo 12:33), porque se les aclararon las palabras de Moshé, que había dicho: “no sea que nos hiera con peste”; y los expulsaron para ir a sacrificar.
Pero esto no es correcto, porque no fueron ordenados a decir que habría peste o espada contra Israel si no sacrificaban; y ellos no cambiarían nada de la misión de Hashem.
Según el camino de la verdad, este es el secreto de los sacrificios: son expiación frente al daño, porque delante de Él va la peste, o Su espada dura. Dijo esto porque el Santo, bendito sea, les ordenó: “Y le diréis: Hashem, Dios de los hebreos, se nos ha aparecido; iremos y sacrificaremos a Hashem nuestro Dios” (Éxodo 3:18). Ellos dijeron: “Así dijo Hashem, Dios de Israel: envía a Mi pueblo” (Éxodo 5:1).
Faraón era un gran sabio y conocía a Dios y lo reconocía, como dijo él o su antecesor a Yosef: “Después de que Dios te ha hecho saber” (Génesis 41:39), y: “un hombre en quien está el espíritu de Dios” (Génesis 41:38). Pero no conocía el Nombre especial. Por eso respondió: “No conozco a Hashem” (Éxodo 5:2).
Entonces ellos recordaron y volvieron a decirle como habían sido ordenados: “El Dios de los hebreos se nos ha encontrado” (Éxodo 5:3), pues solo le mencionaron al Dios de los hebreos, que es El Shaddai. Dijeron “se nos ha encontrado” para informarle el lenguaje de encuentro casual, tal como habían sido ordenados. Le explicaron que en este encuentro que se les había presentado necesitaban sacrificar delante de Él, no fuera que hubiera un daño con peste o espada.
Algo semejante aparece en el asunto de Bilam, donde está dicho: “Y Dios se encontró con Bilam, y él le dijo: he preparado los siete altares y ofrecí un toro y un carnero en cada altar” (Números 23:4).
Atajos: ← → cambian de capítulo · ↑ ↓ recorren pasajes.
