Pasaje seleccionado
Ramban on Leviticus 17:1
אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל בעבור היות הפרשה אזהרה להקריב כל הקרבנות באהל מועד יזהיר הכהנים שהם המקריבים הקרבן שלא יקריבום בחוץ ויזהיר גם ישראל שיביאום לה' שם ולא יקריבו אותם בחוץ על ידי עצמם והנכון בפרשה מה שהזכירו רבותינו (חולין טז) שאסר בשר תאוה לישראל במדבר ולא יאכלו רק שלמים שיעשו על מזבח ה' ולכך אמר שכל מי שישחוט משלשת מיני הבהמות אשר מהן יביאו כל הקרבנות שהם שור וכשב ועז שיביאום כולם אל פתח אהל מועד ויעשו אותם זבחי שלמים ולהקריב החלב והדם על מזבח ה' ואז יאכל הוא הבשר כמשפט ואמר שאם ישחטם במקום אחר יהיה חייב כרת והקרוב בלשון הכתוב כי מתחילה חייב כרת בכל שוחט בחוץ אפילו החולין והוא האיסור בבשר התאוה ונתן הטעם בעבור שיקדישום לה' ויזרוק הכהן הדם על מזבח ה' ויקטיר עליו החלב ואחרי כן (בפסוקים ח-ט) הזהיר שלא יעשה מזבח לה' בחוץ ויקריב עליו השלמים הנזכרים או עולה כענין הנעשה במוקדשין בשעת היתר הבמות רק בפתח אהל מועד יעלה אותם לשם והנה ריקן כל השחיטות בחולין ובמוקדשין להיות כולן בפנים ולכך אמר במשנה תורה (דברים יב י יא) ועברתם את הירדן וישבתם בארץ וגו' והיה המקום אשר יבחר ה' שמה תביאו עולותיכם וזבחיכם ואמר (שם פסוקים יג יד) השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה כי אם במקום וגו' להיות איסור שחוטי חוץ במוקדשין עומד במקומו בשעת בית הבחירה אבל התיר אותו בחולין זהו שאמר (שם פסוק טו) רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר וגו' לומר שלא תתנהג בארץ המניעה הנאמרת כאן שלא ישחוט חולין כלל ושיעשה הכל זבחי שלמים על מזבח ה' ופירש שם (דברים י״ב:כ׳) הטעם כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך וגו' לומר כי היה האיסור מתחילה בהיותם במדבר שיקל עליהם להביא כל זבחיהם אל פתח אהל מועד אבל אחרי שירחיב גבולם יאכלו בשר תאוה וישחטו בשעריהם אך לא המוקדשין וזה טעם מה שהזכיר בכאן אשר ישחט במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה יזכיר גם השוחטים מחוץ למחנה שיהיו חייבים להביא אותם אל פתח אהל מועד כי אע"פ שיתיר בשר תאוה כשירחיב השם גבולם מפני שאינם במקום המקדש לא יתיר כן במדבר אפילו חוץ למחנה לפי שאינם רחוקים מן המזבח כאשר יהיו בארץ שירחיב השם גבולם כי אז יתיר להם בשר תאוה וזהו דעתו של רבי ישמעאל (חולין טז) בפרשיות הללו ומכאן אמר דמעיקרא איתסר להו בשר תאוה והוא הנאות בכתוב על דרך הפשט וזהו מאמרם בהגדה (דב"ר ד ו) רבנין אמרין הרבה דברים אסר אותם הקב"ה וחזר והתירם במקום אחר תדע לך אסר הקב"ה לשחוט ולאכול לישראל עד שיביאנו פתח אהל מועד מנין שנאמר (ויקרא י״ז:ד׳) ואל פתח אהל מועד וגו' מה כתיב שם דם יחשב לאיש ההוא וגו' וכאן חזר והתירו להם שנאמר (דברים יב כ) בכל אות נפשך תאכל בשר מנין ממה שקראו בענין כי ירחיב ה' אלהיך ומה שכתב רש"י (רש"י על ויקרא י״ז:ג׳) (רש"י על ויקרא י״ז:ג׳) במוקדשין הכתוב מדבר וכו' הוא מדרשו של האומר (חולין טז) בשר תאוה לא איתסר כלל ועל דעתו נשנית הברייתא שבתורת כהנים (כאן) אבל דרך ישוב המקראות על אופניהם ודרך חכמים בהגדות וברוב המקומות כמו שפירשנו:
«A Aharón, a sus hijos y a todos los hijos de Israel». Puesto que esta sección contiene una advertencia de ofrecer todos los sacrificios en la Tienda de Reunión, advierte a los sacerdotes, que son quienes ofrecen los sacrificios, para que no los ofrezcan fuera.
También advierte a Israel para que los lleve allí ante Hashem y no los ofrezca por sí mismo fuera del Santuario.
La interpretación correcta de la sección es la mencionada por nuestros Sabios: durante la permanencia de Israel en el desierto quedó prohibida la carne de simple deseo.
Solo podían comer animales ofrecidos como sacrificios de paz sobre el altar de Hashem.
Por eso dice que cualquiera que degüelle una de las tres especies de animales de las que proceden todos los sacrificios —toro, oveja o cabra— deberá llevarla a la entrada de la Tienda de Reunión.
Allí la convertirán en un sacrificio de paz, ofrecerán la grasa y la sangre sobre el altar de Hashem y posteriormente la persona comerá la carne conforme a la ley.
Si la degüella en otro lugar, queda sujeto a la pena de karet.
Lo más cercano al lenguaje del versículo es que inicialmente impone karet a quien degüelle fuera, incluso si se trata de un animal no consagrado.
Esta es la prohibición de la carne de simple deseo.
La razón es que debían consagrar todos esos animales para Hashem, permitir que el sacerdote rociara su sangre sobre el altar y quemara allí su grasa.
Después, en los versículos posteriores, advierte que no debe construirse un altar para Hashem fuera del Santuario y ofrecer sobre él los sacrificios de paz mencionados o un holocausto, como se hacía con los animales consagrados durante la época en que los altares privados estaban permitidos.
Debían ofrecerlos exclusivamente a la entrada de la Tienda de Reunión.
De este modo, todas las degollaciones, tanto de animales ordinarios como consagrados, debían realizarse dentro.
Por eso en Deuteronomio dice:
«Atravesaréis el Jordán y habitaréis en la tierra… Al lugar que Hashem elija llevaréis vuestros holocaustos y sacrificios».
También:
«Cuídate de ofrecer tus holocaustos en cualquier lugar que veas, sino únicamente en el lugar…».
Esto mantiene vigente la prohibición de ofrecer fuera los animales consagrados durante la época del Templo elegido.
Pero permite la degollación de animales ordinarios:
«Solo conforme a todo el deseo de tu alma podrás degollar y comer carne…».
Significa que, en la tierra, ya no se aplicará la prohibición mencionada aquí, según la cual no podía degollarse ningún animal ordinario y todos debían convertirse en sacrificios de paz sobre el altar de Hashem.
Allí explica la razón:
«Cuando Hashem, tu Dios, ensanche tus fronteras…».
La prohibición existía inicialmente mientras se encontraban en el desierto, porque podían llevar fácilmente todos sus sacrificios hasta la entrada de la Tienda de Reunión.
Pero después de que sus fronteras fueran ensanchadas, podrían comer carne de simple deseo y degollar dentro de sus ciudades, aunque no los animales consagrados.
Este es el motivo por el cual aquí menciona tanto «quien degüelle dentro del campamento» como «quien degüelle fuera del campamento».
Incluso quienes degollaban fuera del campamento estaban obligados a llevar los animales hasta la entrada de la Tienda de Reunión.
Aunque la carne de simple deseo sería permitida cuando Hashem ensanchara sus fronteras, debido a que entonces estarían lejos del Santuario, todavía no sería permitida en el desierto, ni siquiera fuera del campamento.
Allí no estaban tan alejados del altar como lo estarían posteriormente en la extensa tierra.
Cuando Hashem ensanchara sus fronteras, permitiría la carne de simple deseo.
Esta es la opinión de Rabí Yishmael respecto a estas secciones.
A partir de aquí dijo que inicialmente la carne de simple deseo estaba prohibida.
Esta es la interpretación que mejor concuerda con el sentido literal de la Escritura.
Así se enseña también en una agadá:
«Los Sabios dijeron: muchas cosas prohibió el Santo, bendito sea, y después volvió a permitirlas en otro lugar.
»Hashem prohibió a Israel degollar y comer un animal hasta que lo llevaran a la entrada de la Tienda de Reunión.
»¿De dónde lo sabemos? Porque está escrito: “Y no lo lleva a la entrada de la Tienda de Reunión…”.
»¿Qué está escrito allí? “Sangre será considerada para aquel hombre…”.
»Después volvió a permitirlo, como está escrito: “Conforme a todo el deseo de tu alma podrás comer carne”.
»¿De dónde se aprende? De la sección que comienza: “Cuando Hashem, tu Dios, ensanche…”».
Lo que Rashi escribió —que el versículo habla exclusivamente de animales consagrados— corresponde a la interpretación de quien sostiene que la carne de simple deseo nunca estuvo prohibida.
Conforme a esta opinión fue redactada la baraita de Torat Cohanim.
Pero la explicación más adecuada al orden de los versículos y al método habitual de los Sabios en las enseñanzas homiléticas es la que hemos presentado.
Atajos: ← → cambian de capítulo · ↑ ↓ recorren pasajes.
