Pasaje seleccionado
Ramban on Leviticus 21:1
אמר ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים לשון רש"י (רש"י על ויקרא כ״א:א׳) מדברי רבותינו (יבמות קיד) והאזהרה הזאת לומר שלא נסייע בטומאת הקטנים בידים ובאו בזה אזהרות רבות בתורה כפי מדרש רבותינו (שם) בדם ובשרצים וטומאה ומהם נלמוד לכל איסורין שבתורה שלא נסייע באחד מהם שיעברו עליו הקטנים אבל אם יעשו הם לדעת עצמן אין אנו מצווין עליהם להפרישם וטעם הכתוב על פי מדרשו אמור אל הכהנים ותחזור ותאמר אליהם שלא יטמאו ורבוי האזהרות שיצוה להזהירם שיהיו כל בני אהרן נשמרים מזה גם הקטנים ואמר ר"א (אבן עזרא על ויקרא כ״א:א׳) בדרך הפשט אמור אל הכהנים הפרשה הנזכרת למעלה כי הם מורי התורה והמזהירים את העם ואמרת להם המצות שהם לבדם חייבים לשמרם ואינו נכון ועל דעתי בפשט הכתוב טעם אמור כמו דבר אמרי האזינה ה' (תהלים ה ב) דברי וכן אמרים אמת (משלי כב כא) וכן כי היא שמעה את כל אמרי ה' (יהושע כד כז) וכתיב בא אל פרעה ודברת אליו (שמות ט א) כמו ואמרת וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים קחו את המנחה (ויקרא י׳:י״ב) כמו ויאמר וכן במקומות הרבה "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם" והוא נאמר בפרשיות אשר ירצה להזהיר להם מאד או לחומר הענין או להיותם מורגלים לחטוא בהנה וכן יאמר "אמור אל הכהנים ואמרת אליהם" וכמוהו כה אמר ה' אלהי ישראל הלוך ואמרת אל צדקיהו מלך יהודה ואמרת אליו כה אמר ה' וגו' (ירמיהו לד ב) שטעמו דבר אל צדקיהו וכן ותאמר האשה התקועית אל המלך ותפול על פניה ארצה ותשתחו ותאמר הושיעה המלך ( יד ד) כמו ותדבר האשה אל המלך ותאמר הושיעה המלך והנה טעם אמור אל הכהנים ואמרת אליהם כטעם דבר אל הכהנים ואמרת אליהם דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם וענינו דבר אל העם בשמי ותאמר להם ככה כענין בא אל פרעה ואמרת אליו (שמות ז כו) ורבים יאמרו כי טעם "דבר אל בני ישראל" כטעם קריאה דבר אל בני ישראל שיתאספו אליך ותאמר אליהם ככה וכן אמור אל הכהנים שיקבצו וישמעו וטעם הכהנים כי במצות אשר הם בעניני הקרבנות יאמר "אל אהרן ואל בניו" ולא יזכירם בשם "הכהנים" כי הענינים ההם בקרבנות או במעלות הקדש אבל בכאן יזהיר שלא יטמאו במת לעולם אפילו בעת שלא יבואו במקדש והיא מעלה להם בעצמם ולכך הזכיר הכתוב "הכהנים" לאמר כי בעבור שהם כהני ה' ומשרתי אלהינו יאמר להם שיתנהגו כבוד וגדולה בעצמם ולא יטמאו לעולם והנה החללים מוצאים מן הכלל הזה וטעם לא יטמא שתאמר להם שלא יטמא כל אחד מהם לנפש בעמיו או ימשך אל "בעל בעמיו" המוזכר למטה ושיעורו "לנפש לא יטמא הבעל בעמיו" וטעם בעל בעמיו כמו מבעלי יהודה ( ו ב) בעלי גוים (ישעיהו טז ח) הנכבדים בהם או האדונים מלשון בעליו אין עמו (שמות כב יג) בעל הבית (שם פסוק ז) כי הנכבדים יקראו אדונים יאמר לא יטמא נכבד בעמיו להחל את כבודו יפרש הכתוב כי למעלת הכהן בעבור שהוא ראוי להיות הגדול והנכבד בעמיו יזהירנו שלא יחלל מעלתו בטומאת המתים ויתכוין הכתוב בזה שלא יעלה על דעתנו לומר שאין האזהרה אלא בבואם אל אהל מועד לשרת בקדש וכן בכל הפרשה יזהיר כי הכל למעלתם את אביה היא מחללת (ויקרא כ״א:ט׳) ולא יחלל זרעו (ויקרא כ״א:ט״ו) וכן תרגומו של אונקלוס לא יסתאב רבא בעמיה לאחלותיה ובת"כ (אמור פרשה א טו) נדרש בבעל באשתו כמו שכתב רש"י:
«Di… y les dirás». Rashi explicó, basándose en nuestros sabios:
«Viene a advertir a los adultos acerca de los menores».
Esta advertencia significa que no debemos ayudar activamente a los menores a impurificarse.
Conforme a la interpretación de nuestros sabios, aparecen en la Torá varias advertencias semejantes respecto de la sangre, los reptiles y la impureza.
A partir de ellas aprendemos respecto de todas las prohibiciones de la Torá que no debemos ayudar a los menores a transgredirlas.
Sin embargo, si actúan por su propia voluntad, no estamos obligados por la Torá a separarlos de ellas.
Conforme a esta interpretación, el sentido del versículo es:
«Di a los sacerdotes y vuelve a decirles que no deben impurificarse».
La repetición de las advertencias ordena advertirles de modo que todos los hijos de Aharón se protejan de esta impureza, incluidos los menores.
Rabí Avraham explicó conforme al sentido literal:
«“Di a los sacerdotes” se refiere a la sección mencionada anteriormente, porque ellos son quienes enseñan la Torá y advierten al pueblo.
“Y les dirás” se refiere a los mandamientos que solamente ellos deben observar».
Esto no es correcto.
A mi parecer, conforme al sentido literal, la palabra «di» significa «habla».
Es semejante a:
«Escucha mis palabras, HaShem»;
«Palabras de verdad»;
«Ella escuchó todas las palabras de HaShem».
También está escrito:
«Ve al faraón y habla con él», con el mismo sentido que «le dirás».
«Moshé habló a Aharón, Elazar e Itamar, sus hijos restantes: tomad la ofrenda vegetal», significa «Moshé les dijo».
Existen muchos lugares que dicen:
«Habla a los hijos de Israel y diles».
Esta fórmula aparece en secciones en las que HaShem desea advertirles con especial severidad, ya sea por la gravedad del asunto o porque las personas acostumbran pecar en aquellas cosas.
Así dice:
«Di a los sacerdotes y les dirás».
Es semejante a:
«Así dice HaShem, Dios de Israel: ve y dile a Tzidkiyahu, rey de Yehudá, y le dirás: así dice HaShem…».
Su sentido es:
Habla con Tzidkiyahu.
También:
«La mujer de Tekoa habló al rey, cayó sobre su rostro, se inclinó y dijo: sálvame, rey».
Significa:
La mujer habló al rey y le dijo: «Sálvame, rey».
Por tanto:
«Di a los sacerdotes y les dirás» posee el mismo sentido que:
«Habla a los sacerdotes y diles» o «habla a los hijos de Israel y diles».
Su significado es:
Habla al pueblo en Mi Nombre y diles lo siguiente.
Algunos explican que «habla a los hijos de Israel» funciona como una convocatoria:
Habla para que los hijos de Israel se reúnan ante ti y después diles lo siguiente.
Así también:
«Di a los sacerdotes», para que se congreguen y escuchen.
La razón de llamarlos aquí «los sacerdotes» es la siguiente.
En las secciones relativas a los sacrificios dice normalmente:
«A Aharón y a sus hijos», y no los llama «los sacerdotes», porque aquellos asuntos se refieren a los sacrificios o a los diferentes niveles de santidad.
Aquí, sin embargo, les advierte que nunca deben impurificarse por un muerto, incluso cuando no se dispongan a entrar en el Santuario.
Esta es una elevación que les corresponde por su propia condición.
Por eso la Escritura los llama «los sacerdotes», para decir que, puesto que son sacerdotes de HaShem y servidores de nuestro Dios, deben conducirse con honor y dignidad y no impurificarse jamás.
Los jalalim quedan excluidos de esta categoría.
El sentido de:
«No se impurificará por una persona entre su pueblo»,
es que debes decirles que ninguno de ellos se impurifique por un muerto entre su pueblo.
También puede estar unido a:
«El señor entre su pueblo», mencionado posteriormente.
La estructura sería:
«Un señor entre su pueblo no se impurificará por un muerto».
«Señor entre su pueblo» significa una de las personas importantes del pueblo, como en:
«Los señores de Yehudá» y «los señores de las naciones».
También puede significar los dirigentes, relacionado con:
«Su propietario no está con él» y «el dueño de la casa».
Las personas importantes reciben el nombre de señores.
El versículo diría:
Una persona honorable dentro de su pueblo no se impurificará, profanando su propia dignidad.
La Escritura explica que, debido a la elevada condición del sacerdote, quien debe ser grande y honorable dentro de su pueblo, le prohíbe profanar su nivel mediante la impureza de los muertos.
Con esto evita que pensemos que la advertencia solamente se aplica cuando entran en la Tienda de Reunión para servir en el Santuario.
Toda la sección advierte por causa de su elevada condición:
«A su padre profana»;
«No profanará su descendencia».
Así tradujo Onkelos:
«El grande de su pueblo no se impurificará, profanándose».
En Torat Kohanim, sin embargo, la palabra «señor» fue interpretada respecto de un esposo y su mujer, como escribió Rashi:
Atajos: ← → cambian de capítulo · ↑ ↓ recorren pasajes.
