Pasaje seleccionado
Ramban on Leviticus 25:1
וידבר ה' אל משה בהר סיני מה ענין שמיטה לענין הר סיני והלא נאמרו כל המצות מסיני אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטיה ודקדוקיה מסיני אף כולן נאמרו כללותיהן ופרטיהן ודקדוקיהן מסיני כך שנויה בתורת כהנים (ריש הפרשה) ונראה לי שכך פירושו לפי שלא מצינו שמיטת קרקעות שנשנית בערבות מואב למדנו שכללותיה ופרטיה כולן נאמרו מסיני ובא הכתוב ולימד כאן על כל דיבור שנדבר למשה בסיני שמסיני היו כללותיהן ודקדוקיהן וחזרו ונשנו בערבות מואב לשון רש"י (רש"י על ויקרא כ״ה:א׳) ואינו נכון בעיני כלל שהרבה מצות כשמיטה שלא נשנו בערבות מואב ונדע בהן שנאמרו כללותיהן ופרטיהן מסיני או באוהל מועד ועוד מנין שהוקשו שאר הדברות שנשנו בערבות מואב לשמיטה ולא היו כללותיהן מסיני ופרטיהם בערבות מואב וכן היה ראוי יותר לומר כי הנשנות נשנו לבאר פרטיהם כי לא נאמרו בסיני אלא כללותיה אבל הברייתא השנויה בתורת כהנים פירושה ברור שהשמיטה נאמרו כללותיה מסיני דכתיב בפרשת ואלה המשפטים (שמות כג יא) והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך וגו' ואלו דיני השמיטה בדרך כלל ובכאן חזר ואמר כי בהר סיני עוד נאמרו כל פרטיה שהרי כולם נזכרו בפרשה הזאת ובסוף הענין (ויקרא כ״ז:ל״ד) כתיב אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני להקיש כל המצות אל השמיטה הנזכרת שכולן היו כן שנאמרו בכלל ופרט והכל מסיני וכן שנו שם בתורת כהנים (סוף סיפרא) אלה המצות אין נביא רשאי לחדש עוד דבר מעתה אשר צוה ה' את משה כדאי השליח לשולחו את משה אל בני ישראל זכות ישראל גרמה בהר סיני שכולם נאמרו מסיני עד כאן בת"כ אבל ענין ערבות מואב שנצטוה שם משה לבאר התורה לבנים כך נראה לי וזה כפתור ופרח וענין הפרשה הזאת שנכתב בכאן אמר ר"א (אבן עזרא על ויקרא כ״ה:א׳) כי זאת הברית הכתובה בפרשת ואלה המשפטים (שמות כד ז) וכשקבלו על נפשם נעשה ונשמע אז נכרתה הברית ואמר להן כל הפרשה הזאת והזכירה במקום הזה לחבר תנאי הארץ כי כאשר אמר על העריות כי בעבורם תקיא אותם הארץ (ויקרא י״ח:כ״ח) כן אמר בפרשת אם בחקותי על שבתות הארץ (ויקרא כ״ו:ל״ד) והוצרך תחילה להזכיר השבתות ולפי דעתי כי נכתבה כאן בסדר נכון כי פירוש "בהר סיני" בעלותו שם לקבל לוחות שניות וביאור הענין כי בתחילת ארבעים יום הראשונים של לוחות הראשונות כתב משה בספר הברית את כל דברי ה' ואת כל המשפטים הנאמרים שם ויזרוק דם הברית על העם (שמות כד ח) וכשחטאו בעגל ונשתברו הלוחות כאילו נתבטלה הברית ההיא אצל הקב"ה וכשנתרצה הקב"ה למשה בלוחות שניות צוהו בברית חדשה שנאמר (שם לד י) הנה אנכי כורת ברית והחזיר שם המצות החמורות שנאמרו בסדר ואלה המשפטים בברית הראשונה ואמר (שם פסוק כז) כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל ורצה הקב"ה להחמיר עליהם בברית הזאת השנית שתהיה עליהם באלות ובקללות ושתהיה כראשונה על כל המצות הראשונות ועל כל המשפטים כמו שנאמר בברית הראשונה (שם כד ג) את כל דברי ה' ואת כל המשפטים ולפיכך אמר בכאן בסוף התוכחות (ויקרא כ״ו:מ״ו) אלה החקים והמשפטים והתורות אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה הוא רומז אל כל המצות והמשפטים שנאמרו בברית הראשונה בסדר ואלה המשפטים שהיו כולן בברית הזאת והנה בספר הברית הראשון נאמרה השביעית בכלל כמו שהזכרתי שנאמר והשביעית תשמטנה ונטשתה וכו' ועתה בברית הזאת השנית נאמרה בפרטיה ודקדוקיה ועונשיה ובעת הברית הראשונה שהוא בארבעים יום ראשונים נצטוה משה על המשכן וכשנתרצה לו הקב"ה וצוהו לכרות להם ברית שניה ירד משה ויצום את כל אשר צוה ה' אותו בהר סיני (שם לד לד) והיה מעשה המשכן מכללם ואז הקהיל משה את כל עדת בני ישראל ואמר להם כבתחילה (שמות לה א) אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם במלאכת המשכן והנה קבלו הדבר בשמחה ויצאו מלפניו מיד ובאו כולם ונתנו הנדבה ועשו המשכן והשלימו מלאכתו וכאשר הוקם מיד "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד" (ויקרא א א) וצוהו בקרבנות ובכל תורת כהנים ומשה צוה הכל אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל מיד וכאשר השלים אמר להם עוד צוה אותי השם בהר סיני לפרש לכם השמיטה והיובל ולכרות לכם על כל המצוה והמשפטים ברית חדשה באלה ובשבועה ולא הוצרך עתה שיזבח זבחים ויזרוק חצי הדם על העם וחצי הדם על המזבח כאשר עשה בראשונה אבל קבלו עליהם הברית הראשונה באלות ובקללות אלה וזה טעם "אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל בהר סיני" (ויקרא כ״ו:מ״ו) כי הוא הנותן להם בברית הזאת כי מחל להם על פי התנאים האלו כמו שפירשתי בסוף כי תשא (שמות לד כז) וכן ברית ערבות מואב כן היה שקבלו עליהם התורה באלות ובקללות ההם והיא הברית כמו שנאמר (דברים כח סט) אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה לכרות את בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב ואמת אמרו שבתנאי הארץ השמיטה והיובל כאשר יזכיר בתוכחות (להלן כו לד לה) ועל זה נתחדשו בברית הזאת השנית:
«Hashem habló a Moshé en el monte Sinaí». ¿Qué relación particular existe entre la shemitá y el monte Sinaí? ¿Acaso no fueron pronunciadas en el Sinaí todas las mitzvot?
La enseñanza es la siguiente: así como respecto a la shemitá fueron comunicados en el Sinaí sus principios generales, sus detalles y todas sus precisiones, también todas las demás mitzvot fueron comunicadas en el Sinaí con sus principios generales, sus detalles y sus precisiones.
Así se enseña en Torat Cohanim.
Rashi explica:
«Puesto que no encontramos que las leyes de la shemitá de las tierras fueran repetidas en las llanuras de Moav, aprendemos que todos sus principios y detalles fueron comunicados en el Sinaí.
»La Escritura vino aquí para enseñar que, respecto a cada mandato comunicado a Moshé en el Sinaí, tanto sus principios como sus precisiones fueron dados allí, y después fueron repetidos en las llanuras de Moav».
En mi opinión, esto no es correcto en absoluto.
Existen muchas mitzvot semejantes a la shemitá que tampoco fueron repetidas en las llanuras de Moav. Sabemos, no obstante, que sus principios y detalles fueron comunicados en el Sinaí o en la Tienda de Reunión.
Además, ¿de dónde aprendemos que las demás mitzvot repetidas en las llanuras de Moav deben compararse con la shemitá? Quizá sus principios fueron pronunciados en el Sinaí y sus detalles únicamente en las llanuras de Moav.
Conforme al razonamiento de Rashi, habría sido más apropiado decir que las mitzvot repetidas allí lo fueron para explicar sus detalles, porque en el Sinaí solo se habían comunicado sus principios generales.
La baraita de Torat Cohanim posee, sin embargo, una explicación clara.
Los principios generales de la shemitá fueron pronunciados en el Sinaí, como está escrito en la sección de Mishpatim:
«Durante el séptimo año la dejarás descansar y la abandonarás, y comerán los pobres de tu pueblo…».
Estas son las leyes generales de la shemitá.
Aquí vuelve a decir que también todos sus detalles fueron comunicados en el monte Sinaí, pues todos ellos aparecen en esta sección.
Al final del asunto está escrito:
«Estas son las mitzvot que Hashem ordenó a Moshé para los hijos de Israel en el monte Sinaí».
Esto establece una comparación entre todas las mitzvot y la shemitá aquí mencionada: todas fueron comunicadas en el Sinaí tanto en sus principios como en sus detalles.
Así enseñaron también al final de Torat Cohanim:
«“Estas son las mitzvot”: desde este momento ningún profeta tiene autorización para innovar otra cosa.
»“Que Hashem ordenó a Moshé”: digno era el enviado de representar a quien lo envió.
»“A los hijos de Israel”: el mérito de Israel causó que fueran entregadas.
»“En el monte Sinaí”: todas fueron pronunciadas en el Sinaí».
Hasta aquí Torat Cohanim.
En las llanuras de Moav, Moshé recibió la orden de explicar la Torá a los hijos de la nueva generación.
Esta es, en mi opinión, una interpretación perfecta y extraordinariamente apropiada.
Respecto a la razón por la cual esta sección fue escrita aquí, Rabí Avraham Ibn Ezra dijo que constituye el pacto mencionado en la sección de Mishpatim.
Cuando Israel aceptó diciendo: «Haremos y escucharemos», se estableció el pacto. Entonces Moshé les comunicó toda esta sección.
Fue colocada aquí para unir las condiciones de la posesión de la tierra.
Así como respecto a las relaciones prohibidas se dijo que por ellas la tierra vomitaría a sus habitantes, también en la sección de Bejukotai se dice que la tierra recuperará sus años sabáticos.
Por eso era necesario mencionar primero las leyes sabáticas de la tierra.
En mi opinión, la sección fue escrita aquí conforme a su orden correcto.
La expresión «en el monte Sinaí» se refiere a la ocasión en que Moshé subió para recibir las segundas tablas.
La explicación es la siguiente:
Durante los primeros cuarenta días, cuando recibió las primeras tablas, Moshé escribió en el Libro del Pacto todas las palabras de Hashem y todos los juicios allí pronunciados. Después roció sobre el pueblo la sangre del pacto.
Cuando pecaron con el becerro y fueron quebradas las tablas, aquel pacto quedó, por así decirlo, anulado ante el Santo, bendito sea.
Cuando el Santo, bendito sea, se reconcilió con Moshé mediante las segundas tablas, le ordenó establecer un nuevo pacto, como está escrito:
«He aquí que Yo establezco un pacto».
Allí repitió las mitzvot más graves mencionadas en la sección de Mishpatim dentro del primer pacto.
También dijo:
«Escribe para ti estas palabras, porque conforme a estas palabras he establecido un pacto contigo y con Israel».
El Santo, bendito sea, quiso imponerles una mayor severidad en este segundo pacto: quedarían sujetos a maldiciones e imprecaciones.
Este pacto comprendería todas las mitzvot y juicios del primero, como se dijo respecto al primer pacto:
«Todas las palabras de Hashem y todos los juicios».
Por eso, al final de las reprensiones, dice aquí:
«Estos son los estatutos, los juicios y las enseñanzas que Hashem estableció entre Él y los hijos de Israel en el monte Sinaí, por medio de Moshé».
Alude a todas las mitzvot y juicios mencionados en el primer pacto de la sección de Mishpatim. Todos ellos quedaron incluidos también en este segundo pacto.
En el primer Libro del Pacto se mencionó la shemitá de manera general, como dije:
«Durante el séptimo año la dejarás descansar y la abandonarás…».
Ahora, en este segundo pacto, fueron comunicados todos sus detalles, precisiones y castigos.
Durante el primer pacto, en los primeros cuarenta días, Moshé recibió la orden de construir el Mishkán.
Cuando el Santo, bendito sea, se reconcilió con él y le ordenó establecer para Israel un segundo pacto, Moshé descendió y les transmitió todo cuanto Hashem le había ordenado en el monte Sinaí.
La construcción del Mishkán estaba incluida en ello.
Entonces Moshé congregó a toda la comunidad de los hijos de Israel y les dijo, como al principio:
«Estas son las cosas que Hashem ordenó hacer» respecto a la obra del Mishkán.
Aceptaron el asunto con alegría. Salieron inmediatamente de su presencia, llevaron sus donaciones y construyeron el Mishkán hasta completar su obra.
Cuando fue levantado, inmediatamente:
«Llamó a Moshé, y Hashem le habló desde la Tienda de Reunión».
Le ordenó las leyes de los sacrificios y toda la Torá de los sacerdotes.
Moshé transmitió inmediatamente todo aquello a Aharón, a sus hijos y a todos los hijos de Israel.
Cuando terminó, les dijo:
«Hashem también me ordenó en el monte Sinaí explicaros la shemitá y el yovel, y establecer con vosotros un nuevo pacto, acompañado de maldición y juramento, acerca de todas las mitzvot y juicios».
Ahora no fue necesario volver a ofrecer sacrificios ni rociar la mitad de la sangre sobre el pueblo y la otra mitad sobre el altar, como había hecho durante el primer pacto.
Aceptaron sobre sí el primer pacto mediante estas maldiciones e imprecaciones.
Este es el sentido de:
«Que Hashem estableció entre Él y los hijos de Israel en el monte Sinaí».
Él se entregó a ellos dentro de este pacto, perdonándolos conforme a estas condiciones, como expliqué al final de Ki Tisá.
Lo mismo ocurrió con el pacto de las llanuras de Moav. Allí aceptaron la Torá mediante aquellas maldiciones e imprecaciones, y esto constituyó el pacto, como está escrito:
«Estas son las palabras del pacto que Hashem ordenó a Moshé establecer con los hijos de Israel en la tierra de Moav, además del pacto que estableció con ellos en Jorev».
Nuestros Sabios dijeron correctamente que la shemitá y el yovel forman parte de las condiciones para habitar la tierra, como se menciona en las reprensiones:
«Entonces la tierra recuperará sus años sabáticos».
Por causa de ello, estas leyes fueron renovadas y detalladas en este segundo pacto.
Atajos: ← → cambian de capítulo · ↑ ↓ recorren pasajes.
