Pasaje seleccionado
Sforno on Leviticus 16:1
וידבר ה' אל משה אחרי מות. הנה תיבת וידבר בלשון הקדש לא תפול ברוב על חלקי הדבור אבל תפול על משך הדבור בכללו ולכן אחר לשון הדבור יבא ברוב לשון האמירה הפרטית. אמר אם כן וידבר ה' אל משה אחרי מות ויאמר אליו דבר אל אהרן אחיך ומפני שהאריך בספור אחרי מות לא כתב ויאמר איליו אבל חזר והזכיר האל יתברך האומר ומשה השומע. אמנם לדברי קצת מרבותינו ז"ל היו שני דבורים ויהיה שעור הכתוב וידבר ה' אל משה ויאמר אליו דבר אל אהרן ואל יבא ולא ימות ואחרי מות שני בני אהרן אמר למשה דבר אל אהרן ואל יבא שלא יכנס יותר ממה שצוה ולא ימות כדרך שמתו בניו בהיותם הורסים לעשות קטרת יותר ממה שצוו. וזה לזרזו יותר מן הראשון:
«El Eterno habló a Moshé después de la muerte». La palabra «habló», en la lengua sagrada, generalmente no se refiere a las partes individuales de un discurso, sino a la totalidad y continuidad del discurso. Por eso, después de la expresión «habló», suele aparecer una «declaración» específica. El sentido sería: «El Eterno habló a Moshé después de la muerte… y le dijo: Habla a Aharón, tu hermano». Debido a que la narración de «después de la muerte» se extendió, no escribió inmediatamente «y le dijo», sino que volvió a mencionar al Dios que hablaba y a Moshé, que escuchaba. Sin embargo, según algunos de nuestros Sabios, hubo dos comunicaciones. El sentido del versículo sería: «El Eterno habló a Moshé y le dijo: Habla a Aharón; que no entre y no muera». Después de la muerte de los dos hijos de Aharón, le dijo a Moshé: «Habla a Aharón; que no entre más allá de lo que le fue ordenado, para que no muera como murieron sus hijos», quienes irrumpieron para ofrecer incienso más allá de lo que se les había ordenado. Esta segunda advertencia vino a fortalecer todavía más la primera.
Atajos: ← → cambian de capítulo · ↑ ↓ recorren pasajes.
