על עסקי קול רב אשי אמר מהכא (דה"ב ה, יג) ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד
La respuesta divina se refería a asuntos de voz. Rav Ashi lo deriva de «cuando los trompetistas y cantores estaban como uno, haciendo oír una sola voz».
רבי יונתן אמר מהכא (במדבר יח, ג) ולא ימותו גם הם גם אתם מה אתם בעבודת מזבח אף הם בעבודת מזבח
Rabí Yonatán lo deriva de «no morirán, también ellos y también ustedes»: así como los kohanim realizan servicio del altar, también los leviim.
תניא נמי הכי ולא ימותו גם הם גם אתם אתם בשלהם והם בשלכם במיתה הם בשלהם אינן במיתה אלא באזהרה
Se enseñó igualmente: si los kohanim realizan el servicio de los leviim o los leviim el de los kohanim, hay pena de muerte. Dentro de las funciones levíticas, cambiar de tarea está sujeto al menos a prohibición.
אמר אביי נקיטינן משורר ששיער בשל חבירו במיתה שנאמר (במדבר ג, לח) והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד וגו' והזר הקרב יומת מאי זר אילימא זר ממש הכתיב חדא זימנא אלא לאו זר דאותה עבודה:
Abaye dijo: tenemos la tradición de que un leví cantor que realiza la tarea de portero incurre en muerte, pues «el extraño que se acerque morirá». No puede referirse a un extraño israelita, ya mencionado; se refiere a quien es extraño respecto de esa labor.
מיתיבי משורר ששיער ומשוער ששורר אינן במיתה אלא באזהרה
Se objetó: un cantor que sirve como portero y un portero que canta no incurren en muerte, sino solamente en prohibición.
תנאי היא דתניא מעשה בר' יהושע בר חנניה שהלך לסייע בהגפת דלתות אצל ר' יוחנן בן גודגדא אמר לו בני חזור לאחוריך שאתה מן המשוררים ולא מן המשוערים
Es una disputa de tannaim. Rabí Yehoshúa ben Jananiá fue a ayudar a cerrar puertas junto a Rabí Yojanán ben Gudgedá. Este le dijo: «Hijo mío, regresa; tú eres de los cantores, no de los porteros».
מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר מיתה היא וגזרו בה רבנן ומ"ס אזהרה היא ולא גזרו בה
Quizá discrepan precisamente en si la infracción merece muerte y los Sabios decretaron incluso sobre ayudar, o si es solamente una prohibición y no decretaron.
דכ"ע אזהרה היא מר סבר מסייע גזרו ביה רבנן ומר סבר לא גזרו ביה רבנן
En realidad, todos aceptan que cambiar de labor está solamente prohibido. Discrepan si los Sabios prohibieron incluso ayudar ocasionalmente.
בעי רבי אבין עולת נדבת ציבור טעונה שירה או אינה טעונה שירה {במדבר י } עולותיכם אמר רחמנא אחת עולת חובה ואחת עולת נדבה או דלמא עולותיכם דכולהו ישראל קאמר רחמנא
Rabí Avín preguntó: ¿una olá voluntaria comunitaria requiere canto? «Sobre sus olot» podría incluir obligatorias y voluntarias, o quizá solamente olot pertenecientes a todo Israel y con tiempo fijo.
ת"ש (דה"ב כט, כז) ויאמר חזקיהו להעלות העולה (על המזבח) ובעת החל העולה החל שיר ה' והחצוצרות ע"י כלי (שיר) דוד מלך ישראל האי שירה מאי עבידתה אילימא דעולת חובה ל"ל אימלוכי אלא לאו דעולת נדבה
Se intenta probar de Jizkiyahu: «Cuando comenzó la olá, comenzó el canto de Hashem». Si era una olá obligatoria, ¿por qué necesitó ordenar expresamente comenzar? Parece voluntaria.
א"ר יוסף לא עולת ראש חודש הוה וקא מיבעיא להו מי הוקבע ר"ח בזמנו דליקרב או לא
Rav Yosef responde que era la olá de Rosh Jódesh y dudaban si el mes había sido fijado correctamente y podía ofrecerse.
אמר ליה אביי ומי מצית אמרת הכי והכתיב (דה"ב כט, יז) ביום ששה עשר לחדש הראשון וגו' ויאמר חזקיהו להעלות העולה (על המזבח)
Abaye objetó: el texto sitúa el episodio el día dieciséis del primer mes; ya se sabía cuándo había sido Rosh Jódesh.
אלא אמר רמי בריה דרב ייבא כבש הבא עם העומר קמיבעיא להו מי קבע ר"ח בזמנו דליקריב או לא
Rami, hijo de Rav Yeivá, dice que se trataba del cordero que acompaña al ómer y dudaban de la correcta fijación del mes.
מתקיף לה רב אויא וליחזי פסח היכי עביד מצה היכי אכיל
Rav Avya objeta: podían comprobar cómo habían ofrecido Pésaj y cuándo habían comido matzá.
אלא אמר רב אשי מידי דהוה אשליחא דציבורא דממליך השתא דאתית להכי אפילו תימא עולת חובה מידי דהוה אשליחא דציבורא דממליך
Rav Ashi explica que la orden de Jizkiyahu era semejante a la autorización formal que pide un oficiante antes de comenzar. Por tanto, incluso podía tratarse de una olá obligatoria.
ת"ש רבי יוסי אומר מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב
Se intenta otra prueba. Rabí Yosí dijo: un mérito se hace coincidir con un día meritorio y una calamidad con un día calamitoso.
אמרו כשחרב הבית בראשונה אותו היום תשעה באב היה ומוצאי שבת היה ומוצאי שביעית היתה ומשמרתו של יהויריב היתה והיו כהנים ולוים עומדים על דוכנן ואומרים שירה ומה שירה אמרו (תהלים צד, כג) וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם ולא הספיקו לומר יצמיתם ה' אלהינו עד שבאו אויבים וכבשום וכן בשניה
Cuando fue destruido el Primer Templo era nueve de Av, domingo, año posterior a Shemitá y turno sacerdotal de Yehoyariv. Kohanim y leviim estaban sobre la plataforma cantando: «Él hará recaer sobre ellos su maldad y los destruirá». Antes de terminar, entró el enemigo. Lo mismo ocurrió en la segunda destrucción.
האי שירה מאי עבידתיה אילימא דעולת חובה מי הואי בי"ז בתמוז בטל התמיד אלא לאו דעולת נדבה
¿Sobre qué sacrificio cantaban? No podía ser la olá diaria obligatoria, pues el tamid había cesado el diecisiete de Tamuz. Parecería una olá voluntaria comunitaria.
ותסברא מ"ש דעולת חובה דלא הואי ומ"ש דעולת נדבה דהואי הא לא קשיא בן בקר אקראי בעלמא הוא דאיתרמיא להו
Pero ¿por qué habría olá voluntaria si no había obligatoria? Podría haberse presentado casualmente un novillo disponible.
אמר רבא ואיתימא רב אשי ותסברא שירה דיומיה (תהלים כד, א) לה' הארץ ומלואה וישב עליהם את אונם בשיר דארבעה בשבת הוא אלא אילייא בעלמא הוא דנפל להו בפומייהו
Rava, o Rav Ashi, objeta: el canto diario de domingo era «De Hashem es la tierra y cuanto contiene», mientras que «Él hará recaer sobre ellos su maldad» corresponde al miércoles. No era el canto sacrificial regular, sino un lamento que surgió espontáneamente.
והא עומדין על דוכנן קתני כדר"ל דאמר אומר שלא על הקרבן אי הכי בעולת נדבה נמי לימא נפיק מינה חורבא
Pero la baraita dice que estaban sobre la plataforma. Esto concuerda con Reish Lakish, quien permite cantar sobre la plataforma sin sacrificio. Entonces tampoco puede probarse nada sobre una olá voluntaria; concluir lo contrario produciría un error halájico.
מאי הוה עלה ת"ש דתני רב מרי בריה דרב כהנא (במדבר י, י) על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם
¿Cuál es la conclusión? Rav Mari, hijo de Rav Kahaná, enseñó de «sobre sus olot y sus sacrificios de shelamim».
מה עולה קודש קדשים אף שלמים קודש קדשים ומה שלמים קבוע להם זמן אף עולה קבוע לה זמן:
Así como los shelamim mencionados son de santidad máxima y tienen tiempo fijo, también la olá que requiere canto es una ofrenda de tiempo fijo; una olá voluntaria comunitaria no requiere canto.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
23
Pasajes
100%
ES
0
Refs
0
Guardado
ערכין י״א ב
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: Wikisource Talmud Bavli — licencia CC BY-SA
Fuente hebrea: Wikisource Talmud Bavli.
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 27 de julio de 2026.
