Baal HaSulam's Introducción to Zohar 13:1
פרק ב': הרצון לקבל המתוקן יג. אמנם עדיין נשאר לנו להבין: סוף סוף, כיון שהרצון לקבל לעצמו הוא כל כך פגום ומקולקל, איך יצא והיה במחשבת הבריאה בא"ס ב"ה, שלאחדותו אין הגה ומילה לפרשה.
Capítulo 2: el deseo de recibir corregido. M. Sin embargo, todavía nos queda entender: al fin y al cabo, si el deseo de recibir para sí mismo es tan defectuoso y corrupto, ¿cómo salió y existió en el pensamiento de la creación en el Ein Sof, bendito sea, cuya unidad no hay pensamiento ni palabra que pueda explicar?
Baal HaSulam's Introducción to Zohar 13:2
והענין הוא, כי באמת תכף בהמחשבה לברוא את הנשמות, היתה מחשבתו ית' גומרת הכל. כי אינו צריך לכלי מעשה כמונו. ותיכף יצאו ונתהוו כל הנשמות וכל העולמות העתידים להבראות, מלאים בכל הטוב והעונג והרוך שחשב בעדן, עם כל תכלית שלמותן הסופית שהנשמות עתידות לקבל בגמר התיקון, דהיינו אחר שהרצון לקבל שבנשמות כבר קיבל כל תיקונו בשלמות ונתהפך להיות השפעה טהורה, בהשוואת הצורה הגמורה אל המאציל ית' (זוהר משפטים אות נא; ז"ח בראשית אות רמג). והוא מטעם כי בנצחיותו ית' העבר והעתיד וההווה משמשים כאחד, והעתיד משמש לו כהווה, ואין ענין 'מחוסר זמן' נוהג בו ית'. ומטעם זה לא היה כלל ענין הרצון לקבל המקולקל בצורה דפרודא בא"ס ב"ה, אלא להיפך, שאותה השוואת הצורה העתידה להגלות בגמר התיקון הופיעה תיכף בנצחיותו ית'. ועל סוד הזה אמרו חז"ל (בפרקי דר' אליעזר פ"ג): "קודם שנברא העולם היה הוא ושמו אחד". כי הצורה דְפֵּירוּדָא שברצון לקבל לא נתגלתה כלל במציאות הנשמות שיצאו במחשבת הבריאה, אלא הן היו דבוקות בו בהשוואת הצורה, בסוד "הוא ושמו אחד". עי' בתלמוד עשר הספירות חלק א' (הסת"פ אות יג).
El asunto es que, en verdad, inmediatamente en el pensamiento de crear las almas, Su pensamiento, bendito sea, lo completó todo. Porque Él no necesita instrumentos de acción como nosotros. De inmediato salieron y se formaron todas las almas y todos los mundos destinados a ser creados, llenos de todo el bien, placer y dulzura que Él pensó para ellas, junto con toda la perfección final que las almas están destinadas a recibir al final de la corrección; es decir, después de que el deseo de recibir que hay en las almas haya recibido toda su corrección completa y se haya transformado en otorgamiento puro, en equivalencia completa de forma con el Emanador, bendito sea. Esto es porque en Su eternidad, bendito sea, el pasado, el futuro y el presente sirven como uno; el futuro sirve para Él como presente, y el concepto de “falto de tiempo” no rige en Él, bendito sea. Por esta razón, en el Ein Sof, bendito sea, no existió en absoluto el asunto del deseo de recibir corrupto en forma de separación; al contrario, aquella equivalencia de forma que está destinada a revelarse al final de la corrección apareció de inmediato en Su eternidad, bendito sea. Sobre este secreto dijeron nuestros sabios: “Antes de que el mundo fuera creado, Él y Su Nombre eran uno”. Porque la forma de separación que hay en el deseo de recibir no se reveló en absoluto en la realidad de las almas que salieron en el pensamiento de la creación, sino que estaban adheridas a Él en equivalencia de forma, en el secreto de “Él y Su Nombre son uno”. Véase Talmud Eser Sefirot, parte 1.
