Baal HaSulam's Introducción to Zohar 6
ו. וכבר הורונו חז"ל (עי' ע"ח שער הכללים פ"א בתחילתו), שלא ברא הקב"ה את העולם אלא בכדי לְהַנּוֹת לנבראיו. וכאן אנו צריכים להשים את עינינו וכל מחשבותינו, כי הוא סוף הכוונה והמעשה של בריאת העולם. ויש להתבונן, כיון שמחשבת הבריאה היתה בכדי להנות לנבראיו, הרי הכרח הוא שברא בנשמות מידת רצון גדולה עד מאד לקבל את אשר חשב ליתן להן. שהרי מידת גדלו של כל תענוג וכל הנאה מדודה במידת גדלו של הרצון לקבל אותו. עד שכל שהרצון לקבלו גדול יותר, הנה בשיעור הזה מידת התענוג גדולה ביותר, וכל שהרצון לקבלו פחות יותר, הרי באותה המידה נפחת שיעור התענוג מהקבלה. הרי שמחשבת הבריאה בעצמה מחייבת בהכרח לברוא בנשמות רצון לקבל בשיעור מופרז ביותר, המתאים למידת התענוג הגדול שכל יכלתו חשב לענג את הנשמות. כי התענוג הגדול והרצון לקבל הגדול עולים בקנה אחד.
6. Nuestros Sabios, de bendita memoria, ya nos enseñaron —véase Etz Jaim, Shaar HaKlalim, capítulo 1, al comienzo— que el Santo, bendito sea, no creó el mundo sino con el propósito de beneficiar a Sus criaturas. Y es aquí donde debemos concentrar nuestra atención y todos nuestros pensamientos, pues este es el objetivo último de la intención y de la obra de la creación del mundo. Debemos reflexionar: puesto que el pensamiento de la creación consistía en beneficiar a Sus criaturas, necesariamente creó en las almas una medida sumamente grande del deseo de recibir aquello que había pensado otorgarles. Pues la magnitud de todo placer y de todo deleite se mide conforme a la magnitud del deseo de recibirlo. Cuanto mayor es el deseo de recibirlo, tanto mayor es la medida del placer; y cuanto menor es el deseo de recibirlo, en esa misma medida disminuye el placer obtenido mediante la recepción. Por consiguiente, el propio pensamiento de la creación obliga necesariamente a crear en las almas un deseo de recibir de una magnitud extraordinariamente grande, correspondiente a la medida del inmenso placer con el cual Su omnipotencia pensó deleitar a las almas. Pues el gran placer y el gran deseo de recibir van unidos.