Bava Metziá 103b:1
בזמורות ובקנים ושניהם מספקין את הקנים:
los sarmientos y las estacas; y ambos proporcionan las estacas.
בזמורות ובקנים ושניהם מספקין את הקנים:
los sarmientos y las estacas; y ambos proporcionan las estacas.
גמ׳ תנא מקום שנהגו לקצור אינו רשאי לעקור לעקור אינו רשאי לקצור ושניהם מעכבין זה על זה
Guemará: Se enseñó: Donde se acostumbra segar, no está autorizado a arrancar; donde se acostumbra arrancar, no está autorizado a segar. Ambos pueden impedir al otro cambiar esta práctica.
לקצור אינו רשאי לעקור האי אמר בעינא דתתבן לי ארעאי והאי אמר לא מצינא לעקור אינו רשאי לקצור האי אמר בעינא דתינקר ארעאי והאי אמר בעינא תיבנא
Si se acostumbra segar, no puede arrancar: uno dice «Quiero que mi terreno quede abonado con los rastrojos», y el otro responde «No puedo arrancar». Si se acostumbra arrancar, no puede segar: uno dice «Quiero que se limpie mi tierra», y el otro «Quiero paja».
ושניהם מעכבין זה על זה למה לי מה טעם קאמר מה טעם לקצור אינו רשאי לעקור לעקור אינו רשאי לקצור משום דשניהם מעכבין זה על זה:
¿Por qué hace falta añadir que ambos pueden impedirlo? Esto explica la razón: no puede cambiar de segar a arrancar ni de arrancar a segar porque cada uno tiene derecho a oponerse al otro.
לחרוש אחריו יחרוש: פשיטא לא צריכא באתרא דלא מנכשי ואזל איהו ונכיש מהו דתימא אמר ליה האי דנכישנא אדעתא דלא כריבנא לה קמ"ל דאיבעי ליה לפרושי ליה:
«Donde se acostumbra arar después, arará»: parece evidente. Es necesario para el caso en que no se suele escardar, pero el cultivador escardó. Podría alegar «Lo hice a condición de no arar luego»; se enseña que debió aclararlo.
הכל כמנהג המדינה: הכל לאתויי מאי לאתויי הא דת"ר מקום שנהגו להשכיר אילנות על גבי קרקע משכירין מקום שאין נהגו להשכיר אין משכירין
«Todo sigue la costumbre local»: ¿qué añade «todo»? Lo enseñado por los sabios: donde es costumbre incluir los árboles en el arrendamiento del terreno, se incluyen; donde no es costumbre, no se incluyen.
מקום שנהגו להשכיר משכירין פשיטא לא צריכא דכ"ע יהבי בתילתא ואזל איהו ויהביה בריבעא מהו דתימא דאמר ליה האי דבצרי לך אדעתא דלא יהיבנא לך באילנות קמ"ל דאיבעי ליה לפרושי ליה:
Si se acostumbra incluirlos, parece evidente. Se trata de un lugar donde normalmente se entrega un tercio de la cosecha al propietario, pero el cultivador pactó un cuarto. Podríamos pensar que esa reducción significa no incluir los árboles; se enseña que debió decirlo expresamente.
מקום שנהגו שלא להשכיר אין משכירין: פשיטא לא צריכא דכ"ע מקבלי בריבעא ואזל איהו וקיבלה בתילתא מהו דתימא א"ל האי דטפאי לך אדעתא דיהבת לי באילנות קמ"ל דאיבעי ליה לפרושי ליה:
Si no se acostumbra incluirlos, parece evidente. Se trata de un lugar donde normalmente el cultivador recibe el campo por un cuarto y pactó un tercio. Podría alegar que el incremento se hizo a cambio de incluir los árboles; se enseña que debía estipularlo.
כשם שחולקין בתבואה כך חולקין בתבן ובקש: אמר רב יוסף בבבל נהיגו דלא יהיבי תיבנא לאריסא למאי נפקא מינה דאי איכא איניש דיהיב עין יפה הוא ולא גמרינן מיניה
«Así como comparten el grano, comparten la paja y el rastrojo»: Rav Yosef dijo: En Babilonia se acostumbra no entregar paja al aparcero. ¿Qué enseña esto? Que si alguien la entrega es generosidad suya y no se establece por ello una regla general.
אמר רב יוסף בוכרא וטפתא וארכבתא וקני דחיזרא דבעל הבית וחיזרא גופיה דאריסא כללא דמילתא כל עיקר בלמא דבעל הבית נטירותא יתירתא דאריסא ואמר רב יוסף מרא וזבילא ודוולא וזרנוקא דבעל הבית אריסא עביד בי יאורי:
Rav Yosef dijo: Los postes, soportes, yugos y cañas espinosas son del dueño del terreno; las propias ramas espinosas, del aparcero. Regla general: el material permanente corresponde al dueño y los elementos de protección adicional, al aparcero. Rav Yosef dijo asimismo: la azada, la cesta, el cubo y la cuerda corresponden al propietario; el aparcero prepara las acequias.
כשם שחולקין ביין כך חולקין בזמורות ובקנים: קנים מאי עבידתייהו אמרי דבי רבי ינאי קנים המוחלקין שבהן מעמידין את הגפנים:
«Así como comparten el vino, comparten los sarmientos y las estacas»: ¿Para qué son las estacas? Dijeron en la escuela de Rabí Yanai: Son las cañas alisadas que sostienen las vides.
ושניהם מספקין את הקנים: למה לי מה טעם קאמר מה טעם שניהם חולקין בקנים משום דשניהם מספקין את הקנים:
«Ambos proporcionan las estacas»: ¿Por qué es preciso decirlo? Es la razón de la regla: ambos tienen participación en las estacas porque ambos las aportan.
מתני׳ המקבל שדה מחבירו והיא בית השלחין או בית האילן יבש המעין ונקצץ האילן אינו מנכה לו מן חכורו אם אמר לו חכור לי שדה בית השלחין זו או שדה בית האילן זה יבש המעין ונקצץ האילן מנכה לו מן חכורו:
Mishná: Quien arrienda un campo de regadío o uno con árboles, y se seca la fuente o se corta el árbol, no puede reducir el canon. Pero si le dijo «Arriéndame este campo de regadío» o «este campo con árboles», si se seca la fuente o se corta el árbol, puede descontarlo del arrendamiento.
גמ׳ היכי דמי אילימא דיבש נהרא רבה אמאי אינו מנכה לו מן חכורו נימא ליה מכת מדינה היא אמר רב פפא דיבש נהרא זוטא דאמר ליה
Guemará: ¿Cómo sucedió? Si se secó el río principal, ¿por qué no reduce el canon? Puede decir: «Es una calamidad de toda la región». Rav Pappa explicó que se secó un curso de agua menor, y el dueño puede decirle:
בבא מציעא ק״ג ב
14 pasajes·100% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: Wikisource Talmud Bavli — licencia CC BY-SA
Fuente hebrea: Wikisource Talmud Bavli.
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 29 de octubre de 2026.