בלוקח מן התגר אבל בלוקח מבעל הבית חייב להחזיר וכן תני תנא קמיה דרב נחמן ל"ש אלא בלוקח מן התגר אבל בלוקח מבעל הבית חייב להחזיר
...cuando compra a un comerciante. Pero si compra directamente al propietario, debe devolver el dinero encontrado. Un tanaíta enseñó lo mismo ante Rav Najmán.
א"ל רב נחמן וכי בעל הבית בעצמו דשן א"ל איסמיה א"ל לא תתרגם מתני' כגון שדשן ע"י עבדו ושפחתו הכנענים:
Rav Najmán preguntó: «¿Acaso el propietario trilla las frutas personalmente?». El maestro preguntó si debía suprimir la enseñanza. Rav Najmán respondió: «No; explícala cuando el propietario las hizo trillar por sus esclavos cananeos».
מתני׳ אף השמלה היתה בכלל כל אלו ולמה יצאת להקיש אליה לומר לך מה שמלה מיוחדת שיש בה סימנין ויש לה תובעין אף כל דבר שיש בו סימנין ויש לו תובעים חייב להכריז:
MISHNÁ: La vestimenta ya estaba comprendida entre los objetos perdidos mencionados por la Torá. ¿Por qué se la menciona por separado? Para establecer una analogía: así como una vestimenta posee señales y alguien puede reclamarla, también debe anunciarse cualquier objeto que tenga señales y posibles reclamantes.
גמ׳ מאי בכלל כל אלו אמר רבא בכלל (דברים כב, ג) כל אבדת אחיך
GUEMARÁ: ¿En qué expresión estaba incluida la vestimenta? Rabá respondió: «En “Todo objeto perdido de tu hermano” (Deuteronomio 22:3)».
אמר רבא למה לי דכתב רחמנא שור חמור שה ושמלה
Rabá preguntó: «¿Por qué la Torá escribió expresamente buey, burro, oveja y vestimenta?».
צריכי דאי כתב רחמנא שמלה הוה אמינא ה"מ בעדים דגופה וסימנין דגופה אבל חמור בעדים דאוכף וסימנין דאוכף אימא לא מהדרינן ליה כתב רחמנא חמור דאפילו חמור בסימני האוכף
Son necesarios: si solo dijera vestimenta, podríamos pensar que solo se devuelve mediante testigos o señales de la vestimenta misma, pero no un burro mediante testigos o señales de su silla. Por eso se menciona «burro», para incluir incluso las señales de su silla.
שור ושה דכתב רחמנא ל"ל שור דאפילו לגיזת זנבו ושה לגיזותיו ולכתוב רחמנא שור דאפילו לגיזת זנבו וכ"ש שה לגיזותיו
¿Y por qué buey y oveja? El buey incluye los pelos de su cola, y la oveja sus vellones. Pero bastaría con «buey», porque si debe devolverse incluso la lana de la cola del buey, con mayor razón la lana de la oveja.
אלא אמר רבא חמור דבור לרבי יהודה ושה דאבידה לדברי הכל קשיא
Por eso Rabá concluyó que «burro» en las leyes del pozo según Rabí Yehudá y «oveja» en las leyes del hallazgo, según todos, siguen planteando dificultad en su necesidad textual.
ואימא לגללים הוא דאתא גללים אפקורי מפקר להו ודילמא לסימנין הוא דאתא דאיבעיא לן סימנין דאורייתא או דרבנן כתב רחמנא שה דאפילו בסימנין מהדרינן וסימנין דאורייתא
¿Quizá «oveja» viene a incluir el estiércol? Normalmente el propietario lo abandona. ¿Tal vez se refiere a las señales identificativas, para demostrar que son válidas según la Torá y no solo rabínicamente?
אמרי מדקתני להו תנא לסימנין גבי שמלה דקתני מה שמלה מיוחדת שיש בה סימנין ויש לה תובעין חייב להכריז אף כל דבר שיש בו סימנין ויש לו תובעין חייב להכריז ש"מ דשה לאו לסימנין הוא דאתא:
Se responde: como el tanaíta derivó explícitamente la necesidad de las señales de la vestimenta, eso indica que «oveja» no se escribió para enseñar ese punto.
תנו רבנן (דברים כב, ג) אשר תאבד פרט לאבידה שאין בה שוה פרוטה רבי יהודה אומר ומצאתה פרט לאבידה שאין בה שוה פרוטה
Nuestros rabinos enseñaron: «“Que se pierda”: excluye objetos de valor inferior a una perutá». Rabí Yehudá lo deriva de «Y la encuentres».
מאי בינייהו אמר אביי משמעות דורשין איכא בינייהו מר נפקא ליה מאשר תאבד ומר נפקא ליה מומצאתה
¿En qué discrepan? Abayé dijo: «Solo en la interpretación del versículo: uno lo deriva de “que se pierda” y el otro de “la encuentres”».
ולמאן דנפקא ליה מאשר תאבד האי ומצאתה מאי עביד ליה
¿Y para qué utiliza «la encuentres» quien se basa en «que se pierda»?
ההוא מיבעי ליה לכדרבנאי דאמר רבנאי ומצאתה דאתאי לידיה משמע
Lo necesita para la interpretación de Ravnai, según quien «la encuentres» significa que el objeto efectivamente llegó a su mano.
ולמאן דנפקא ליה מומצאתה האי אשר תאבד מאי עביד ליה
¿Y para qué utiliza «que se pierda» quien se basa en «la encuentres»?
מבעי ליה לכדרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחאי מניין לאבידה ששטפה נהר שהיא מותרת שנאמר כן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה מי שאבודה הימנו ומצויה אצל כל אדם יצתה זו שאבודה הימנו ואינה מצויה אצל כל אדם
Lo utiliza para lo enseñado por Rabí Yojanán en nombre de Rabí Shimón bar Yojai: «¿De dónde sabemos que un objeto perdido y arrastrado por un río puede conservarse? Porque la Torá habla de algo perdido por su dueño, pero accesible a todos, no algo perdido por su dueño e inaccesible para todos».
ואידך הא דרבנאי מנא ליה נפקא ליה מומצאתה
¿Y de dónde aprende el otro la enseñanza de Ravnai? De «la encuentres».
ואידך הא דרבי יוחנן מנא ליה נפקא ליה ממנו ואידך ממנו לא משמע ליה
¿Y de dónde aprende el otro la enseñanza de Rabí Yojanán? De «de él». El otro no considera que «de él» permita esa interpretación.
רבא אמר פרוטה שהוזלה איכא בינייהו מ"ד מאשר תאבד איכא ומ"ד מומצאתה ליכא
Rabá dijo: «La diferencia entre ellos puede darse cuando un objeto que valía una perutá se devalúa». Para quien deriva de «que se pierda» hay obligación; para quien deriva de «la encuentres» no.
ולמ"ד אשר תאבד הא בעינן ומצאתה וליכא
Pero según quien deriva de «que se pierda», también se requiere que «la encuentres» cuando valga una perutá, y no es así.
אלא פרוטה שהוקרה איכא בינייהו מאן דאמר ומצאתה איכא ומאן דאמר אשר תאבד ליכא
Más bien, difieren cuando un objeto de menos de una perutá aumenta de valor: para quien deriva de «la encuentres» hay obligación; para quien deriva de «que se pierda» no.
ולמאן דאמר ומצאתה הא בעינן אשר תאבד וליכא
Pero también según quien deriva de «la encuentres» es necesario que tuviera valor cuando se perdió, y no lo tenía.
אלא פרוטה שהוקרה והוזלה וחזרה והוקרה איכא בינייהו מאן דאמר אשר תאבד איכא ומאן דאמר ומצאתה בעינן דאית בה שיעור מציאה משעת אבידה ועד שעת מציאה:
Más bien, la diferencia ocurre cuando valía una perutá, se devaluó y volvió a encarecerse. Para quien deriva de «que se pierda» hay obligación; quien deriva de «la encuentres» exige que tenga valor suficiente sin interrupción desde la pérdida hasta el hallazgo.
איבעיא להו סימנין דאורייתא או דרבנן מאי נפקא מינה
Se planteó la cuestión: «¿La validez de los signos de identificación procede de la Torá o de una ordenanza rabínica?». ¿Qué consecuencia práctica tiene?
בבא מציעא כ״ז א
24 pasajes·100% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: Wikisource Talmud Bavli — licencia CC BY-SA
Fuente hebrea: Wikisource Talmud Bavli.
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 29 de octubre de 2026.
El número indica cuántos pasajes están enlazados entre ambos textos.
