Bava Metziá 30b:1
לא יהיה בך אביון שלך קודם לשל כל אדם
...tu propio sustento tiene prioridad sobre el de otra persona.
לא יהיה בך אביון שלך קודם לשל כל אדם
...tu propio sustento tiene prioridad sobre el de otra persona.
אלא לזקן ואינו לפי כבודו
Por tanto, la excepción se escribió para el anciano cuya dignidad no corresponde con cargar tal objeto.
אמר רבה הכישה חייב בה אביי הוה יתיב קמיה דרבה חזא להנך עיזי דקיימו שקל קלא ושדא בהו א"ל איחייבת בהו קום אהדרינהו
Rabá dijo: «Si da una palmada para mover al animal perdido, ya queda obligado a devolverlo». Abayé estaba sentado ante Rabá y vio unas cabras. Les arrojó un terrón para moverlas. Rabá le dijo: «Ya te hiciste responsable de ellas; levántate y devuélvelas».
איבעיא להו דרכו להחזיר בשדה ואין דרכו להחזיר בעיר מהו מי אמרינן השבה מעליא בעינן וכיון דלאו דרכיה להחזיר בעיר לא לחייב או דלמא בשדה מיהת הוא דאיחייב ליה וכיון דאיחייב ליה בשדה איחייב ליה בעיר תיקו
Se preguntó qué ocurre si una persona acostumbra a devolver un objeto en el campo, pero no en la ciudad por razón de su dignidad. ¿Debe completar toda la devolución y, por no poder hacerlo en la ciudad, está exenta desde el principio? ¿O, como comenzó estando obligada en el campo, sigue obligada en la ciudad? La cuestión quedó sin resolver.
אמר רבא כל שבשלו מחזיר בשל חבירו נמי מחזיר וכל שבשלו פורק וטוען בשל חבירו נמי פורק וטוען
Rabá dijo: «Todo lo que uno devolvería si fuera suyo debe devolverlo si es de otro; y todo lo que cargaría o descargaría para sí debe hacerlo por otro».
רבי ישמעאל ברבי יוסי הוה קאזיל באורחא פגע ביה ההוא גברא הוה דרי פתכא דאופי אותבינהו וקא מיתפח א"ל דלי לי אמר ליה כמה שוין א"ל פלגא דזוזא יהיב ליה פלגא דזוזא ואפקרה
Rabí Yishmael, hijo de Rabí Yosi, caminaba por el camino y encontró a un hombre que transportaba un haz de madera. El hombre lo dejó en el suelo para descansar y le pidió que lo levantara. Rabí Yishmael preguntó su precio y le pagó medio zuz, para después declarar la madera sin dueño.
הדר זכה בהו הדר יהיב ליה פלגא דזוזא ואפקרה חזייה דהוה קא בעי למיהדר למזכיה בהו א"ל לכולי עלמא אפקרנהו ולך לא אפקרנהו
El hombre volvió a adquirirla. Rabí Yishmael le dio otra vez medio zuz y la declaró sin dueño. Cuando vio que intentaba recuperarla de nuevo, le dijo: «La declaré sin dueño para todo el mundo, pero no para ti».
ומי הוי הפקר כי האי גוונא והתנן בש"א הפקר לעניים הפקר וב"ה אומרים אינו הפקר עד שיהא הפקר לעניים ולעשירים כשמיטה
¿Puede hacerse una declaración de abandono así? Aprendimos que la escuela de Shamai considera válido abandonar un bien solo para los pobres, mientras la de Hilel exige dejarlo disponible tanto para pobres como para ricos, como en el año de shemitá.
אלא רבי ישמעאל ברבי יוסי לכולי עלמא אפקרינהו ובמלתא בעלמא הוא דאוקמיה
En realidad, Rabí Yishmael la declaró disponible para todos, y solo dijo al hombre aquellas palabras para disuadirlo.
והא רבי ישמעאל ברבי יוסי זקן ואינו לפי כבודו הוה ר' ישמעאל ברבי יוסי לפנים משורת הדין הוא דעבד
Pero Rabí Yishmael era un anciano para quien cargar madera era indigno. Actuó más allá de la obligación estricta.
דתני רב יוסף (שמות יח, כ) והודעת להם זה בית חייהם את הדרך זו גמילות חסדים [(אשר) ילכו זה ביקור חולים בה זו קבורה ואת המעשה זה הדין אשר יעשון זו לפנים משורת הדין:
Rav Yosef explicó «Y les darás a conocer» (Éxodo 18:20): «el camino», las obras de bondad; «por el que caminarán», visitar enfermos; «en él», enterrar muertos; «los actos», el juicio; «que han de hacer», actuar más allá de la letra de la ley.
אמר מר (אשר) ילכו זה ביקור חולים היינו גמילות חסדים לא נצרכה אלא לבן גילו דאמר מר בן גילו נוטל אחד מששים בחליו ואפי' הכי מבעי ליה למיזל לגביה
«Visitar enfermos» ya está comprendido en las obras de bondad. Se necesita para visitar a alguien de constitución semejante, pues se dijo que el visitante puede asumir una sexagésima parte de su enfermedad; aun así debe visitarlo.
בה זו קבורה היינו גמילות חסדים לא נצרכה אלא לזקן ואינו לפי כבודו
«Enterrar muertos» también es una obra de bondad. La enseñanza es necesaria incluso para un anciano cuya dignidad no corresponde con esos trabajos.
אשר יעשון זו לפנים משורת הדין דאמר ר' יוחנן לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה אלא דיני דמגיזתא לדיינו אלא אימא שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין:
«Más allá de la letra de la ley»: Rabí Yojanán dijo que Jerusalén solo fue destruida porque juzgaban conforme a la ley de la Torá. ¿Acaso debían juzgar como tribunales arbitrarios? Significa que se aferraron exclusivamente a la letra estricta y no actuaron más allá de ella.
מתני׳ אי זו היא אבידה מצא חמור או פרה רועין בדרך אין זו אבידה חמור וכליו הפוכין פרה רצה בין הכרמים הרי זו אבידה החזירה וברחה החזירה וברחה אפי' ארבעה וחמשה פעמים חייב להחזירה שנאמר (דברים כב, א) השב תשיבם
MISHNÁ: ¿Qué cuenta como objeto perdido? Un burro o una vaca que pastan en el camino no se consideran perdidos; un burro con sus aparejos volcados o una vaca que corre entre viñedos sí. Si alguien los devuelve y vuelven a escaparse, aunque suceda cuatro o cinco veces debe devolverlos, según «Ciertamente los devolverás» (Deuteronomio 22:1).
היה בטל מסלע לא יאמר לו תן לי סלע אלא נותן לו שכרו כפועל אם יש שם בית דין מתנה בפני ב"ד אם אין שם ב"ד בפני מי יתנה שלו קודם:
Si la devolución le hace perder una moneda de su propio trabajo, no puede exigir sin más esa moneda; cobra lo que recibiría un trabajador por esa labor. Si hay un tribunal, puede condicionar la devolución ante él; si no lo hay, su patrimonio propio tiene prioridad.
גמ׳ אטו כל הני דאמרינן לאו אבידה הוו אמר רב יהודה הכי קאמר אי זו היא כלל אבידה שהוא חייב בה מצא חמור ופרה רועין בדרך אין זו אבידה ולא מיחייב בה חמור וכליו הפוכים פרה ורצה בין הכרמים הרי זו אבידה ומיחייב בה
GUEMARÁ: ¿Acaso los objetos anteriores no eran hallazgos? Rav Yehudá explicó: «La Mishná pregunta qué cuenta como hallazgo cuya devolución es obligatoria. Un animal pastando normalmente no obliga; un burro con aparejos volcados o una vaca corriendo entre viñedos sí».
ולעולם אמר רב יהודה אמר רב עד שלשה ימים היכי דמי אי בלילותא אפי' חדא שעתא נמי אי ביממא אפי' טובא נמי לא
¿Durante cuánto tiempo puede verse al animal sin considerarlo perdido? Rav Yehudá dijo en nombre de Rav: «Hasta tres días». ¿En qué situación? Si se lo ve de noche, bastaría incluso una hora; si se lo ve de día, podría ser normal durante más tiempo.
לא צריכא דהוה חזי לה בקדמתא ובחשכתא תלתא יומי אמרינן איתרמויי אתרמי לה ונפקא טפי ודאי אבידה היא
Se trata de cuando se lo ve al amanecer y al anochecer durante tres días; puede haber salido por casualidad. Si continúa más tiempo, se considera verdaderamente perdido.
תניא נמי הכי מצא טלית וקרדום
También se enseñó: «Si alguien encuentra un talit y un hacha...».
בבא מציעא ל׳ ב
20 pasajes·100% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: Wikisource Talmud Bavli — licencia CC BY-SA
Fuente hebrea: Wikisource Talmud Bavli.
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 29 de octubre de 2026.
El número indica cuántos pasajes están enlazados entre ambos textos.