מי יימר דמגנבא ואם תימצי לומר דמגנבא מי יימר דמשתכח גנב ואי משתכח גנב מי יימר דמשלם דלמא מודי ומפטר אמר רבא נעשה כאומר לו לכשתגנב ותרצה ותשלמני הרי פרתי קנויה לך מעכשיו
«... ¿quién dice que el animal será robado? Incluso si lo roban, ¿quién asegura que encontrarán al ladrón? Y aun encontrándolo, quizá reconozca su culpa y quede exento del pago doble». Ravá respondió: «Es como si el propietario dijera: “Si la roban y quieres compensarme, mi vaca será tuya desde ahora”».
מתקיף לה ר' זירא אי הכי אפי' גיזותיה וולדותיה נמי אלמה תניא חוץ מגיזותיה וולדותיה אלא אמר ר' זירא נעשה כאומר לו חוץ מגיזותיה וולדותיה
Rabí Zeirá objetó: «Entonces también obtendría la lana esquilada y las crías, mientras una enseñanza las excluye». Rabí Zeirá explicó que se entiende como si hubiera dicho: «Excepto las esquilas y las crías».
ומאי פסקא סתמא דמלתא שבחא דאתא מעלמא עביד איניש דמקני שבחא דמגופה לא עביד איניש דמקני
¿Por qué suponer esa distinción? Generalmente se cede el aumento de valor que proviene de afuera, como la indemnización, pero no lo que nace del propio cuerpo del animal.
איכא דאמרי אמר רבא נעשה כאומר לו לכשתגנב ותרצה ותשלמני סמוך לגניבתה קנויה לך מאי בינייהו
Otros transmiten que Ravá dijo: «Se entiende como si dijera: “Si la roban y aceptas pagarme, será tuya justo antes del robo”». ¿Cuál es la diferencia entre las versiones?
איכא בינייהו קושיא דרבי זירא אי נמי דקיימא באגם:
La objeción de Rabí Zeirá, o el caso de un animal que está en una pradera.
שילם ולא רצה לישבע [וכו']: א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן לא שילם שילם ממש אלא כיון שאמר הריני משלם אע"פ שלא שילם
«Pagó y no quiso jurar». Rabí Jiyá bar Abá dijo en nombre de Rabí Yojanán: «No es indispensable que pague efectivamente; basta con que declare: “Pagaré”».
תנן שילם ולא רצה לישבע שילם אין לא שילם לא אימא סיפא נשבע ולא רצה לשלם טעמא דלא רצה הא רצה אע"פ שלא שילם אלא מהא ליכא למשמע מינה
Pero la Mishná dice «pagó», ¿no implica que si no pagó no vale? En la continuación «juró y no quiso pagar» se infiere que si quiso pagar, aunque todavía no hubiera pagado, se beneficiaría. Por tanto, el texto por sí solo no decide.
תניא כותיה דר' יוחנן השוכר פרה מחבירו ונגנבה ואמר הלה הריני משלם ואיני נשבע ואח"כ נמצא הגנב משלם תשלומי כפל לשוכר
Una baraita apoya a Rabí Yojanán: quien alquiló una vaca y, tras su robo, declaró «Pagaré y no juraré», recibe la indemnización doble cuando aparece el ladrón.
אמר רב פפא שומר חנם כיון שאמר פשעתי מקנה ליה כפילא דאי בעי פטר נפשיה בגניבה שומר שכר כיון שאמר נגנבה מקנה ליה כפילא דאי בעי פטר נפשיה בשבורה ומתה
Rav Papá dijo: «Cuando un guardián gratuito admite negligencia, se le transfiere el pago doble, pues podría haberse exonerado alegando robo. Un guardián remunerado, al decir que fue robado, lo obtiene, pues podría haberse exonerado alegando muerte o accidente inevitable».
שואל שאומר הריני משלם לא מקני ליה כפילא במאי הוה ליה למפטר נפשיה במתה מחמת מלאכה מתה מחמת מלאכה לא שכיח
En cambio, quien tomó prestada una vaca, al declarar «Pagaré», no adquiere el derecho a la indemnización doble: ¿cómo podría haberse exonerado? Solo alegando que murió por causa del trabajo, y eso no es frecuente.
איכא דאמרי אמר רב פפא שואל נמי כיון שאמר הריני משלם מקני ליה כפילא דאי בעי פטר נפשיה במתה מחמת מלאכה אמר ליה רב זביד הכי אמר אביי שואל עד שישלם מאי טעמא הואיל וכל הנאה שלו בדיבורא לא מקני ליה כפילא
Según otra versión, Rav Papá incluye al prestatario porque podría alegar muerte por el trabajo. Rav Zevid informó, citando a Abayé, que el prestatario no obtiene la indemnización hasta pagar: disfruta de todas las ventajas del préstamo, de modo que su mera declaración no basta.
תניא כוותיה דרב זביד השואל פרה מחבירו ונגנבה וקידם השואל ושילם ואח"כ נמצא הגנב משלם תשלומי כפל לשואל
Una baraita apoya a Rav Zevid: si el prestatario de una vaca robada se apresura a pagar y luego aparece el ladrón, la indemnización doble le corresponde al prestatario.
ללישנא קמא דרב פפא ודאי לא הויא תיובתא ללישנא בתרא לימא תיהוי תיובתיה
Esto no refuta la primera versión de Rav Papá, pero ¿refuta la segunda?
אמר לך רב פפא מי אלימא ממתניתין דקתני שילם ואוקימנא באמר הכא נמי באמר
Rav Papá puede responder: «¿Acaso esta fuente es más decisiva que la Mishná, que dice “pagó” y que interpretamos como “dijo que pagaría”? Aquí puede significar lo mismo».
מי דמי התם לא קתני קידם הכא קתני קידם מאי קידם קידם ואמר
Pero allá no dice «se apresuró» y aquí sí. La respuesta es que significa «se apresuró a declarar que pagaría».
הא מדקתני גבי שוכר ואמר וגבי שואל קידם ש"מ דוקא קתני מידי גבי הדדי תניא
Sin embargo, para el arrendatario el texto dice «dijo», mientras para el prestatario dice «se apresuró». ¿No prueba una diferencia? Quizá las dos enseñanzas no fueron formuladas conjuntamente.
שיילינהו לתנאי דבי רבי חייא ודבי ר' אושעיא ואמרי גבי הדדי תניין
Consultaron a los maestros de las academias de Rabí Jiyá y Rabí Oshayá, quienes respondieron que sí se habían enseñado juntas.
פשיטא אמר איני משלם וחזר ואמר הריני משלם הא קאמר הריני משלם אלא אמר הריני משלם
Está claro que si dijo «No pagaré» y después «Pagaré», su última declaración vale. La cuestión surge cuando dijo «Pagaré» ...
בבא מציעא ל״ד א
18 pasajes·100% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: Wikisource Talmud Bavli — licencia CC BY-SA
Fuente hebrea: Wikisource Talmud Bavli.
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 29 de octubre de 2026.
