אגביה איהו בחובו פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר הדרה וחד אמר לא הדרה
Si el acreedor se adjudicó por sí mismo la tierra en pago de una deuda, Rav Ajá y Raviná discreparon: uno sostiene que la adjudicación puede revertirse; otro, que no.
מאן דאמר לא הדרה סבר האי זביני מעליא היא דהא מדעתא דנפשיה אגביה ומאן דאמר הדרה סבר לא זביני מעליא הוא והאי דאגביה מדעתיה ולא אתא לדינא מחמת כיסופא הוא דאגביה
El que niega la reversión considera que fue una venta válida, pues la adjudicó voluntariamente. El otro sostiene que no fue venta genuina: la entregó sin pleito judicial por vergüenza.
ומאימת אכיל פירי רבה אמר מכי מטיא אדרכתא לידיה אביי אמר עדיו בחתומיו זכין לו
¿Desde cuándo tiene el acreedor derecho a los frutos? Rabá dijo: «Desde que recibe el documento judicial de ejecución». Abayé dijo: «Los testigos, por sus firmas, otorgan el derecho desde la fecha del documento».
רבא אמר מכי שלימו ימי אכרזתא:
Ravá dijo: «Desde que finalizan los días de anuncio público».
מתני׳ השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה ישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל ישלם לשוכר א"ר יוסי כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו אלא תחזור פרה לבעלים:
MISHNÁ: Quien alquila una vaca y la presta a otro, y esta muere de forma natural, el arrendatario jura que murió naturalmente y el prestatario paga al arrendatario. Rabí Yosé dijo: «¿Cómo puede este lucrarse con la vaca de otro? La indemnización debe ir al propietario».
גמ׳ א"ל רב אידי בר אבין לאביי מכדי שוכר במאי קני להאי פרה בשבועה
GUEMARÁ: Rav Idi bar Avín preguntó a Abayé: «¿En virtud de qué adquiere el arrendatario el derecho a la vaca? ¿Del juramento?».
ונימא ליה משכיר לשוכר דל אנת ודל שבועתך ואנא משתעינא דינא בהדי שואל א"ל מי סברת שוכר בשבועה הוא דקא קני לה משעת מיתה הוא דקני ושבועה כדי להפיס דעתו של בעל הבית
Entonces el propietario podría decir: «Apártate tú y tu juramento, y yo reclamaré directamente al prestatario». Abayé respondió: «El arrendatario adquiere su derecho desde el momento de la muerte; el juramento sirve para tranquilizar al propietario».
א"ר זירא פעמים שהבעלים משלמין כמה פרות לשוכר היכי דמי אגרה מיניה מאה יומי והדר שיילה מיניה תשעין יומי הדר אגרה מיניה תמנן יומי והדר שיילה מיניה שבעין יומי ומתה בתוך ימי שאלתה דאכל שאלה ושאלה מיחייב חדא פרה
Rabí Zeirá dijo: «A veces el propietario debe pagar varias vacas al arrendatario». Por ejemplo, la alquila cien días, luego la toma prestada de él por noventa, después vuelve a alquilarla por ochenta y vuelve a tomarla prestada por setenta, y la vaca muere durante el último préstamo: por cada período de préstamo surge responsabilidad de una vaca.
א"ל רב אחא מדיפתי לרבינא מכדי חדא פרה היא עיילה ואפקה אפקה משכירות ועיילה לשאילה אפקה משאילה ועיילה לשכירות א"ל ומי איתא לפרה בעינא דנימא ליה הכי
Rav Ajá de Difti dijo a Raviná: «Pero es una sola vaca: sale del arrendamiento y entra al préstamo; del préstamo vuelve al arrendamiento». Él respondió: «¿Existe aún la vaca para poder plantear eso?».
מר בר רב אשי אמר אין לו עליהן אלא שתי פרות חדא דשאלה וחדא דשכירות שום שאלה אחת היא ושום שכירות אחת היא דשאלה קני לגמרי דשכירות עבד בה ימי שכירותיה ומיהדר ליה למרה
Mar bar Rav Ashi dijo que solo se deben dos vacas: una por el préstamo y otra por el arrendamiento. La condición de préstamo es una sola y la de arrendamiento también; la vaca debida por el préstamo se adquiere por completo, mientras que la del arrendamiento cubre los días de alquiler y luego debe devolverse a su dueño.
אמר ר' ירמיה פעמים ששניהם בחטאת
Rabí Yirmiyá dijo: «A veces ambos deben una ofrenda por pecado ...».
בבא מציעא ל״ה ב
11 pasajes·100% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: Wikisource Talmud Bavli — licencia CC BY-SA
Fuente hebrea: Wikisource Talmud Bavli.
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 29 de octubre de 2026.
