אף בראשונה הלכה כמותו או אין הלכה כמותו אמר ליה חלוק היה ר' יוסי אף בראשונה והלכה כמותו אף בראשונה
«... también en el primer caso. ¿La ley sigue su opinión?». Respondió: «Discrepó también en el primer caso, y también allí la ley lo sigue».
אתמר נמי אמר ר' אלעזר חלוק היה ר' יוסי אף בראשונה והלכה כמותו אף בראשונה ור' יוחנן אמר מודה היה ר' יוסי בראשונה שכבר שילם
Rabí Elazar confirmó esa tradición. Rabí Yojanán, en cambio, dijo que Rabí Yosé estuvo de acuerdo en el primer caso porque el guardián ya había pagado.
שילם אין לא שילם לא והאמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן לא שילם שילם ממש אלא כיון שאמר הריני משלם אע"פ שלא שילם אימא מודה היה ר' יוסי בראשונה שכבר אמר הריני משלם:
¿Solo si pagó? Rabí Jiyá bar Abá, citando a Rabí Yojanán, enseñó que basta declarar «Pagaré». Hay que interpretar: estuvo de acuerdo porque ya había dicho «Pagaré».
מתני׳ אמר לשנים גזלתי לאחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם או אביו של אחד מכם הפקיד לי מנה ואיני יודע איזה הוא נותן לזה מנה ולזה מנה שהודה מפי עצמו
MISHNÁ: Quien dice a dos personas «Robé cien zuz a uno de vosotros y no sé a cuál», o «El padre de uno me depositó cien zuz y no sé cuál», debe entregar cien a cada uno, pues confesó por iniciativa propia.
שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים זה אומר שלי מאתים וזה אומר שלי מאתים נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו
Si dos personas depositan con uno cien y doscientos zuz respectivamente, y ambas reclaman doscientos, se da cien a cada una y el resto permanece depositado hasta que venga Eliyahu.
א"ר יוסי א"כ מה הפסיד הרמאי אלא הכל יהא מונח עד שיבא אליהו
Rabí Yosé dijo: «Así, ¿qué pierde el embustero? Todo el dinero debe quedar depositado hasta que venga Eliyahu».
וכן שני כלים אחד יפה מנה ואחד יפה אלף זוז זה אומר יפה שלי וזה אומר יפה שלי נותן את הקטן לאחד מהן ומתוך הגדול נותן דמי קטן לשני והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו א"ר יוסי א"כ מה הפסיד הרמאי אלא הכל יהא מונח עד שיבא אליהו:
Igual sucede con dos utensilios, uno de cien y otro de mil zuz, si cada persona reclama el más valioso: se da el pequeño a una, a la otra el equivalente del pequeño tomado del valor del grande, y el resto se guarda hasta Eliyahu. Rabí Yosé afirma que deben quedar los dos, para penalizar al mentiroso.
גמ׳ אלמא מספיקא מפקינן ממונא ולא אמרינן אוקי ממונא בחזקת מריה
GUEMARÁ: ¿Significa que por una duda se exige dinero y no se mantiene en poder de quien lo tiene?
ורמינהי שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים זה אומר שלי מאתים וזה אומר שלי מאתים נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו
Pero la Mishná de los dos depósitos, uno de cien y otro de doscientos, dice que solo se entrega cien a cada uno y el resto se conserva hasta Eliyahu.
א"ל פקדון אגזל קא רמי גזל דעבד איסורא קנסוהו רבנן פקדון דלא עבד איסורא לא קנסוהו רבנן
Se respondió: «¿Comparas depósito con robo? El ladrón cometió una prohibición y los sabios lo sancionaron; el depositario no hizo nada indebido».
ורמי פקדון אפקדון ורמי גזל אגזל פקדון אפקדון דקתני רישא או אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה ואיני יודע איזה הוא נותן לזה מנה ולזה מנה ורמינהי שנים שהפקידו וכו'
Ahora se confronta depósito con depósito y robo con robo. Para el depósito, al principio dice que si uno de dos padres dejó cien, se pagan cien a cada uno; la otra Mishná manda reservar la cantidad disputada.
אמר רבא רישא נעשה כמי שהפקידו לו בשני כריכות דהוה ליה למידק סיפא נעשה כמי שהפקידו לו בכרך אחד דלא הוה ליה למידק כגון דאפקידו תרוייהו בהדי הדדי בחד זימנא דאמר להו אנת גופייכו לא קפדיתו אהדדי אנא קפידנא
Ravá explicó que al principio se asemeja a dos depósitos envueltos por separado: el guardián debió distinguirlos. En el segundo, a un solo paquete conjunto: ambos depositaron simultáneamente sin diferenciar y el guardián puede decir «Si vosotros no os cuidasteis de diferenciar vuestros bienes, ¿debía hacerlo yo?».
ורמי גזל אגזל קתני הכא אמר לשנים גזלתי לאחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם או אביו של אחד מכם הפקיד לי מנה ואיני יודע איזהו נותן לזה מנה ולזה מנה
En cuanto a robo, esta Mishná obliga a pagar cien a cada una de dos personas si no sabe a cuál robó.
ורמינהי גזל אחד מחמשה ואינו יודע איזה מהן גזל זה אומר אותי גזל וזה אומר אותי גזל מניח גזילה ביניהם ומסתלק דברי ר"ט אלמא מספיקא לא מפקינן ממונא ואמרינן אוקים ממונא בחזקת מריה
Pero otra enseña: si robó a una de cinco y todos reclaman, puede dejar el bien robado ante ellos y retirarse, según Rabí Tarfón. Esto parece mantener el dinero en posesión del que lo tiene.
וממאי דמתני' דהכא ר"ט היא דקתני עלה דההיא מודה ר"ט באומר לשנים גזלתי לאחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם שנותן לזה מנה ולזה מנה
¿Cómo sabemos que aquí se aplica la posición de Rabí Tarfón? Porque en aquella discusión se enseña expresamente que él reconoce que quien confiesa espontáneamente haber robado a uno de dos debe pagar a ambos.
התם דקא תבעי ליה הכא בבא לצאת ידי שמים דיקא נמי דקתני שהודה מפי עצמו שמע מינה
Allí los afectados reclaman judicialmente; aquí el culpable quiere cumplir su obligación ante el Cielo. La expresión «porque confesó por iniciativa propia» lo confirma.
אמר מר התם דקא תבעי ליה והלה מה טוען רב יהודה אמר רב הלה שותק רב מתנה אמר רב הלה
Se dijo: «Allí reclaman». ¿Qué responde el supuesto ladrón? Rav Yehudá en nombre de Rav dijo que guarda silencio; Rav Matená dijo que ...
בבא מציעא ל״ז א
17 pasajes·100% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: Wikisource Talmud Bavli — licencia CC BY-SA
Fuente hebrea: Wikisource Talmud Bavli.
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 29 de octubre de 2026.
El número indica cuántos pasajes están enlazados entre ambos textos.
