Bava Metziá 41b:1
ואני אומר אינה משונה
«... pero yo digo que no hay diferencia».
ואני אומר אינה משונה
«... pero yo digo que no hay diferencia».
ומאי משונה לא תאמר שליחות יד בשומר שכר ותיתי משומר חנם ומה שומר חנם שפטור בגנבה ואבדה שלח בה יד חייב שומר שכר שחייב בגנבה ואבידה לא כל שכן למאי הלכתא כתבינהו רחמנא לומר לך שליחות יד אינה צריכה חסרון
¿Qué diferencia se proponía? La Torá podría haber omitido la regla del uso indebido para el guardián remunerado y deducirla del gratuito: si el gratuito, exento de robo y pérdida, responde cuando usa el objeto, con mayor razón el remunerado. La mención adicional enseña que usar el depósito no exige que produzca merma.
ואני אומר אינה משונה כר' אלעזר דאמר דא ודא אחת היא מאי דא ודא אחת משום דאיכא למפרך מה לשומר חנם שכן משלם תשלומי כפל בטוען טענת גנב
Quien niega que los casos sean diferentes sigue a Rabí Elazar: ambas menciones son necesarias, pues se puede objetar que el guardián gratuito tiene la singularidad de pagar indemnización doble si alega falsamente robo bajo juramento.
ומאן דלא פריך סבר קרנא בלא שבועה עדיפא מכפילא בשבועה
Quien no considera válida esa objeción sostiene que responder por el capital sin juramento es una obligación más severa que pagar el doble después de jurar.
רבא אמר לא תאמר שליחות יד לא בשומר חנם ולא בשומר שכר ותיתי משואל ומה שואל דלדעת בעלים קא עביד שלח בה יד חייב שומר חנם ושומר שכר לא כל שכן
Ravá dijo que podrían haberse omitido ambas menciones de uso indebido para guardianes gratuito y remunerado y deducirlas del prestatario: si quien recibe el objeto con permiso responde por desviarse de la custodia, con mayor razón ellos.
למה נאמר חדא לומר לך שליחות יד אין צריכה חסרון ואידך שלא תאמר דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה שואל בבעלים פטור אף שומר חנם ושומר שכר בבעלים פטור
Una mención enseña que el uso indebido no necesita pérdida; la otra impide limitar la conclusión por analogía: el prestatario queda exento cuando el propietario trabaja con él, pero el guardián gratuito o remunerado no necesariamente.
ולמאן דאמר שליחות יד צריכה חסרון הני תרתי שליחות יד למה לי חדא שלא תאמר דיו לבא מן הדין להיות כנדון
Para quien exige merma, ¿por qué aparecen dos menciones del uso indebido? Una impide limitar la analogía al caso del prestatario.
ואידך לכדתניא (שמות כב, ז) ונקרב בעל הבית אל האלהים לשבועה אתה אומר לשבועה או אינו אלא לדין נאמרה שליחות יד למטה ונאמרה שליחות יד למעלה מה להלן לשבועה אף כאן לשבועה
La otra se emplea para lo enseñado en una baraita: «El dueño de la casa se acercará a los jueces» (Éxodo 22:7). ¿Se refiere al juramento o simplemente al juicio? Como «uso indebido» aparece tanto antes como después, y más adelante se refiere a un juramento, también aquí significa juramento.
בבא מציעא מ״א ב
8 pasajes·100% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: Wikisource Talmud Bavli — licencia CC BY-SA
Fuente hebrea: Wikisource Talmud Bavli.
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 29 de octubre de 2026.
El número indica cuántos pasajes están enlazados entre ambos textos.