אלא פשיטא כשעת הוצאה מבית בעלים לימא רבה דאמר כבית שמאי אמר לך רבה ביתר כולי עלמא לא פליגי כי פליגי בחסר
Por tanto, significa cuando lo sacó de la casa del dueño. ¿Queda Rabá siguiendo solo a Shamai? Rabá responde que todos coinciden sobre el aumento; discrepan sobre la disminución.
ב"ש סברי שליחות יד אינה צריכה חסרון וכי חסר ברשותא דידיה חסר וב"ה סברי שליחות יד צריכה חסרון וכי חסר ברשותא דמריה חסר
Shamai considera que el uso indebido no requiere daño efectivo y el bien queda desde entonces bajo responsabilidad del guardián; Hilel exige disminución, y la pérdida anterior a ella sigue siendo del propietario.
אלא הא דאמר רבא שליחות יד אינה צריכה חסרון לימא רבא דאמר כב"ש אלא הכא במאי עסקינן כגון שטלטלה להביא עליה גוזלות ובשואל שלא מדעת קא מיפלגי
Pero Ravá sostiene que el uso indebido no exige merma. ¿Sigue a Shamai? La Mishná puede referirse a mover la tinaja para poner polluelos encima, y las escuelas disputan si quien toma algo prestado sin autorización se considera ladrón.
ב"ש סברי שואל שלא מדעת גזלן הוי וכי חסר ברשותא דידיה חסר וב"ה סברי שואל שלא מדעת שואל הוי וכי חסר ברשותא דמרה חסר
Shamai considera ladrón al prestatario sin permiso y le atribuye la disminución; Hilel lo considera prestatario y atribuye la pérdida al dueño.
אלא הא דאמר רבא שואל שלא מדעת לרבנן גזלן הוי לימא רבא דאמר כב"ש אלא הכא בשבח של גזילה קמיפלגי ב"ש סברי שבח גזילה דנגזל הוי ובית הלל סברי שבח גזילה דגזלן הוי
Pero Ravá afirma que, según los sabios, quien toma prestado sin permiso es ladrón. Otra explicación es que disputan a quién corresponde la mejora del objeto robado: para Shamai al perjudicado; para Hilel al ladrón.
ובפלוגתא דהני תנאי דתניא הגוזל את הרחל גזזה וילדה משלם אותה ואת גיזותיה ואת ולדותיה דברי ר"מ ר' יהודה אומר גזילה חוזרת בעיניה
Es semejante a la disputa entre Rabí Meir y Rabí Yehudá: quien roba una oveja que luego esquila y pare debe devolver el animal con la lana y las crías, según Rabí Meir; Rabí Yehudá dice que devuelve la oveja en su condición original.
דיקא נמי דקתני ב"ש אומרים ילקה בחסר וביתר וב"ה אומרים כשעת הוצאה ש"מ:
La formulación de Shamai «responde por disminución y aumento» y la de Hilel «según el momento de sacarlo» confirma esta explicación.
ר"ע אומר כשעת התביעה: אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' עקיבא ומודה ר"ע במקום שיש עדים מ"ט דאמר קרא (ויקרא ה, כד) לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו וכיון דאיכא עדים מההוא שעתא הוא דאיחייב ליה אשמה
«Rabí Akivá dice: al momento de la reclamación». Rav Yehudá, citando a Shmuel, dijo que la ley sigue a Rabí Akivá, pero que él reconoce una excepción cuando existen testigos: «Lo dará a su propietario el día en que incurra en culpa» (Levítico 5:24); con testigos, esa culpa surge entonces.
א"ל ר' אושעיא לרב יהודה ר' אתה אומר כן הכי א"ר אסי אמר ר' יוחנן חלוק היה ר"ע אפי' במקום שיש עדים מ"ט דאמר קרא לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו ובי דינא הוא דקא מחייבי ליה אשמה
Rabí Oshayá preguntó a Rav Yehudá si realmente lo sostenía, pues Rav Asi, citando a Rabí Yojanán, afirmó que Rabí Akivá discrepa incluso si hay testigos: es el tribunal quien formaliza la obligación culpable.
א"ל ר' זירא לר' אבא בר פפא כי אזלת להתם אקיף אסולמא דצור ועול לגביה דר' יעקב בר אידי ובעי מיניה אי שמיעא ליה לר' יוחנן הלכה כר"ע או אין הלכה כר"ע א"ל הכי אמר ר' יוחנן הלכה כרבי עקיבא לעולם
Rabí Zeirá pidió a Rabí Abá bar Papá que, al viajar, visitase a Rabí Yaakov bar Idi y preguntara si Rabí Yojanán había establecido que la ley sigue a Rabí Akivá. Él respondió que sí, «siempre».
מאי לעולם אמר רב אשי שלא תאמר הני מילי היכא דליכא עדים אבל היכא דאיכא עדים לא
Rav Ashi explicó que «siempre» incluye el caso en que hay testigos, contra la posible limitación anterior.
ואי נמי דאהדרה לדוכתה ואיתברא לאפוקי מדרבי ישמעאל דאמר לא בעינן דעת בעלים קא משמע לן דבעינן דעת בעלים ורבא אמר הלכה כבית הלל:
También incluye cuando el objeto fue devuelto a su lugar y luego se rompió, rechazando a Rabí Yishmael, que no exige conocimiento del dueño para la restitución. Ravá, en cambio, estableció la ley según la escuela de Hilel.
מתני׳ החושב לשלוח יד בפקדון בית שמאי אומרים חייב ובית הלל אומרים אינו חייב עד שישלח בו יד שנאמר (שמות כב, ז) אם לא שלח ידו במלאכת רעהו הטה את החבית ונטל הימנה רביעית ונשברה אינו משלם אלא רביעית הגביהה ונטל הימנה רביעית ונשברה משלם דמי כולה
MISHNÁ: Quien solo piensa usar indebidamente un depósito: para Shamai ya responde; para Hilel no, hasta actuar, según «Si no puso la mano sobre los bienes de su prójimo» (Éxodo 22:7). Si inclina una tinaja, extrae un cuarto de log y luego esta se rompe, solo paga ese cuarto. Si levanta la tinaja y extrae el cuarto, y luego se rompe, paga toda la tinaja.
בבא מציעא מ״ג ב
13 pasajes·100% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: Wikisource Talmud Bavli — licencia CC BY-SA
Fuente hebrea: Wikisource Talmud Bavli.
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 29 de octubre de 2026.
El número indica cuántos pasajes están enlazados entre ambos textos.
