וחוזר ואומר הרי הן מחוללין על מעות שיש לי בבית טעמא דאין בידו מעות הא אם יש בידו מעות ליקני להו לאידך במשיכה ופריק דהכי עדיף דהוה ליה נכרי
«... y luego dice: “Que estos frutos queden redimidos por el dinero que tengo en casa”». La enseñanza parece requerir que no tenga dinero a mano; si lo tuviera podría entregarlo a su compañero y adquirir mediante retirada, y después redimir el diezmo. Se responde que ese procedimiento es mejor porque el otro actúa como tercero.
ואי אמרת מטבע נקנה בחליפין ניקנו ליה מעות להיאך אגב סודר ולפרוק דלית ליה סודר ונקנינהו נהליה אגב קרקע דלית ליה קרקע
Si la moneda puede adquirirse por intercambio, podría transferirle el dinero mediante un pañuelo. Se responde que no tiene pañuelo. Podría transferirlo mediante adquisición conjunta con tierra, pero tampoco posee tierra.
והא עומד בגורן קתני בגורן שאינו שלו ואיכפל תנא לאשמועינן גברא ערטילאי דלית ליה ולא כלום אלא לאו שמע מינה אין מטבע נקנה בחליפין שמע מינה
¿Acaso no está en un granero? Se trata de uno ajeno. ¿Se esforzó el maestro en describir a alguien tan desprovisto de bienes? Debe concluirse que la moneda no se adquiere por intercambio. Así se infiere.
ואף רב פפא הדר ביה כי הא דרב פפא הוו ליה תריסר אלפי דינרי בי חוזאי אקנינהו לרב שמואל בר אחא אגב אסיפא דביתיה כי אתא נפק לאפיה עד תווך
Rav Papá también abandonó su opinión inicial. Tenía doce mil dinares en Bei Jozai y se los transfirió a Rav Shmuel bar Ajá mediante la adquisición conjunta con el umbral de su casa. Cuando este regresó, Rav Papá salió hasta Tavaj a recibirlo.
וכן אמר עולא אין מטבע נעשה חליפין וכן אמר רבי אסי אין מטבע נעשה חליפין וכן אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן אין מטבע נעשה חליפין
Ulá, Rabí Asi y Rabá bar bar Janá en nombre de Rabí Yojanán sostuvieron igualmente que la moneda no sirve como instrumento de trueque adquisitivo.
איתיביה רבי אבא לעולא הרי שהיו חמריו ופועליו תובעין אותו בשוק ואמר לשולחני תן לי בדינר מעות ואפרנסם ואני אעלה לך יפה דינר וטריסית ממעות שיש לי בביתי אם יש לו מעות מותר ואם לאו אסור ואי סלקא דעתך אין מטבע נעשה חליפין הויא ליה הלואה ואסור אשתיק
Rabí Abá objetó a Ulá: si unos arrieros y trabajadores exigen pago, el patrón puede pedir al cambista monedas de un dinar y prometerle después un dinar y una fracción adicional de su casa; si ya tiene monedas, está permitido, y si no, prohibido. Si no hay intercambio con moneda, sería préstamo con interés. Ulá quedó callado.
א"ל דלמא אידי ואידי בפרוטטות שנו דליכא עלייהו טבעא ואידי ואידי פירא הוו ומש"ה נקנו בחליפין א"ל אין דיקא נמי דקתני יפה דינר וטריסי' ולא קתני דינר יפה וטריסי' ש"מ
Le respondieron que quizá se refiere a monedas sin figura monetaria, consideradas mercancía y susceptibles de intercambio. Ulá aceptó: la expresión «cantidad valiosa de un dinar y una fracción», en vez de «dinar valioso», confirma esa lectura.
רב אשי אמר לעולם בדמים ובפרוטטות כיון דאית ליה נעשה כאומר הלויני עד שיבא בני או עד שאמצא מפתח
Rav Ashi explicó que también puede tratarse de compraventa con monedas sin acuñar; cuando el patrón posee fondos, se parece a prestar «hasta que venga mi hijo o encuentre la llave».
ת"ש כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין כל הנעשה דמים באחר מאי ניהו מטבע ושמע מינה מטבע נעשה חליפין
Otra objeción: «Todo aquello que se da como valor de otro, adquirido por uno de los dos, obliga al otro a cumplir el intercambio». ¿No se refiere a monedas y muestra que pueden servir de trueque?
אמר רב יהודה ה"ק
Rav Yehudá respondió que debe entenderse ...
בבא מציעא מ״ו א
10 pasajes·100% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: Wikisource Talmud Bavli — licencia CC BY-SA
Fuente hebrea: Wikisource Talmud Bavli.
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 29 de octubre de 2026.
El número indica cuántos pasajes están enlazados entre ambos textos.
